סלונה: האויב האמיתי של התנועה הפמיניסטית — השורטס

והיום ב"מה נשים לובשות שאפשר להשתמש בו כתירוץ לא לקחת אותן ברצינות": גיא וינברגר ידבר על מכנסיים קצרים.

האמת, אין לי כוח לנתח את הטקסט הזה יותר מדי. הילהנוגה כבר עשתה את זה טוב, וזה ממילא טור קצרצר ומחופף שנראה כאילו מטרתו העיקרית היא לחשוף כמה ילדות קטנות במכנסיים קצרים מדליקות את הכותב (TMI, דוֹד. TMI). ילדות כמו שאני הייתי בתיכון, כשלבשתי שורטס קצרצרים כי 1. זה מה שכולן עשו, 2. זה נראה לי יפה ו-3. היה לי חם. איכשהו, החברים, המשפחה והמורים שלי הצליחו להתייחס אליי כאל נערה אינטליגנטית בעלת תחומי עניין מגוונים למרות החטא הבוטה הזה שלי בתחום ההלבשה. איכשהו, בנוסף, נשים מבוגרות לא תפסו אותי והיכו אותי ברחוב על "חוסר הכבוד" ו"ההשפלה" שאני מסבה להן כשאני מנצחת "בקרב על הסקסיות". אולי זה כי לא הייתי סקסית מספיק, או אולי…

אולי העולם למעשה איננו אמבטיית בוץ גלובלית שבה נשים מכל הגילאים נלחמות על תואר הבחורה שהכי עושה את זה לגיא וינברגר?

מה שכן מעניין בטור הזה זה השימוש בפמיניזם כתירוץ לזלזל בנשים. אם פעם היה מקובל לומר (אם אתה דושבאג) משהו כמו, "אני לא אתייחס לאשה הזו בכבוד מפני שהחצאית שלה קצרה מדי וזה אומר שהיא שרמוטה", היום ניתן לומר: "אני אתייחס לאשה הזו כאל חפץ מפני שהמכנסונים שלה קצרים מדי וזה אומר שהיא לא פמיניסטית". התקדמות.

[קישור לכתבה]

וואלה ספורט: חחחחח הייתי משפריץ לה על הפרצוף

יש שני סוגים של מדורים בעיתונים ואתרי חדשות: מדורים שנוצרים במשרד של עיתון עם שולחנות ומחשבים, ומדורים כמו וואלה ספורט, שנכתבים בבית-עץ כמו של בארט סימפסון, שעל הדלת שלו יש שלט גדול "אין כניסה לבנות" ובפנים מוחבאים מגזינים ארוטיים שנסחבו מהמגירה של אבא. ובמדורים מהסוג השני, נורא חשוב לעורכים להזכיר תכופות שבנים הם בני אדם (ויכולים, למשל, להיות ספורטאים נערצים), בעוד שבנות הן במקרה הטוב ביותר מצע להשפרצה.

זה בסדר, וואלה ספורט! אתם יכולים להירגע. לא שכחנו לרגע שאנחנו לא מוזמנות למועדון המגניב שלכם.

[קישור לכתבה]

וויינט: החטא ועונשו

[תודה לגל]

נו נו נו! אתן רואות מה קורה כשאתן לא ילדות טובות מספיק? אנחנו לא נעניש אתכן הפעם כי נראה שהבנתן את חומרת מעשיכן, אבל שזה לא יקרה שוב.

(אגב, רק ההפנייה בעמוד הראשי של וויינט נגועה בהאשמת הקורבן כמסורת וויינט. בכתבה עצמה, מי שאשם באונס הוא לא הנערות שנחטפו, סוממו ועברו התעללות אלא, ככל הנראה, פייסבוק.)

בלו מעריב: נטלי עטיה נאנסה. צפו

בלו נטלי, מעריב? בלו נטלי? באמת? משחק מילים חמודי מתחכמי שמקשר בין השם של המרואיינת לסדרה על עבדות מין בישראל, לצד תמונה גדולה של ציצים — זו נראית לכם דרך לגיטימית למסגר סיפור על אשה שעברה אונס והטרדות בגיל 15 ומתמודדת עם זה כבר שני עשורים?

כן, ברור שזה לגיטימי אצלכם. אונס זה חמוד וסקסי, עבדות מין זה קליל ופיקנטי, וממילא אתם מפרסמים את הסיפור הזה על כל פרטיו ה"חושפניים במיוחד" במטרה שיקראו אותו ביד אחת.

מבחינתי, אגב, היה שווה להקשיב לסיפור של נטלי עטיה, אפילו במחיר ההתלכלכות הפיזית והנפשית שבנגיעה בדפים של מעריב. היא מדברת כאן יפה וחכם ופשוט ולעניין. חבל שהיא מדברת לעיתון של בהמות.

[קישור לכתבה בנרג']