הו וויינט. כן. ספר לי עוד על איך רשות שדות התעופה משפילה מינית נוסעות ערביות. זה מעורר בי תשוקה עזה.
התנכלות על רקע גזעני זה כל כך סקסי
9
תגית: שנאת נשים
וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע
תיבת המייל של הבלוג התמלאה אתמול בהודעות זועמות על הטור הזה, אז אני מניחה שהוא עשה קצת רעש באופן כללי. "הידד!" אומרים בוודאי העורכים של וויינט. "הצלחנו להיות גסים, מטומטמים, מרושעים, מזיקים וגרועים בצורה שגרמה לאנשים לדבר על זה בתדהמה ובבחילה, ולא רק להיאנח לעצמם כמו בדרך כלל! אנו עיתונאים אמיתיים! אמא בטח כל כך גאה! וכעת הבה נזרוק כמה כלבלבים קטנים על המנגל ונחגוג".
פרופ' אמיר חצרוני לא מרוצה מהקמפיין נגד ייבוא נשים עניות מחו"ל לצרכי חתונה. מאוד לא מרוצה. לדידו, העסקה של "אני אתן לך אוכל וקורת גג ואת תתני לי את גופך ונפשך" היא צורה טבעית לחלוטין של אהבה, ו"מי אנו שנטיף לגברים בלים שאסור להם ליהנות מחמדתו של בשר צעיר שחושק בהם?"
כראיות חזקות ללגיטימיות של ייבוא כלות מביא חצרוני הן את קרלה ברוני (שכידוע, רעבה ללחם בערבות קזחסטן עד שהנשיא סרקוזי מצא אותה בכוסיותצייתניות.קום) והן את ראש הממשלה לוי אשכול, שהתחתן עם ספרנית צעירה (עוד לא היה אינטרנט בזמנו, אז הוא כנראה הזמין אותה מקטלוג?).
מבחינת טיעונים, יש לחצרוני שני דברים לומר על הקמפיין.ראשית, הוא רואה בו "אפליה מגדרית":
את היבוא הנגדי, היוזמה החדשה אינה מתכוונת לעצור, כי מה שמותר לאשה, אסור – לדעת הפמיניסטיות – לגבר.
ממש! איזו צביעות עזת-מצח! אף אחד לא יוצא נגד נשים עשירות שמייבאות חתנים רעבים מאוקראינה כדי לשעבד ולנצל אותם! זה ממש כמו שאף אחד לא מדבר על תעשיית עבדי המין המשגשגת בישראל, שבמסגרתה נערים צעירים נכלאים במכוני מין ונאנסים שוב ושוב כדי לספק את תאוותיהן הסדיסטיות של נשות המדינה.
אנשים תמימים, שניזונים רק מהתקשורת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות, עלולים אפילו לדמות לעצמם שאין תופעות כאלה בכיוון השני או שגודלן זניח, ושלמעשה אין איזון חברתי בין המגדרים במדינה, או בעולם, והאוכלוסיה הגברית שאוחזת ברוב הכוח וברוב הכסף משתמשת בהם לעתים מזומנות כדי לשעבד, לנצל ולהשפיל נשים. אבסורדי ממש. טוב שיש לנו פרופסורים אמיצים לתקשורת שיגלו לנו את האמת.
שנית, הקמפיין הזה, לדעת חצרוני, הוא לא יותר מנסיון של ה"מונופול" הנשי הישראלי למנוע תחרות:
הפמיניסטיות פועלות בדומה ליצרני המזון המקומיים, שדוחפים מוצרים באיכות בינונית ובמחיר מופקע, כשהם הודפים בעזרת רשת הקשרים שטוו במסדרונות השלטון כל ניסיון להתיר יבוא זול ומתחרה של מוצרי מזון איכותיים בנימוק הציוני הקדוש של "הגנה על תוצרת הארץ".
חצרוני מסכים בעצם עם מנחם בן ובני ציפר (ואיזו חברה מעולה להיות בה): הן אולי משתמשות בתירוץ הקלוש של זכויות אדם וכל הבלה בלה, אבל הפמיניסטיות המכוערות והנואשות לזין, כלומר "מוצרים באיכות בינונית", בסך הכל מנסות לחסום את האלטרנטיבות של הגברים הישראליים, כדי שייאלצו — בהעדר ברירה — לנהל עמן מערכת יחסים המבוססת על שוויון וכבוד הדדי, דהיינו "מחיר מופקע".
ובואו נודה על האמת, בנות: מי מאיתנו לא היתה מתה ללכוד בטלפיה נסיך קסם תרבותי ושופע חן כמו חצרוני?
מי שניסו את מזלם הרומנטי עם אשה ישראלית, שגילה גבוה מעשרים ונמוך מארבעים, גילו במקרים רבים שבת זוגם לחוצת חופה (הלכו 150,000 שקל על חתונה עם בר אקטיבי) וחובבת קשרים משפחתיים אינטימיים (ברביקיו שבועי עם הורי הכלה, אמנם ללא נזק כספי, אבל העשן המסרטן יחדור עמוק לריאות) […] גם לנו מותר להעדיף בלונד שופע מתוצרת אירופה על הסחורה שהן מציעות.
אני מצטערת לשבור את לבן של קוראותיי, אבל נראה שחצרוני הצליח להימלט מאיתנו. "אני נאמן להשקפתי", הוא מתגאה בסוף הטור, "ולכן חברתי לחיים לא ישראלית". אני יודעת. אני יודעת. קחו טישו.
גלובס: רצח-עם זה רווחי
פרס ה"WTF הם באמת פרסמו את זה אני צריכה דרינק" של החודש מוענק בזאת ל"טור הדעה" (בעצם תוכן שיווקי, אבל לא משנה) הבא שהופיע בגלובס. הכותבת היא אלה אלקלעי, מנהלת פיתוח עסקי בבית השקעות, שבאה לפאר אירוע שאורגן על ידי החברה שלה. במסגרת האירוע, חוקר בעל שם עולמי הציג מחקר שקושר בין הצמיחה הכלכלית בסין לבין חוסר האיזון בין מספרי הגברים והנשים במדינה. ככה זה נשמע:
לפרופסור שאנג-ג'ין וואי (Shang-Jin Wei) יש תיאוריה מעניינת מדוע כלכלת סין תמשיך לצמוח בעשור הקרוב. בבדיחות הדעת הוא קורה לה "חסך בסקס" (Sex Deprivation), בנימה רצינית יותר הוא מדבר על חוסר איזון מגדרי. […]
כיום היחס המגדרי בסין בשכבת הגיל של בני 15-25, אלו שנמצאים בתהליך מציאת בני זוג, הוא 115 גברים ל- 100 נשים. המשמעות היא שאחד מכל 9 גברים לא ימצא בת זוג. בהנחה שמרבית הגברים רוצים להתחתן ויותר מכך שמרבית ההורים רוצים שבנם היחיד יתחתן ויהיה להם לפחות נכד אחד ברור להם שהם צריכים לשפר את מצבם הכלכלי בכדי לשפר את סיכוייהם להמשכיות. […]
פרופסור וואי בדק ומצא מתאם בין חוסר האיזון המגדרי באזורים שונים של סין ובין חלק ניכר מהפרמטרים הללו כלומר כמה עסקים חדשים נפתחים (כמדד ליזמות), כמה אנשים עוסקים בעבודות המוגדרות מסוכנות כגון מכרות, בניין, חומרים מסוכנים וכו' היקף ההשקעה בנדל"ן של בתי אב והיקף החיסכון.
אתם מבינים, יש הרבה פחות נשים בסין מאשר גברים, אז הגברים עובדים קשה יותר כדי להצליח כלכלית ולמצוא אשה, ההורים שלהם מראש משקיעים יותר בהשכלה של הילד לאותה מטרה, והכלכלה הסינית צומחת! מגניב, נכון? חייבים לנסות את זה גם כאן!
אם אתם תוהים איך זה שיש פחות נשים בסין, זה כנראה כי אתם לא אנשי עסקים רציניים מהסוג שכותב וקורא את גלובס, ואתם לא מתמקדים בשורה התחתונה, ההיא עם הדולרים. מכיוון שגם אני לא אשת עסקים רצינית, אסביר לכם בלחש שמדובר בעניין קטן שזכה לכינוי "gendercide" — רצח-עם של נשים. תופעה עולמית ידועה שסין היא אחד המוקדים שלה. מגזין האקונומיסט הקדיש לזה גליון במרץ 2010 תחת הכותרת "מה קרה ל-100 מיליון תינוקות בנות?".
אתקצר את התקציר מהאקונומיסט — אוכלוסיות במדיניות רבות, במיוחד סין והודו, מבצעות הפלות של תינוקות ממין נקבה (כשידן משיגה לבצע בדיקה של מין העובר) או הורגות את התינוקות הבנות מיד לאחר הלידה (כשלא), מתוך תפיסה של ילדות כנטולות ערך וכנטל כלכלי על המשפחה. בסין נוספת לשנאת הנשים המסורתית גם ההגבלה החוקית על לידת יותר מילד אחד. כאשר באזורים כפריים ועניים החוק מאפשר לזוגות להוליד ילד נוסף אם הראשונה היתה ילדה, נראה כי ההורים מקבלים את הילדה הראשונה, וההפלות והרצח מתבצעים בעיקר על הילדות השניות.
בסין לבדה, ב-2020, צפויים להיות 30-40 מיליון גברים צעירים יותר מאשר נשים צעירות. הבדידות שלהם תהיה המצבה היחידה ל-30-40 מיליון הילדות שנעלמו בדרך.
אסון גלובלי מחריד? אחד הכתמים שהמין האנושי יישא עליו לנצח? עזבו אתכם מסוגיות שוליות כאלה. עבור גלובס, רצח הנשים השיטתי הוא מנוע צמיחה לכלכלה הסינית. זה גם משהו שאפשר להתבדח עליו, הכלכלה הסינית צומחת כי הגברים הרווקים מטביעים את התסכול המיני שלהם בוורקוהוליזם, טיהיהי.
למרבה הצער, יש מצב שהכיף הזה ייגמר בקרוב, מכיוון שנוצר "ביקוש" לנשים (כמעט כאילו יש להן שימוש כלשהו למין האנושי!):
בשנה שנתיים האחרונות כנראה שהתופעה מתחילה להתאזן כשההבנה לביקוש שנוצר לנשים מחלחלת ולכן בדור הבא יש הסתברות גבוהה שהתופעה תעלם.
הבשורות הטובות עם כן הן שיש סיבות להעריך כי סין תמשיך לצמוח בטווח של 8-10 השנים הקרובות.
החדשות הרעות הן שהדלק משני מנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה הסינית צפוי להיגמר פחות או יותר באותו הזמן, מצב שעשוי להיות משול לחריקת בלמים פתאומית על כביש מהיר ועמוס בתנועה.
אל דאגה. אם הכלכלה הסינית תקרוס ויהיה חסר להם אוכל, הם תמיד יכולים להרוג נשים בוגרות ולצלות אותן. זה שוק חדש לגמרי. בטח יימצאו בו המון הזדמנויות עסקיות.
יום האשה במאקו
(עדכון 11.3.12: ראו הסבר למטה)
עדכון: אני רואה שהתמונות האלה לא מסבירות את עצמן כפי שחשבתי. שלושתן, מבחינתי, עגומות מאוד בהקשר של יום האשה, והעליונה במיוחד.
1. מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה. אין פלא שהמדורים האלה מלאים בטורים ממומנים ושיווקיים. ממילא כל תכני המגזין מיועדים לספק מצע לפרסומות מסביב, אז למה לא לתת לתאגידים לכתוב גם את הטקסטים עצמם.
2. דאב הוא מותג מוביל בתחום הלבנת שנאת הנשים. כמו כל מותגי הקוסמטיקה, ההכנסות של דאב בנויות על יצירת פחד וחוסר בטחון אצל נשים, כדי שיוציאו כסף רב על מוצרים שישפרו את המראה שלהן. אבל בעשור הקודם אימצו בדאב ז'רגון חדש, פסודו-מעצים, של "נשים אמיתיות" ו"יופי אמיתי", שביחד עם כמה קמפיינים מתחסדים הכניס את דאב עמוק לתוך השיח האופנתי על רזון מוגזם, דוגמניות מוחלקות בפוטושופ וכדומה. התוצאה: דאב מכרה עוד הרבה הרבה קרמים נגד קמטים וצלוליטיס.
בקצרה, טור ממומן במדור נשים שבו דאב מתנחמדת על השראה ולהרגיש בנוח עם עצמך — שיא של גועל, ביזוי וציניות.
רשות הדיבור לאדמונד:
בלו מעריב: נטלי עטיה נאנסה. צפו
בלו נטלי, מעריב? בלו נטלי? באמת? משחק מילים חמודי מתחכמי שמקשר בין השם של המרואיינת לסדרה על עבדות מין בישראל, לצד תמונה גדולה של ציצים — זו נראית לכם דרך לגיטימית למסגר סיפור על אשה שעברה אונס והטרדות בגיל 15 ומתמודדת עם זה כבר שני עשורים?
כן, ברור שזה לגיטימי אצלכם. אונס זה חמוד וסקסי, עבדות מין זה קליל ופיקנטי, וממילא אתם מפרסמים את הסיפור הזה על כל פרטיו ה"חושפניים במיוחד" במטרה שיקראו אותו ביד אחת.
מבחינתי, אגב, היה שווה להקשיב לסיפור של נטלי עטיה, אפילו במחיר ההתלכלכות הפיזית והנפשית שבנגיעה בדפים של מעריב. היא מדברת כאן יפה וחכם ופשוט ולעניין. חבל שהיא מדברת לעיתון של בהמות.
נרג' מציג: האמת המזעזעת שמאחורי יום האשה
איך זה אף אחד לא שלח לי את הטור הזה בשבועיים שחלפו מאז פרסומו? הייתכן שאיש מקוראיי לא קורא נרג'? כפרה עליכם, אתם אולי בעלי הגיון בריא ויצר שימור עצמי אבל מתרשלים בתפקידכם כמלשינים.
nrg מעריב, אם לא ידעתם, מאמין במחויבות של התקשורת לקהילה. לפיכך האתר אוסף אומללים נמוכי מצח ומזילי ריר שמוחם הרפה אינו מסוגל לעבד את מורכבויות המאה ה-21, ונותן להם לכתוב לו טורים, בתקווה שהדבר ישמש להם כריפוי בעיסוק ויעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה הנורמטיבית. זוהי יוזמה חברתית מרגשת ומעוררת הערכה. אחד הכותבים האלה הוא גיל רונן, מייסד עמותת הפמיליסטים, שמשנתה האנטי-נשית ההזויה והמשעשעת מזכירה מאוד קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות בארה"ב.
בכנות, אין לי סנטימנטים ליום האשה. זה יום שבו אידיוטים מברברים על פמיניזם וציניקנים מוכרים קוסמטיקה, ואם יש לו שימוש, זה בעיקר כתאריך שמוציא את שונאי הנשים מהחורים כך שאני אדע להיזהר מהם. אבל תאוריית הקונספירציה של גיל רונן לגבי מטרת היום הזה היא סאטירה עצמית מצוינת, שמאפיינת במדויק את הפרנויה השמרנית מפני כל מה ומי שמעודד נשים לצאת מהמטבח:
עד לפני כ-20 שנה, נזכיר, צויין בישראל החג השמח והמשפחתי שנקרא יום האם, בו ילדים ואבות נתנו לאמא מתנות ופינוקים. אז עוד האמינו כאן – חילונים ודתיים כאחד – ב"משפחה" במובן הישן והטוב, שבנויה סביב דמותה של אמא אוהבת ומקריבה, המשמשת כמרכז הבית שהכל סובב סביבו […] בארצות הקומוניסטיות, לעומת זאת, "יום האם" נחשב לחג בורגני מאוס, משום שלקומוניסטים היה חשוב מאוד לחבל במעמד המשפחה. משפחה היא גוף חזק ועצמאי, ודיקטטורות לא אוהבות אנשים חזקים ועצמאיים. לפיכך היה חשוב לעודד נשים שלא לראות את עצמן בתפקיד משפחתי, ולדחוף אותן לעבודה במפעלים, שם כבר השתלטו עליהן ביתר קלות מוסדות השלטון ושטפו את מוחן.[…]
בעשורים האחרונים הצליח השמאל הקיצוני ליצור בארצות המערב הדמוקרטיות סוג של משטר-בתוך-משטר. בהקמת המשטר הזה נשענו אנשי השמאל הקיצוני על הטכניקות שמוכרות להם מהארצות הקומוניסטיות, כולל פירוק המשפחה באמצעות שכנוע נשים לבעוט בתפקיד האמהות.
"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?
בינתיים באקסנט: הצעה מפתה
הממ… אתה שונא נשים, אתה שונא הומואים, אתה חושב שזה חמוד להיות גרוע במיטה, וכשאתה לא מתבכיין שנשים לא רוצות אותך כי אתה עני, אתה מתבכיין שנשים לא רוצות אותך כי אתה שמן.
אני לא יודעת, אורי רונן. תן לי לחשוב על זה קצת.
וואלה לנערות ישראל: אל תאכלו או שהחבר יעזוב אתכן
שלום! חג שמח! לרגל פורים, התחפשתי למישהי שיכולה לקרוא טורים כאלה בלי לרצות למות עכשיו ומיד.
אז ייפ, אני לגמרי בסדר עם זה שמדור נוער רואה לנכון לייעץ לקוראות שלו לא לאכול כי אז ישמינו וזה יהרוס את הזוגיות שלהן. מה הבעיה עם זה? מובן שאני גם חושבת שזה שפוי, אחראי והגיוני במסגרת המאה ה-21 לכתוב דברים כדלהלן:
הרבה פעמים, כשבנות נכנסות לזוגיות, ומתחילות לשמוע ללא הפסקה כמה הן יפות וסקסיות (אם הזוגיות שלהן מוצלחת, כמובן), ובטוחות שהבחור יאהב אותן עד שהמוות יפריד ביניהם – הן מפסיקות לשים לב למה שהן מכניסות לפה.
שלא תבינו לא נכון, אכילה עם בן הזוג היא אחת הפעילויות הכיפיות שיש, אבל זה לא מה שצריך לגרום לך לצאת מהמסגרת התזונתית שלך […] אז תזכירי לעצמך שגם כשאת בזוגיות, את לא פטורה מלהיראות טוב.
וכאשר לאחר נאומי ההפחדה וההלחצה האלה ממשיכים מאשימים את הקוראות בנטיה לפרנויה בקשר למידת האטרקטיביות שלהן לבן זוגן, ועוד מקללים אותן "תפסיקי להיות פסיכופתית", אני כלל לא רואה בכך ציניות אכזרית ומרושעת:
תפסיקי להיות פסיכופתית
טעות קשה נוספת שאנחנו נוטות לעשות קשורה לרמת הפוצי-מוצי שאנחנו צורכות בקשר. תארי לעצמך מצב שבו כבר הגיעה שעת צהריים ועדיין לא קיבלת סמס מהבויפרנד. סוף העולם, לא? הוא בטח מצא חברה חדשה או עזב לאי בודד ועכשיו תישארי לבד לנצח. פאניקה. מתח. מריבות.
אז לא, תירגעי.
בהתאם, אני גם סבבה לגמרי עם הפרסומות הורודות של פוסטינור שמהבהבות מסביב לטקסט, ולא רואה קשר אידיאולוגי בינן לבין תוכן הטור. כלומר, אחרי שהאנשים הטובים בתרימה פרמצבטיקה אפיינו את צרכניות פוסטינור כקטינות מטומטמות והיסטריות ("תפסיקי לחפור, יש פוסטינור"), זה נחמד שהם תומכים בהעצמה נשית מסוג מאוד ספציפי: "ביום שאחרי אני בשליטה!"
אצטרך להיות ממש בחורונת היסטרית וחופרת כדי לומר שהנערה, לפי הפרסומת הזו של פוסטינור, איננה בשליטה בזמן יחסי המין או לפניהם, שהיא לא קובעת מה עושים ומתי. שבן הזוג, אותו הבחור שכל התאבונות והרצונות מתבטלים מפני הצורך לקסום לו, הוא היחיד שקובע אם משתמשים בקונדום. שוואלה ותרימה, למעשה, הם שידוך מוצלח מכיוון ששניהם אוהבים את הצרכניות שלהם קטנות, חלשות, מטומטמות ומלאות בספקות, ואוהבים גם להסביר להן שאם הן מלאות בחרדה זה לא מפני שלא השאירו להן שום כוח ויכולת בחירה בחייהן שלהן, אלא מפני שהן פרנואידיות ומגוחכות מטבען.
אז פורים שמח לקוראותיי! ואם אתן חוגגות עם מישהו, תזכרו לקחת פוסטינור אחרי זה. הריון זה משמין.
וואלה, אתם ג'יפה שנדבקה ללמטה של הנעל של האינטרנט.
מה זה מגפון?
לפי המניפסט:
מגפון הוא עיתון שנכתב, נערך ומופק על-ידי עשרות אנשי מקצוע מנוסים, שהתקבצו יחד במטרה ליצור גוף תקשורתי עצמאי ונטול פניות. עיתון פתוח ופלורליסטי, שמחויב לערכי הדמוקרטיה, לחופש הביטוי, לאמת.
לפי המציאות:
כמו מאקו רק בלי "האח הגדול" ובלי כסף למעצב גרפי.
שק של נחשים 