וויינט יחסים: איך לא להתאבד על אף שחברה שלך מתחתנת לפנייך

[תודה לטל קורובקין]

הו לא! חברתי הטובה מתחתנת, בעוד שאני רווקה עדיין! היא השיגה אותי במירוץ לטבעת! נכשלתי בתפקידי כאשה! מה אעשה? לאן אוליך את החרפה? והכי חשוב: מה אלבש לחתונה?

רגע, יש פתרון! וויינט יחסים פרסמו מחדש טור ייעוץ מ-1956, במיוחד בשבילי!

1. גייסי כוחות נפש כדי להתעלות מעל הקנאה

העובדה כי החברה הטובה שלך מתחתנת לפנייך, כלל לא קשורה אלייך. נתיבי החיים שלכן שונים ואף אחד עדיין לא קיבל מדליה על חתונה (טוב נו, אולי מקדמה לדירה מאבא, אבל מילא).

אמצי לעצמך מחשבה לוגית שתהיה נכונה לך ביותר על מנת להתנער מרחמים עצמיים, וגייסי את מיטב כוחות נפש שלך כחברה ותיקה, כדי להיות שם לצידה של הכלה המיועדת.

להתעלות מעל הקנאה? אבל אני אשה! זה כל מה שאני יודעת לעשות — לקנא, לרחם על עצמי ולתקוע סכינים בגב! מה אני אמורה לעשות, להתנהג בהגיון? לפרגן?!

ביום החתונה, מבחינתך כל גורל החברות ארוכת השנים שלך עם הכלה מונח על הכף. דבר לא ייזכר לך אם לא תהיי המלווה המושלמת. לא יזכרו את אותן שיחות וחיזוקים, לא את כל אותם לילות חסרי שינה יחד ולא חוויות העבר. כל דבר או מחווה אחרים הינם זניחים לעומת היום הזה.

בתור המלווה את כרגע על תקן העוזרת, אך המטרה היא נעלה ומקודשת.

החתונה היא האירוע החשוב היחיד בחיי האשה. בשביל היום הזה היא גילחה, קילחה וטיפחה את עצמה מאז שהיתה בת שלוש, קשרה את כפות רגליה כדי שיישארו קטנות וענוגות, תפרה את קרום הבתולין מחדש ורקמה ממחטות.

תפקידי כחברה הטובה ביום זה הוא להיות נושאת הכלים, הסגנית לכהן הגדול, השליחה של ישו שעוזרת לו ליישר את השמלה ולקשור את הבירית ובתמורה זוכה לעמוד בשוליים של היפעה האלוהית והקדושה.

היי חברה טובה ונוחה לבריות, החזיקי לה את הזר/התיק/השמלה/את השקית ששכחו בבגאז' ובשום פנים ואופן – אל תהיי יותר יפה מהכלה!

אל דאגה — עם הקמטים שחרשו הדאגה והייאוש בפניי המזדקנים, אין חשש שאגנוב ממנה תשומת לב.

אבל יום אחד. יום אחד.

[קישור לכתבה]

מודעות פרסומת