יום האשה במאקו

(עדכון 11.3.12: ראו הסבר למטה)

עדכון: אני רואה שהתמונות האלה לא מסבירות את עצמן כפי שחשבתי. שלושתן, מבחינתי, עגומות מאוד בהקשר של יום האשה, והעליונה במיוחד.

1. מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה. אין פלא שהמדורים האלה מלאים בטורים ממומנים ושיווקיים. ממילא כל תכני המגזין מיועדים לספק מצע לפרסומות מסביב, אז למה לא לתת לתאגידים לכתוב גם את הטקסטים עצמם.

2. דאב הוא מותג מוביל בתחום הלבנת שנאת הנשים. כמו כל מותגי הקוסמטיקה, ההכנסות של דאב בנויות על יצירת פחד וחוסר בטחון אצל נשים, כדי שיוציאו כסף רב על מוצרים שישפרו את המראה שלהן. אבל בעשור הקודם אימצו בדאב ז'רגון חדש, פסודו-מעצים, של "נשים אמיתיות" ו"יופי אמיתי", שביחד עם כמה קמפיינים מתחסדים הכניס את דאב עמוק לתוך השיח האופנתי על רזון מוגזם, דוגמניות מוחלקות בפוטושופ וכדומה. התוצאה: דאב מכרה עוד הרבה הרבה קרמים נגד קמטים וצלוליטיס.

בקצרה, טור ממומן במדור נשים שבו דאב מתנחמדת על השראה ולהרגיש בנוח עם עצמך — שיא של גועל, ביזוי וציניות.

רשות הדיבור לאדמונד:

and_headdesk

מודעות פרסומת

וואלה לנערות ישראל: אל תאכלו או שהחבר יעזוב אתכן

שלום! חג שמח! לרגל פורים, התחפשתי למישהי שיכולה לקרוא טורים כאלה בלי לרצות למות עכשיו ומיד.

אז ייפ, אני לגמרי בסדר עם זה שמדור נוער רואה לנכון לייעץ לקוראות שלו לא לאכול כי אז ישמינו וזה יהרוס את הזוגיות שלהן. מה הבעיה עם זה? מובן שאני גם חושבת שזה שפוי, אחראי והגיוני במסגרת המאה ה-21 לכתוב דברים כדלהלן:

הרבה פעמים, כשבנות נכנסות לזוגיות, ומתחילות לשמוע ללא הפסקה כמה הן יפות וסקסיות (אם הזוגיות שלהן מוצלחת, כמובן), ובטוחות שהבחור יאהב אותן עד שהמוות יפריד ביניהם – הן מפסיקות לשים לב למה שהן מכניסות לפה.

שלא תבינו לא נכון, אכילה עם בן הזוג היא אחת הפעילויות הכיפיות שיש, אבל זה לא מה שצריך לגרום לך לצאת מהמסגרת התזונתית שלך […] אז תזכירי לעצמך שגם כשאת בזוגיות, את לא פטורה מלהיראות טוב.

וכאשר לאחר נאומי ההפחדה וההלחצה האלה ממשיכים מאשימים את הקוראות בנטיה לפרנויה בקשר למידת האטרקטיביות שלהן לבן זוגן, ועוד מקללים אותן "תפסיקי להיות פסיכופתית", אני כלל לא רואה בכך ציניות אכזרית ומרושעת:

תפסיקי להיות פסיכופתית

טעות קשה נוספת שאנחנו נוטות לעשות קשורה לרמת הפוצי-מוצי שאנחנו צורכות בקשר. תארי לעצמך מצב שבו כבר הגיעה שעת צהריים ועדיין לא קיבלת סמס מהבויפרנד. סוף העולם, לא? הוא בטח מצא חברה חדשה או עזב לאי בודד ועכשיו תישארי לבד לנצח. פאניקה. מתח. מריבות.

אז לא, תירגעי.

בהתאם, אני גם סבבה לגמרי עם הפרסומות הורודות של פוסטינור שמהבהבות מסביב לטקסט, ולא רואה קשר אידיאולוגי בינן לבין תוכן הטור. כלומר, אחרי שהאנשים הטובים בתרימה פרמצבטיקה אפיינו את צרכניות פוסטינור כקטינות מטומטמות והיסטריות ("תפסיקי לחפור, יש פוסטינור"), זה נחמד שהם תומכים בהעצמה נשית מסוג מאוד ספציפי: "ביום שאחרי אני בשליטה!"

אצטרך להיות ממש בחורונת היסטרית וחופרת כדי לומר שהנערה, לפי הפרסומת הזו של פוסטינור, איננה בשליטה בזמן יחסי המין או לפניהם, שהיא לא קובעת מה עושים ומתי. שבן הזוג, אותו הבחור שכל התאבונות והרצונות מתבטלים מפני הצורך לקסום לו, הוא היחיד שקובע אם משתמשים בקונדום. שוואלה ותרימה, למעשה, הם שידוך מוצלח מכיוון ששניהם אוהבים את הצרכניות שלהם קטנות, חלשות, מטומטמות ומלאות בספקות, ואוהבים גם להסביר להן שאם הן מלאות בחרדה זה לא מפני שלא השאירו להן שום כוח ויכולת בחירה בחייהן שלהן, אלא מפני שהן פרנואידיות ומגוחכות מטבען.

אז פורים שמח לקוראותיי! ואם אתן חוגגות עם מישהו, תזכרו לקחת פוסטינור אחרי זה. הריון זה משמין.

[קישור לכתבה]