(עדכון 11.3.12: ראו הסבר למטה)
עדכון: אני רואה שהתמונות האלה לא מסבירות את עצמן כפי שחשבתי. שלושתן, מבחינתי, עגומות מאוד בהקשר של יום האשה, והעליונה במיוחד.
1. מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה. אין פלא שהמדורים האלה מלאים בטורים ממומנים ושיווקיים. ממילא כל תכני המגזין מיועדים לספק מצע לפרסומות מסביב, אז למה לא לתת לתאגידים לכתוב גם את הטקסטים עצמם.
2. דאב הוא מותג מוביל בתחום הלבנת שנאת הנשים. כמו כל מותגי הקוסמטיקה, ההכנסות של דאב בנויות על יצירת פחד וחוסר בטחון אצל נשים, כדי שיוציאו כסף רב על מוצרים שישפרו את המראה שלהן. אבל בעשור הקודם אימצו בדאב ז'רגון חדש, פסודו-מעצים, של "נשים אמיתיות" ו"יופי אמיתי", שביחד עם כמה קמפיינים מתחסדים הכניס את דאב עמוק לתוך השיח האופנתי על רזון מוגזם, דוגמניות מוחלקות בפוטושופ וכדומה. התוצאה: דאב מכרה עוד הרבה הרבה קרמים נגד קמטים וצלוליטיס.
בקצרה, טור ממומן במדור נשים שבו דאב מתנחמדת על השראה ולהרגיש בנוח עם עצמך — שיא של גועל, ביזוי וציניות.
רשות הדיבור לאדמונד:
שק של נחשים 