איך זה אף אחד לא שלח לי את הטור הזה בשבועיים שחלפו מאז פרסומו? הייתכן שאיש מקוראיי לא קורא נרג'? כפרה עליכם, אתם אולי בעלי הגיון בריא ויצר שימור עצמי אבל מתרשלים בתפקידכם כמלשינים.
nrg מעריב, אם לא ידעתם, מאמין במחויבות של התקשורת לקהילה. לפיכך האתר אוסף אומללים נמוכי מצח ומזילי ריר שמוחם הרפה אינו מסוגל לעבד את מורכבויות המאה ה-21, ונותן להם לכתוב לו טורים, בתקווה שהדבר ישמש להם כריפוי בעיסוק ויעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה הנורמטיבית. זוהי יוזמה חברתית מרגשת ומעוררת הערכה. אחד הכותבים האלה הוא גיל רונן, מייסד עמותת הפמיליסטים, שמשנתה האנטי-נשית ההזויה והמשעשעת מזכירה מאוד קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות בארה"ב.
בכנות, אין לי סנטימנטים ליום האשה. זה יום שבו אידיוטים מברברים על פמיניזם וציניקנים מוכרים קוסמטיקה, ואם יש לו שימוש, זה בעיקר כתאריך שמוציא את שונאי הנשים מהחורים כך שאני אדע להיזהר מהם. אבל תאוריית הקונספירציה של גיל רונן לגבי מטרת היום הזה היא סאטירה עצמית מצוינת, שמאפיינת במדויק את הפרנויה השמרנית מפני כל מה ומי שמעודד נשים לצאת מהמטבח:
עד לפני כ-20 שנה, נזכיר, צויין בישראל החג השמח והמשפחתי שנקרא יום האם, בו ילדים ואבות נתנו לאמא מתנות ופינוקים. אז עוד האמינו כאן – חילונים ודתיים כאחד – ב"משפחה" במובן הישן והטוב, שבנויה סביב דמותה של אמא אוהבת ומקריבה, המשמשת כמרכז הבית שהכל סובב סביבו […] בארצות הקומוניסטיות, לעומת זאת, "יום האם" נחשב לחג בורגני מאוס, משום שלקומוניסטים היה חשוב מאוד לחבל במעמד המשפחה. משפחה היא גוף חזק ועצמאי, ודיקטטורות לא אוהבות אנשים חזקים ועצמאיים. לפיכך היה חשוב לעודד נשים שלא לראות את עצמן בתפקיד משפחתי, ולדחוף אותן לעבודה במפעלים, שם כבר השתלטו עליהן ביתר קלות מוסדות השלטון ושטפו את מוחן.[…]
בעשורים האחרונים הצליח השמאל הקיצוני ליצור בארצות המערב הדמוקרטיות סוג של משטר-בתוך-משטר. בהקמת המשטר הזה נשענו אנשי השמאל הקיצוני על הטכניקות שמוכרות להם מהארצות הקומוניסטיות, כולל פירוק המשפחה באמצעות שכנוע נשים לבעוט בתפקיד האמהות.
"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?