וואלה ספורט: חחחחח הייתי משפריץ לה על הפרצוף

יש שני סוגים של מדורים בעיתונים ואתרי חדשות: מדורים שנוצרים במשרד של עיתון עם שולחנות ומחשבים, ומדורים כמו וואלה ספורט, שנכתבים בבית-עץ כמו של בארט סימפסון, שעל הדלת שלו יש שלט גדול "אין כניסה לבנות" ובפנים מוחבאים מגזינים ארוטיים שנסחבו מהמגירה של אבא. ובמדורים מהסוג השני, נורא חשוב לעורכים להזכיר תכופות שבנים הם בני אדם (ויכולים, למשל, להיות ספורטאים נערצים), בעוד שבנות הן במקרה הטוב ביותר מצע להשפרצה.

זה בסדר, וואלה ספורט! אתם יכולים להירגע. לא שכחנו לרגע שאנחנו לא מוזמנות למועדון המגניב שלכם.

[קישור לכתבה]

ליידי גלובס, העיתון שמושך לך במאחורה של החזיה בהפסקה [ראו תיקון]

[תיקון (12.6): אני חייבת התנצלות לליידי גלובס — האייטם למטה הופיע לא במדור האונליין של ליידי גלובס כפי שכתבתי אלא באתר פנימי של גלובס המיועד ליועצי השקעות, ובין השאר לוקח תכנים בסינדיקציה מאתר מאקו. לאתר הפנימי הזה יש מדור נשים בשם "ליידי" ומכאן הבלבול. האתר הסיר את האייטם בינתיים, אגב, אבל הוא עדיין מתנוסס בגאווה במאקו, שם הופיע במקור.

קיבלנו גם תגובה מליידי גלובס: "אתמול בערב הועלה לרשת אייטם שפורסם, כביכול, על ידי מערכת 'ליידי גלובס'. האייטם הכיל תכנים סקסיסטיים שאינם עולים בשום דרך שהיא עם ערכי המגזין. מערכת 'ליידי גלובס' מתנערת מכל קשר לפרסום המזויף, ומגנה אותו בכל תוקף".]

הקורא יונתן חולק איתנו אייטם מרתק ממדור האונליין של "ליידי גלובס", המגזין התרבותי והאינטלקטואלי המוביל לנשות העסקים של ישראל:

אתם יודעים, זה צירוף מקרים מדהים כי בדיוק היום ישבתי בקיוביקל ומרחתי לק כתום עם נצנצים וניסיתי להחליט איזה פוסטר של רוברט פטינסון להדביק ליד הטלפון ותהיתי: מה הבנים באמת חושבים על הציצים שלי? החברות מנסות להגיד לי שציצי גדול זה כבר לא באופנה אבל אני יודעת שיש סיבה שגלעד משיווק לא רצה ללכת איתי למסיבה ביום שישי והעדיף להזמין את אפרת מ-QA. אני עוד הולכת עם גוזיה והיא כבר עם חזיה אמיתית, עם ברזלים, ובטח לפחות במידה B. היא בטח גם משתמשת בטמפונים.

אז קראתי את הכתבה ב"ליידי גלובס" ושמחתי שמישהו סוף סוף מתייחס לנושא הזה, של מה בנים חושבים על הגוף שלי. הגיע הזמן! אז הנה מה שהמדענים אמרו:

המדגם הגברי שלנו, הכולל 30 גברים – המספר המינימלי ליצירת מדגם מייצג – הוכיח בדיוק את זה. הגברים שלנו ענו לנו על השאלה: "איזה חזה נשי אתה מעדיף, קטן או גדול?", והתוצאות, כאמור, לא היו מפתיעות בכלל. רוב של 60 אחוזים (18 מתוך 30 הנשאלים) הודו שהם מעדיפים את הפרונט שלנו עסיסי ומלא. 33 אחוזים (10 מתוך הנשאלים) של גברים בוגרים במיוחד אמרו שמבחינתם זה לא משנה, ורק מיעוט קטן של 7 אחוזים (2 נשאלים בלבד מתוך 30!) ביכרו את החזה הקטן. בושות.

אז בקיצור היה מבעס אבל אני שמחה שהם הוסיפו ציטוטים מהבנים שמכניסים את זה קצת לפרופורציה. זה לא שהם לא רוצים אותי בכלל:

"ידוע שבנים מעדיפים ציצים גדולים; זה עניין ביולוגי. ציצים גדולים מאשרים לגבר שהאישה שמולו היא אם פוטנציאלית לילדיו".

"אם הייתי צריך לבחור זוג ציצים אחד עד המוות – הייתי לוקח ציצים בינוניים ומטה. יותר אסתטי, קצת מעצבן ומשאיר אותך עם טעם של עוד".

"אם היא בחורת חלומותיי בכל הקטגוריות האחות, גם חזה בינוני ומטה יספיק לגמרי".

"משחק בזוג פיתות מרוחות של אישה שופעת כשהיא שכובה לא משתווה להתנהלות מול זוג זקור שמשמר את צורתו ברוב התנוחות. מה גם שהאל ניחן באיזה רגש של שוויון הזדמנויות, וכשהוא נותן לבחורה יתרון של ציצי גדול הוא מגיע, לרוב, עם החיסרון של ישבן גדול".

אההההההה אתם לא מאמינים אפרת מ-QA בדיוק שלחה לי את הכתבה במייל עם הכותרת "FYI". כלבה כלבה כלבה כלבה. חסר לה שתשאיר את המחשב שלה לא נעול כשהיא יוצאת לצהריים, אני הכי הולכת להפיץ בשמה לכל החברה שהיא הצטלמה לפרסומת לפוסטינור.

[קישור לכתבה] [קישור לכתבה בקאש של גוגל] [קישור לכתבה המקורית במאקו]

וואלה מגיש: צעד נוסף בדרך לקליימקס מפנק

למקרה ששכחתם שאחד האתרים הגדולים בארץ רואה נשים בראש ובראשונה כחומר לאוננות, הנה אחת מהכתבות החגיגיות שעלו שם לשבועות:  עזבו פמיניזם, זה מדהים אותי כצרכנית עיתונות וכמישהי שעסקה בעבר בתחום שנאדים אומללים כאלה מוצעים, מאושרים, מעובדים ומועלים לרשת מדי יום בלי שאף אחד מהמעורבים יעצור ויגיד, "היי, רגע, איך החיים שלי הגיעו לזה? איפה פניתי פניה לא נכונה? אני רוצה לבכות".

ידידי יונתן סיכם זאת לא רע:

בלו מעריב: נטלי עטיה נאנסה. צפו

בלו נטלי, מעריב? בלו נטלי? באמת? משחק מילים חמודי מתחכמי שמקשר בין השם של המרואיינת לסדרה על עבדות מין בישראל, לצד תמונה גדולה של ציצים — זו נראית לכם דרך לגיטימית למסגר סיפור על אשה שעברה אונס והטרדות בגיל 15 ומתמודדת עם זה כבר שני עשורים?

כן, ברור שזה לגיטימי אצלכם. אונס זה חמוד וסקסי, עבדות מין זה קליל ופיקנטי, וממילא אתם מפרסמים את הסיפור הזה על כל פרטיו ה"חושפניים במיוחד" במטרה שיקראו אותו ביד אחת.

מבחינתי, אגב, היה שווה להקשיב לסיפור של נטלי עטיה, אפילו במחיר ההתלכלכות הפיזית והנפשית שבנגיעה בדפים של מעריב. היא מדברת כאן יפה וחכם ופשוט ולעניין. חבל שהיא מדברת לעיתון של בהמות.

[קישור לכתבה בנרג']