בינתיים, בפלנטה של גיל רונן

נחשו מי עדיין כותב ב-nrg! כן, זה גיל "האשה נמשכת אל מי שמושל בה" רונן:

עליתן עלינו, פמיניסטיות. אנחנו, הגברים הרשעים של מדינת ישראל, חברנו יחד בקנוניה אפלה, לפרנס את נשותינו ואת ילדינו. בחוצפתנו הרבה אנו עובדים מחוץ לבית במשך שעות ארוכות יותר מהנשים (בממוצע), בעבודות קשות ומסוכנות יותר (בממוצע), כדי להביא אוכל לשולחן ולשלם את החשבונות. […]

הזוועה הזו מתרחשת ממש מתחת לאף של כולנו. כלפי חוץ, הנשים שסובלות מבעל המשמש כמפרנס עיקרי יכולות להיראות שלוות, מטופחות ומאושרות. אבל אנחנו יודעים שבתוך כל אישה כזו מסתתרת שפחה מודרת ומושתקת, שבעלה לא נותן לה לשבת במקומו מאחורי ההגה של המונית או של הסמיטריילר, או להיתלות לצדו מאחורי משאית הזבל, או לבלות איתו באתרי בנייה וחקלאות מבוקר עד ערב, לצד עובדיו המיוזעים.

הפעם, גיל "היא רוצה שהוא יגיח מהאפילה, יהפוך אותה, יבעל אותה" רונן רוצה להסביר לנשי ישראל שהתעמולה הפמיניסטית משקרת להן, ולמעשה הן אינן מופלות בשכר. נהפוך הוא — הן מופלות לטובה מהנורמות שמאפשרות להן לשבת בבית ולטפח את ציפורניהן בזמן שהגבר המסוקס שלהן עובד "באתרי בנייה וחקלאות מבוקר ועד ערב".

חשוב לזכור שהפער בין גברים לנשים הוא פער בשכר הממוצע ברמה הכלל-מגדרית. לא מדובר באפליה של אחד על אחד בשתי משרות זהות, כפי שהתועמלניות הפמיניסטיות אוהבות לטעון. הפער נובע, רובו ככולו, מזה שגברים פשוט עובדים (בממוצע) יותר שעות, יותר לילות ויותר שבתות, ועושים יותר עבודות מסוכנות – בין היתר משום שחונכו לראות בעצמם מפרנסים אחראים. […]

הכי קל הרי לכעוס על הגברים ולפרוק עליהם באלימות חקיקתית-עיתונאית-משטרתית את כל התסכולים. אנחנו לא נחזיר לכן באותו מטבע, כי האינסטינקט הגברי שלנו אומר לנו שאתן זקוקות להגנה שלנו ושאסור לנו לתקוף אתכן.

לא מפריע לי שמר "נהמות הפינאלה של המשגל" עדיין יורק את אותו הבולשיט, עדיין מקשקש טיעונים שהופרכו מזמן, עדיין חושף בחוסר מודעות עצמית מביך את האובססיה שלו לדמות הגבר השרירי וההרואי, המסוקס והמיוזע. כל זה מקסימום משעשע.

מפריע לי שנרג' מעריב רואה לנכון לפרסם שוב ושוב את שירי הקינה הפתטיים האלה על מותם של ימי הביניים רק משום שהם מוגשים לו (אני מניחה) בחינם. באמת אין שום רף? אין איזו קרקע מתחת לערימת הדומן שמתחת לעובש בלמטה של החבית? אם העיתון כולו ממילא עומד להיסגר בעוד יומיים, לא עדיף להתפגר עם מצפון נקי?

מסתבר שלא. הנה טעימה מהתגובות, שמתפרסמות, יש לציין, רק לאחר בדיקה ואישור של מערכת נרג':

[קישור לכתבה]

נרג' מציג: האמת המזעזעת שמאחורי יום האשה

איך זה אף אחד לא שלח לי את הטור הזה בשבועיים שחלפו מאז פרסומו? הייתכן שאיש מקוראיי לא קורא נרג'? כפרה עליכם, אתם אולי בעלי הגיון בריא ויצר שימור עצמי אבל מתרשלים בתפקידכם כמלשינים.

nrg מעריב, אם לא ידעתם, מאמין במחויבות של התקשורת לקהילה. לפיכך האתר אוסף אומללים נמוכי מצח ומזילי ריר שמוחם הרפה אינו מסוגל לעבד את מורכבויות המאה ה-21, ונותן להם לכתוב לו טורים, בתקווה שהדבר ישמש להם כריפוי בעיסוק ויעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה הנורמטיבית. זוהי יוזמה חברתית מרגשת ומעוררת הערכה. אחד הכותבים האלה הוא גיל רונן, מייסד עמותת הפמיליסטים, שמשנתה האנטי-נשית ההזויה והמשעשעת מזכירה מאוד קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות בארה"ב.

בכנות, אין לי סנטימנטים ליום האשה. זה יום שבו אידיוטים מברברים על פמיניזם וציניקנים מוכרים קוסמטיקה, ואם יש לו שימוש, זה בעיקר כתאריך שמוציא את שונאי הנשים מהחורים כך שאני אדע להיזהר מהם. אבל תאוריית הקונספירציה של גיל רונן לגבי מטרת היום הזה היא סאטירה עצמית מצוינת, שמאפיינת במדויק את הפרנויה השמרנית מפני כל מה ומי שמעודד נשים לצאת מהמטבח:

עד לפני כ-20 שנה, נזכיר, צויין בישראל החג השמח והמשפחתי שנקרא יום האם, בו ילדים ואבות נתנו לאמא מתנות ופינוקים. אז עוד האמינו כאן – חילונים ודתיים כאחד – ב"משפחה" במובן הישן והטוב, שבנויה סביב דמותה של אמא אוהבת ומקריבה, המשמשת כמרכז הבית שהכל סובב סביבו […] בארצות הקומוניסטיות, לעומת זאת, "יום האם" נחשב לחג בורגני מאוס, משום שלקומוניסטים היה חשוב מאוד לחבל במעמד המשפחה. משפחה היא גוף חזק ועצמאי, ודיקטטורות לא אוהבות אנשים חזקים ועצמאיים. לפיכך היה חשוב לעודד נשים שלא לראות את עצמן בתפקיד משפחתי, ולדחוף אותן לעבודה במפעלים, שם כבר השתלטו עליהן ביתר קלות מוסדות השלטון ושטפו את מוחן.[…]

בעשורים האחרונים הצליח השמאל הקיצוני ליצור בארצות המערב הדמוקרטיות סוג של משטר-בתוך-משטר. בהקמת המשטר הזה נשענו אנשי השמאל הקיצוני על הטכניקות שמוכרות להם מהארצות הקומוניסטיות, כולל פירוק המשפחה באמצעות שכנוע נשים לבעוט בתפקיד האמהות.

"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?

[קישור לכתבה]

בינתיים בנרג': ציצים

ציצים

תמיד טוב לראות אשה מככבת בכותרות הראשיות בחדשות!

התאונה התרחשה בשבוע שעבר, כשהדוגמנית נהגה לביתה בתום מסיבת סופרבול. היא איבדה שליטה על מכוניתה והתרסקה לתוך עץ. "החזה שלי מנע מהראש שלי ומפניי חבטה. אני כל כך מודה לו על כך", סיפרה לצהובון הבריטי "הסאן". "אני חושבת שהחזה שלי הציל את חיי".

גם מרתק, גם אמין וגם חשוב.

מנחם בן (בנרג') חושב שאורית זוארץ רק רוצה להעלות את ערכה בשוק

בכל הטררם האחרון סביב החוק להפללת צרכני זנות, ודאי חזרתם ושאלתם את עצמכם: אבל מה מנחם בן חושב על זה? אז הרגעו, יש תשובה:

אני אקצר לכם: בלה בלה מה יעשו הגברים המסכנים והחרמנים אם לא יוכלו ללכת לזונות בלה בלה פרנסת הזונות (שזה דווקא טיעון רציני, שיש עליו דיונים רציניים). הכל דובר כבר במקומות אחרים. מה שחדש כאן היא הפסקה הזו, לקראת סוף הטור [ההדגשות שלי]:

נשים כמו ח"כ אורית זוארץ אומרות בעצם לגברים: אין לכם ברירה אלא להסתפק בנו. ובכלל, אתם צריכים להתאמץ יותר כדי לקנות את ליבן של נשים ללא תשלום. כך יעלה הביקוש לכל אחת מאיתנו, ויימנעו גירושים, פרידות, הברזות. וכולם ירצו להתחתן. תלמיד חכם שגובר עליו יצרו, יילך וישא אשה (או יילך למקום שאף אחד אינו מכיר אותו, ויעשה מה שליבו חפץ, על פי גירסה אחרת). כלומר, מדובר בעצם לא רק בדאגה מוסרית למיגור הזנות, אלא גם ואולי בעיקר בדאגה להעלאת ערך עצמן בשוק. אם אין זונות, אם אין חשפניות (כי גם במופעי החשפנות נלחמות הפמיניסטיות), אז כל מה שנשאר לך הוא אשתך או מקסימום אשת חברך (כי גם הפמיניסטיות, המתחברות אמנם בכל מיני אופנים לתרבות החרדית, הרי לא יעזו להילחם, כפי שעושים החרדים, בבגידות במשפחה, שהן לפעמים עניין מכוער הרבה יותר מאשר הליכה לזונה, אלא שחלק מן הפמיניסטיות, מה לעשות, הן בוגדות מפורסמות בבעליהן. ח"כית ידועה אפילו כתבה על זה ספר).

האם זה מפתיע אותי שאיש-המערות ההזוי והמרייר הזה, שמטיף כבר שנים נגד כל סוג של קידמה ונאורות, מרשה לעצמו לכתוב בפומבי שפמיניסטיות בכלל וח"כ זוארץ בפרט פועלות נגד זנות מתוך טינה לזונות שגונבות להן את הגברים? לא, זה לא מפתיע. אבל זה עדיין מפתיע אותי, כל פעם מחדש, שגופי תקשורת מיינסטרימיים, שבהם עובדים גם (יש להניח) אנשים שפויים ומתפקדים בחברה, מוכנים שהלוגו שלהם יופיע מעל טקסטים שלו.

ברצינות. זה לא מביך אתכם, נרג'? אתם לא מרגישים מלוכלכים? אין איזו תחושת אשמה ביום שישי כשאמא שלכם שואלת מה שלומכם ואיך היה השבוע?

[קישור לכתבה]