גם במאקו מסכימים שסתיו שפיר ג'ינג'ית

אורית נבון, נבחנית טראש מזעזעת ומלאת שנאה, שאחראית לכמה מהטקסטים המביכים ביותר במאקו בפרט וברשת הישראלית בכלל (מצ"ב לינקים למטה), באה להסביר לנו היום שסתיו שפיר כפוליטיקאית זה רעיון פשוט מופרך ומגוחך, מהסיבות שלהלן: 1. זה רעיון פשוט מופרך ומגוחך. 2. חחחחחחח.

אורית נבון על סתיו שפיר

רק איך יהיה לך זמן לשבת בממשלה עם נתניהו או עם כל אחד אחר, אני לא מבינה; בחורות בגילך עדיין ממלצרות בערבים, לא? אז קחי טיפ: לעולם אל תתבטאי בנושאים שאת לא מבינה בהם. אני אחדד: תקפידי להתבטא רק בנושאים שאת מבינה בהם. אהממ, אז איפה היינו? שופינג בלונדון?

אם מנסים למצוא טיעון בטור הזה, אזי לדברי נבון, נשים בגילה של שפיר כולן פוסטמות שטחיות שתחומי העניין היחידים שלהן הם לקים, סיכות לשיער ונצנצים (כן, היא באמת כתבה את זה!), והמקצוע היחיד שהן כשירות לעסוק בו הוא מלצרות (גם את זה!). ואם נשים צעירות מנסות לעשות משהו אחר, הרי זה רק מוכיח שהן פוסטמות שטחיות שמעמידות פנים שהן לא פוסטמות שטחיות. לוגיקה מושלמת.

לא, בעצם יש לנבון עוד טיעון אחד: שפיר מציגה את עצמה כ"עיתונאית" כשבעצם היא רק כתבה כמה טורים במאקו וכתיבתה היתה "בינונית ומטה". נבון נשמעת ממש מרירה בנוגע לזה, משום מה.

בשורה התחתונה, הרטוריקה של אורית נבון היא הרטוריקה של יוסי ורטר, היא הרטוריקה שראינו לאורך השנה וחצי האחרונות נגד סתיו שפיר ונגד דפני ליף, היא הרטוריקה של הבריון של כיתה ד' שכועס על זה שהילדה הלא-מקובלת מנסה פתאום לרקוד במסיבה במקום שתעמוד בשקט ליד הקיר. ברור שזה מגוחך! כי היא ג'ינג'ית! ושמנה! וכזה! ופחחחחח! ועאלק! ויאללה יאללה! כשאתה המיינסטרים, אתה לא צריך הגיון או הסברים, רק עקיצות, רק גיחוך, רק לעג כוחני. הילדים בחבורה שלך יצחקו איתך כי כיף להרגיש שייך על חשבון מישהו אחר, ואתה תוכל לנשוף בהקלה. הסטטוס נשאר קוו עוד יום אחד.

[קישור לכתבה]

לקריאה נוספת:

וקצת מהרזומה של נבון:

מודעות פרסומת

ליידי גלובס, העיתון שמושך לך במאחורה של החזיה בהפסקה [ראו תיקון]

[תיקון (12.6): אני חייבת התנצלות לליידי גלובס — האייטם למטה הופיע לא במדור האונליין של ליידי גלובס כפי שכתבתי אלא באתר פנימי של גלובס המיועד ליועצי השקעות, ובין השאר לוקח תכנים בסינדיקציה מאתר מאקו. לאתר הפנימי הזה יש מדור נשים בשם "ליידי" ומכאן הבלבול. האתר הסיר את האייטם בינתיים, אגב, אבל הוא עדיין מתנוסס בגאווה במאקו, שם הופיע במקור.

קיבלנו גם תגובה מליידי גלובס: "אתמול בערב הועלה לרשת אייטם שפורסם, כביכול, על ידי מערכת 'ליידי גלובס'. האייטם הכיל תכנים סקסיסטיים שאינם עולים בשום דרך שהיא עם ערכי המגזין. מערכת 'ליידי גלובס' מתנערת מכל קשר לפרסום המזויף, ומגנה אותו בכל תוקף".]

הקורא יונתן חולק איתנו אייטם מרתק ממדור האונליין של "ליידי גלובס", המגזין התרבותי והאינטלקטואלי המוביל לנשות העסקים של ישראל:

אתם יודעים, זה צירוף מקרים מדהים כי בדיוק היום ישבתי בקיוביקל ומרחתי לק כתום עם נצנצים וניסיתי להחליט איזה פוסטר של רוברט פטינסון להדביק ליד הטלפון ותהיתי: מה הבנים באמת חושבים על הציצים שלי? החברות מנסות להגיד לי שציצי גדול זה כבר לא באופנה אבל אני יודעת שיש סיבה שגלעד משיווק לא רצה ללכת איתי למסיבה ביום שישי והעדיף להזמין את אפרת מ-QA. אני עוד הולכת עם גוזיה והיא כבר עם חזיה אמיתית, עם ברזלים, ובטח לפחות במידה B. היא בטח גם משתמשת בטמפונים.

אז קראתי את הכתבה ב"ליידי גלובס" ושמחתי שמישהו סוף סוף מתייחס לנושא הזה, של מה בנים חושבים על הגוף שלי. הגיע הזמן! אז הנה מה שהמדענים אמרו:

המדגם הגברי שלנו, הכולל 30 גברים – המספר המינימלי ליצירת מדגם מייצג – הוכיח בדיוק את זה. הגברים שלנו ענו לנו על השאלה: "איזה חזה נשי אתה מעדיף, קטן או גדול?", והתוצאות, כאמור, לא היו מפתיעות בכלל. רוב של 60 אחוזים (18 מתוך 30 הנשאלים) הודו שהם מעדיפים את הפרונט שלנו עסיסי ומלא. 33 אחוזים (10 מתוך הנשאלים) של גברים בוגרים במיוחד אמרו שמבחינתם זה לא משנה, ורק מיעוט קטן של 7 אחוזים (2 נשאלים בלבד מתוך 30!) ביכרו את החזה הקטן. בושות.

אז בקיצור היה מבעס אבל אני שמחה שהם הוסיפו ציטוטים מהבנים שמכניסים את זה קצת לפרופורציה. זה לא שהם לא רוצים אותי בכלל:

"ידוע שבנים מעדיפים ציצים גדולים; זה עניין ביולוגי. ציצים גדולים מאשרים לגבר שהאישה שמולו היא אם פוטנציאלית לילדיו".

"אם הייתי צריך לבחור זוג ציצים אחד עד המוות – הייתי לוקח ציצים בינוניים ומטה. יותר אסתטי, קצת מעצבן ומשאיר אותך עם טעם של עוד".

"אם היא בחורת חלומותיי בכל הקטגוריות האחות, גם חזה בינוני ומטה יספיק לגמרי".

"משחק בזוג פיתות מרוחות של אישה שופעת כשהיא שכובה לא משתווה להתנהלות מול זוג זקור שמשמר את צורתו ברוב התנוחות. מה גם שהאל ניחן באיזה רגש של שוויון הזדמנויות, וכשהוא נותן לבחורה יתרון של ציצי גדול הוא מגיע, לרוב, עם החיסרון של ישבן גדול".

אההההההה אתם לא מאמינים אפרת מ-QA בדיוק שלחה לי את הכתבה במייל עם הכותרת "FYI". כלבה כלבה כלבה כלבה. חסר לה שתשאיר את המחשב שלה לא נעול כשהיא יוצאת לצהריים, אני הכי הולכת להפיץ בשמה לכל החברה שהיא הצטלמה לפרסומת לפוסטינור.

[קישור לכתבה] [קישור לכתבה בקאש של גוגל] [קישור לכתבה המקורית במאקו]

יום האשה במאקו

(עדכון 11.3.12: ראו הסבר למטה)

עדכון: אני רואה שהתמונות האלה לא מסבירות את עצמן כפי שחשבתי. שלושתן, מבחינתי, עגומות מאוד בהקשר של יום האשה, והעליונה במיוחד.

1. מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה. אין פלא שהמדורים האלה מלאים בטורים ממומנים ושיווקיים. ממילא כל תכני המגזין מיועדים לספק מצע לפרסומות מסביב, אז למה לא לתת לתאגידים לכתוב גם את הטקסטים עצמם.

2. דאב הוא מותג מוביל בתחום הלבנת שנאת הנשים. כמו כל מותגי הקוסמטיקה, ההכנסות של דאב בנויות על יצירת פחד וחוסר בטחון אצל נשים, כדי שיוציאו כסף רב על מוצרים שישפרו את המראה שלהן. אבל בעשור הקודם אימצו בדאב ז'רגון חדש, פסודו-מעצים, של "נשים אמיתיות" ו"יופי אמיתי", שביחד עם כמה קמפיינים מתחסדים הכניס את דאב עמוק לתוך השיח האופנתי על רזון מוגזם, דוגמניות מוחלקות בפוטושופ וכדומה. התוצאה: דאב מכרה עוד הרבה הרבה קרמים נגד קמטים וצלוליטיס.

בקצרה, טור ממומן במדור נשים שבו דאב מתנחמדת על השראה ולהרגיש בנוח עם עצמך — שיא של גועל, ביזוי וציניות.

רשות הדיבור לאדמונד:

and_headdesk

במעריב מצרים על מות החוטיני

לעורכי (במובן הרחב של המילה) מדור "סגנון" במעריב היה עמוד מיותר, אז ברוח אקספרימנטלית שובבה הם תפסו עובר-אורח אקראי ברחוב קרליבך, השקו אותו בדיו ונתנו לו להתעטש על הדף. זה מה שיצא.

לא, אני נותנת להם הרבה יותר מדי קרדיט: האמת המדהימה היא שבליל ההברות הנ"ל, שלא הייתי מאשרת בתור טוקבק מרוב שהוא גורם לי להצטמרר פיזית במבוכה, הינו למעשה "טקסט" "מגזיני" אשר עבר עריכה, הגהה ועימוד והובא לדפוס במשהו שעדיין מוגדר טכנית בתור עיתון ארצי.

מבטי מסרב להתמקד במילים מחשש שהן מידבקות, אבל מזווית העין אני רואה משפטים כגון "במערכה על כיבוש ואילוף הגבר, הצניחה במניית החוטיני היא טקטיקה שגויה", "הצניחה של מניית החוטיני היא עוד שלב בהדרת הגברים שחווה העולם המערבי בעשורים האחרונים" וכמובן

אז עכשיו החלטתן (איפה, אגב? בכינוס האחרון של הקונגרס הנשי העולמי, שתוצאותיו מתפרסמות בשירותי הנשים?) לוותר גם על החוטיני. תהיו בריאות, אבל על מה אתן מוותרות פה? על האופציה לרתק, לשתק, להצמית, להפנט, לסחרר, לערבב ולמנפלט (בושה לאקדמיה ללשון שאין עדיין שם פועל כזה) את הטיפש שביונקים, הזכר האנושי.

מאור זכריה הוא לא היחיד שמתגעגע לתקופת "מד מן", שם הוא מדמיין שכל הנשים לבשו חוטיני. פרסום הטור רומז שגם עורכי סגנון נשטפו בנוסטלגיה לתקופה שבה תפקידן של הנשים היה "לסחרר, לערבב ולמנפלט" (בא לי למות) אחרי שסיימו לנקות את הבית, ותפקידם של הגברים היה להגדיר את עצמם בשובבות כ"הטיפש שביונקים" לפני שחזרו להנהיג את הממשלה, הבנקים והעולם.

[קישור לכתבה]