הפמיניסטיות ותעלומת האייטם הנעלם

היי, זאת דורה. שמעתי כמה קריאות הידד פחות או יותר מהוססות על האייטם הזה שכנראה הוסר במאקו בעקבות התגובות הנזעמות בפייסבוק. מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה עם אייטם סקסיסטי, רציתי להסביר למה זה לא מגניב בעיניי, ואני אשמח לשמוע גם את דעתכם.

התקשורת הישראלית סקסיסטית גם מעצם זה שהיא פועלת במדינה סקסיסטית, אבל גם כי היא פשוט סחלה (זה מונח מקצועי). אנחנו צורכים את רוב החדשות שלנו מגופים לא אחראיים וחסרי אתיקה, שפונים בקלות לכל מה שנמוך וזול כדי לקבל רייטינג. השפלת נשים זה רייטינג כי זה מחרמן קופים. שנאת נשים זה רייטינג כי זה פרובוקטיבי. רוב האייטמים שהעברתי עליהם ביקורת ב"שק של" לא פורסמו בתום לב: הכותב/ת והעורכ/ת שלהם ידעו שהם מפרסמים דבר מעיק ובעייתי, וידעו גם שזה מביא קליקים. לעזאזל, מדורים כמו "וויינט יחסים" נפתחו אך ורק בגלל יחס העלות/תועלת שלהם. מדובר בתוכן שזול לייצר אותו (אנשים מוכנים לזבל בשכל על חיי המין שלהם בחינם) ורבים המשועממים שנכנסים לקרוא אותו. אף אחד אפילו לא מעמיד פנים שיש להם ערך.

כך תתמודד כשלא בא לה סקס

סחלה: אילוסטרציה

במצב אידיאלי, עיתונים, אתרי חדשות ואתרי מגזין היו מפעילים שיקולי עריכה לפני פרסום של כתבות וטורים, והיו נמנעים מסקסיזם, מגזענות, מהומופוביה ומכל סוג אחר של השתנה על חלשים, כי הם היו יודעים שזה ניצול לרעה של הכוח שלהם. במצב כזה, כשטור בעייתי היה מתפרסם באתר כמו מאקו, היה ניתן לפנות לעורכי האתר ולהאיר את עיניהם לגבי הבעייתיות שבו. ואז הם אולי היו מורידים אותו ומפרסמים התנצלות — ואולי הם היו עומדים מאחוריו ומוכנים להסביר למה הוא ראוי לפרסום. תוך שהם רוכבים על החד קרן שלהם בין עצי הפחזניות.

שום מחאה פמיניסטית אינטרנטית שראיתי לא הביאה הנהלת אתר לקחת אחריות או לשנות את המדיניות שלה. מספר פעמים, כשכתבתי על אייטמים אונליין, העורכים של המדור שבו האייטם פורסם שמעו על כך דרך הרשתות החברתיות, והראו נכונות לעמוד באופן אישי מאחורי האייטמים שפרסמו — ברמה של לפנות אליי בטוויטר ולנסות לפייס אותי, או לחילופין להסביר לי שאני כונפה שצריכה זיון. הם נשמעו כאילו מדובר בוויכוח ביני לבינם. לא מפתיע שהם תופסים זאת כך. מלבד לחץ לספק רייטינג ולפרסם מספר מסוים של אייטמים ביום, עורכי מדורים באתרים כמו וויינט או וואלה לא מקבלים הנחיה מקצועית ואתית, אין עליהם כמעט פיקוח, ובטח שהם לא מקבלים גב מהאתר — אותו אתר שמרוויח מהעבודה שלהם — אם מישהו כועס על משהו שפרסמו. אלוהים אדירים אני לא מתגעגעת לעבודה ב-nrg.

כשאתר מעלים אייטם בעייתי ושורק בתמימות, "אני לא יודע על מה אתם מדברים, וואו, תראו מה השעה, חייב לרוץ", זה צעד גדול אחורה. זה נפנוף של האחריות. זו הצהרה ברורה על חוסר מחויבות למה שמתפרסם באתר. אתר כזה יכול לפרסם אייטמים אפילו בפחות מחשבה — כי מקסימום אפשר להוריד אחר כך וכולם יירגעו ואפילו יהיו אסירי תודה.

מלבד זה, הדבר היחיד שמאקו יכול לעשות בשלב זה שיהיה חיובי בעיניי זה לעלות באש. אבל זאת אני.

לקט מדע! לסביות-צומי וחיי המין של טווסים

תודה לקורא אייל, שמעיר "קראתי את זה ותהיתי האם אפשר לקדם את פרוייקט הגרעין האיראני":

אחרי שנזפה בתנועה הפמיניסטית, אלינור "גניבת זרע היא פשע" פרארה פונה לעסוק בנשים בעייתיות מסוג אחר: כאלה שמתחילות עם גברים. אסכם בקצרה את הטיעונים שהיא מעלה נגד העניין: בלה בלה צ'רלס דרווין חרדונים וגרבילים הרפ דרפ. המסקנה:

גברים ונשים הינם בעלי תפקידים שונים במשחק החיזור. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ברור ומוגדר […] כשגבר מאותת לאשה שהוא לא יחזר אחריה ושזה יהיה התפקיד שלה במערכת היחסים – הוא בעצם מאותת לה שהוא מוותר על תפקידו כזכר במשוואה.

החלק האהוב עליי במאמר הוא ההערה בסופו:

הדברים הנאמרים בכתבה הינם פרי השקפתה וניסיון חייה של הכותבת, ומטרתם לעורר דיון ולהביע דעה אישית בלבד.

למה אתם צועקים עלי כל הזמן???? אני בסך הכל מפיצה תעמולה אנטי-נשית בעיתון, למה אתם חושבים שאני או העורכים שלי צריכים לעמוד מאחורי זה???? אמאאאאא 😦 😦 😦 😦 😦

[קישור לכתבה]

…..

ואם כבר מדע!, קבלו ניתוח של יועצת זוגיות וסקסולוגית ב"עשר פלוס: מגזין אינטרנט להורים ומתבגרים" לתופעה המוזרה והמדאיגה של חיבוקים בין ילדות ונערות מתבגרות (תודה לקורא/ת ponetium):

הן מבלות יחד כל יום: חוזרות יחד מבית הספר מחובקות ומצחקקות, יושבות יחד בחדר של בתך ומביטות אחת על השנייה באהבה, זרוקות על המיטה, מקשקשות, ובלי משים יד מלטפת שיער. הן מדברות זו עם זו במשך שעות בטלפון או בצ'אט, גם אחרי שהן נפרדות וכל אחת הולכת לדרכה.

האם ייתכן שיש לתופעה הכה מסתורית הזו הסבר פשוט — שנשים פשוט אוהבות אחת את השניה? הייתכן שלפני שהגוף והחברה מקבעים אותנו על בן זוג ממין זכר כמושא האפשרי היחיד לאובססיה והתרגשות, אנחנו חופשיות להתמסר ל"קראשים" על חברה טובה שנראית באותו הרגע כמו הבן אדם הכי מעניין ומגניב ונפלא בעולם? הייתכן, בו בזמן, שהנורמות מסביב מאפשרות לנו מה שהיא לא מאפשרת לזכרים בני אותו המין — להתחבק, ללטף את השיער ובקיצור להביע חיבה במגע? ובכלל, למה לא לשאול למה נערים לא מתחבקים ומתלטפים?

עזבו שטויות. ילדות פשוט רוצות לחרמן את מי שמסתכל:

אותה נערה שמחבקת ומנשקת את החברה שלה מול הבנים בכיתה מעוררת את "פנטזיית שתי בנות", בדיוק כמו מדונה ובריטני ספירס שבהן צפתה בעבר מתנשקות על מסך הטלוויזיה. זהו אותו גירוי ויזואלי, שנרכש כפנטזיה גברית ממגזינים ומסרטי פורנו, והוא משחק כאן כביכול לטובתה.

[קישור לכתבה]

וויינט יחסים: איך לא להתאבד על אף שחברה שלך מתחתנת לפנייך

[תודה לטל קורובקין]

הו לא! חברתי הטובה מתחתנת, בעוד שאני רווקה עדיין! היא השיגה אותי במירוץ לטבעת! נכשלתי בתפקידי כאשה! מה אעשה? לאן אוליך את החרפה? והכי חשוב: מה אלבש לחתונה?

רגע, יש פתרון! וויינט יחסים פרסמו מחדש טור ייעוץ מ-1956, במיוחד בשבילי!

1. גייסי כוחות נפש כדי להתעלות מעל הקנאה

העובדה כי החברה הטובה שלך מתחתנת לפנייך, כלל לא קשורה אלייך. נתיבי החיים שלכן שונים ואף אחד עדיין לא קיבל מדליה על חתונה (טוב נו, אולי מקדמה לדירה מאבא, אבל מילא).

אמצי לעצמך מחשבה לוגית שתהיה נכונה לך ביותר על מנת להתנער מרחמים עצמיים, וגייסי את מיטב כוחות נפש שלך כחברה ותיקה, כדי להיות שם לצידה של הכלה המיועדת.

להתעלות מעל הקנאה? אבל אני אשה! זה כל מה שאני יודעת לעשות — לקנא, לרחם על עצמי ולתקוע סכינים בגב! מה אני אמורה לעשות, להתנהג בהגיון? לפרגן?!

ביום החתונה, מבחינתך כל גורל החברות ארוכת השנים שלך עם הכלה מונח על הכף. דבר לא ייזכר לך אם לא תהיי המלווה המושלמת. לא יזכרו את אותן שיחות וחיזוקים, לא את כל אותם לילות חסרי שינה יחד ולא חוויות העבר. כל דבר או מחווה אחרים הינם זניחים לעומת היום הזה.

בתור המלווה את כרגע על תקן העוזרת, אך המטרה היא נעלה ומקודשת.

החתונה היא האירוע החשוב היחיד בחיי האשה. בשביל היום הזה היא גילחה, קילחה וטיפחה את עצמה מאז שהיתה בת שלוש, קשרה את כפות רגליה כדי שיישארו קטנות וענוגות, תפרה את קרום הבתולין מחדש ורקמה ממחטות.

תפקידי כחברה הטובה ביום זה הוא להיות נושאת הכלים, הסגנית לכהן הגדול, השליחה של ישו שעוזרת לו ליישר את השמלה ולקשור את הבירית ובתמורה זוכה לעמוד בשוליים של היפעה האלוהית והקדושה.

היי חברה טובה ונוחה לבריות, החזיקי לה את הזר/התיק/השמלה/את השקית ששכחו בבגאז' ובשום פנים ואופן – אל תהיי יותר יפה מהכלה!

אל דאגה — עם הקמטים שחרשו הדאגה והייאוש בפניי המזדקנים, אין חשש שאגנוב ממנה תשומת לב.

אבל יום אחד. יום אחד.

[קישור לכתבה]

וויינט יחסים מזהיר: גל של פדופיליה בקרב נשים!

[תודה ללי]

או שמא זו סתם דרך עילגת לנסח את האקסיומה הפליאוליתית של מגזיני-הפסולת על כך שנשים נמשכות למניאקים.  והפעם, בהקשר של מחקר מדעי מרתק.

בניסוי נוסף נשים נפגשו עם שחקנים, שחלקם גילמו את ארכיטיפ הילד הרע, בעוד אחרים גילמו את ארכיטיפ הבחור הנחמד והטוב לבב. גם הפעם נשים בעת הביוץ האמינו ש"הילדים הרעים" יתרמו יותר לגידול הילדים, אבל רק אם הן יהיו הפרטנריות שלהם.

מדע!

בא לי לבכות, אבל זה כנראה כי אני מבייצת.

[קישור לכתבה]

האב קארין בא לרפא את המסורסים

אגלה לכם סוד: קארין ארד היא שם בדוי של מטיף נוצרי פונדמנטליסטי שבא לארצו של ישו המשיח כדי לתקן את הנזק שהפמיניזם עשה לחברה. לא מאמינים?

ארד מסבירה לנו היום באקסנט על משחקי שליטה במיטה, בעקבות ההצלחה של "50 גווני אפור", רומן ארוטי זבלוני שמבוסס על סדרת "דמדומים" (ומחרמן באותה המידה, על פי השמועות).

הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לזכור לגבי BDSM: לא מדובר על תחביב משעשע, כפי שאולי חשבתם, שנשים וגברים וגברים וגברים ונשים ונשים מתעסקים בו מדי פעם. הו לא! מדובר למעשה על המיצוי המזוקק של היחסים הטבעיים בין גבר לאשה.

פמיניזם או לא, להלן העובדות:

1. נשים מעולם לא נמשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

2. נשים לעולם לא יימשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

3. ביטחון זה משעמם

האשה רוצה להישלט, הגבר רוצה לשלוט. ככה זה. גברים שלא רוצים לשלוט הם סמרטוטים, ולכן נשים לא רוצות אותם. נשים רוצות מניאקים, זה ידוע (TM).

לכן גם אין כזה דבר גברים שאוהבים שקושרים אותם, למשל, או נשים שאוהבות להיות למעלה. יכול להיות שחשבתם שיש ואתם אפילו מכירים כאלה, אבל כנראה דמיינתם. ארד היא המומחית והיא יודעת. עובדה, העסיקו אותה בבלייזר בלקרוא מכתבים של קוראים ולהסביר להם למה הם הומואים.

זה פשוט עניין אבולוציוני. פעם, כדי לבחור זכר שיכול להגן עלינו ועל צאצאינו ולדאוג לנו, היינו מחפשות את הזכר הכי חזק בחבורה. זה שרץ הכי מהר, זה שצד את החזיר הכי גדול וזה שכל השאר מפחדים ממנו.

מדע!

בואו ניסגר רגע על הנחת יסוד: שוויון בין המינים לא אומר שאין הבדל בין גברים לנשים. יש. צריך להיות. אני אוהבת את ההבדלים האלה. לא בא לי לשחק אותה חזקה כל הזמן. אני רוצה שיסירו מעלי את האיסור להראות רכות וכניעות. זה סקסי. לא בא לי להיות "זורמת" ו"מגניבה". עזבו אותי. תנו לבחורה להזדקק בשקט. לפחות במיטה.

הפמיניזם סירס לנו את הגברים. הפמיניזם הרס לנו את הנשיות. הפמיניזם הרחיק אותנו מהטבע האמיתי שלנו, שבמסגרתו אשה רוצה להיקשר למיטה על ידי הגבר עם החזיר הכי גדול.

ואז אנחנו מתפלאות נורא שהגבר היחיד שאנחנו מצליחות להימשך אליו הוא זה שלא אכפת לו. להלן, הסאדיסט.

והוא לא באמת סאדיסט, האומלל. פשוט אחת הדרכים היחידות שנותרו לו להפגין גבריות היא להיות חזק יחסית לאישה, ובגלל שאין לו איפה לבטא את הכוח הפיזי שלו, הוא נאלץ לבטא אותו מולה, כי מבחינתו היא מייצגת את האחריות לסירוס המטאפורי שלו.

אני לא בטוחה שהבנתי את הקטע הזה, אבל נראה לי שזה הולך ככה: בגלל הפמיניזם נשים רוצות רק גברים מניאקים, אבל גברים מניאקים נהיו כאלה בעל כורחם בעצם, כי כשהם לא יכולים לצוד חזירים כל מה שנשאר להם זה להתעלם מהודעות סמס.

חוסר היכולת של הגבר המודרני לבטא את גבריותו בדרך הטבעית לו, הפיזית, מזיקה לכולנו, בכל הרמות.

לגבר, כי הוא מתוסכל, עצבני ומרגיש חלש ומסורס, והעובדה שהוא כבר לא המפרנס היחיד שהאישה מחכה לו בבית לא עוזרת גם היא. לא מפליא אותי בכלל שבעיות התפקוד הגבריות עלו למספרים מדהימים בשני העשורים האחרונים.

ובגלל זה אסור לתת להן להצביע בבחירות. פרייז דה לורד!

[קישור לכתבה]

תקציר ההיסטוריה של הפמיניזם באדיבות וויינט יחסים

ואתם חשבתם שמדובר במדור שטחי ורדוד!

הכותבת אלינור פרארה יצאה לערוך מחקר היסטורי וסוציולוגי מקיף כדי לבדוק למה פמיניזם זה כזה קקי וכולם שונאים את זה. אלה הממצאים:

1. במאה ה-19, הפמיניסטיות פשוט רצו שוויון, בקטע אבולוציוני (?).

2. בשנות החמישים של המאה העשרים, הן רצו לצאת לעבוד!

מה לעשות שלא לכל אשה מתאים להיות עקרת בית ואם במשרה מלאה, כמו שלא לכל גבר מתאים להיות מכונאי או מדען. ישנן נשים שרוצות למצות את יכולותיהן מחוץ לבית – ואת זה החברה צריכה לאפשר להן.

חייבים להעריך את הטון המחנך של פרארה, כשהיא מסבירה באומץ שלא כל הנשים צריכות להישאר בבית עם הילדים.

3. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל "אז הגיע הפמיניזם הרדיקלי". אני מקווה שאתם יושבים כי זה נהיה מפחיד:

כמו הרבה אידיאולוגיות שפורשו בצורה מעוותת, כך עבר הפמיניזם גם הוא טרנספורמציה והפך מאידיאולוגיה טובה ומועילה – לסיוט מתמשך.

סטאלין, מאו, מרב מיכאלי.

הפמיניזם המקורי, הטוב והמכובד, ביקש להחזיר לנשים את זכויותיהן ולקדמן כדי שיהיו שוות ערך לגברים. הפמיניזם הרדיקלי, הנבזי והכוחני, יצר דמוניזציה של הגברים, כאילו כל גבר הוא מדכא, אנס או נצלן. לדעתן של הרדיקליות – גברים מיותרים לחלוטין.

4. כתוצאה מההשתלטות של הפמיניסטיות הרדיקליות, "גברים רבים הפכו לקורבנות". ההתנכלות לגברים, לפי פרארה, מתבטאת בשני תחומים עיקריים: (1) חוקי ההטרדה המינית ו-(2) גניבת זרע.

בעבר גברים יכלו להטריד מינית נשים במקום העבודה מבלי לתת על כך את הדין, וכנגד מצבים כאלו, בצדק רב, נחקק החוק כנגד הטרדה מינית. אממה, היום לא מעט נשים מנצלות חוקים אלו כדי להפחיד, כדי לשלוט וכדי להראות מי בעצם כאן הבוס: כל מבט שלא במקום, כל אמירה המתפרשת בצורה שגויה, כל בדיחה עשויה להפוך את הגבר לקורבן הבא.

כיום, תחת שלטון האופל הפמינאצי, גברים בשוק העבודה הם מיעוט מדוכא ונמוך-דרג, המסתובב במסדרונות בראש שפוף, לא מסתכל לצדדים וממעט לדבר מפחד הקולגות ממין נקבה, שרק מחפשות תירוץ קלוש לתביעה על הטרדה מינית. אני מופתעת שהאו"ם עוד לא שלח מסוקים לפנות את הגברים מהמשרדים בהם הם חיים באימה כזאת.

אבל גם מחוץ לשעות העבודה, כשהוא עם בת-הזוג הפרטית שלו, אין לגבר האומלל והרדוף מנוחה:

באמצעות כניסה להריון לא מתוכנן והפיכת הגבר לאב שלא מרצונו, נשים יכולות לדרוש מהגברים מזונות […] אחיותיי היקרות: גניבת זרע היא פשע. אנחנו חייבות לזכור שכמו שאנו לא רוצות שגברים יכפו את עצמם עלינו – אל לנו לכפות את עצמנו על גברים.

פרארה פונה אל לבכן, נשים יקרות: לא משנה מה הפמיניסטיות הנבזיות והאכזריות לימדו אתכן, תפסיקו לגנוב זרע! די כבר!

קורבנות למניפולציות, כוחנות, שתלטנות, זלזול וחוסר כבוד היו מנת חלקן של נשים בעבר. כנשים, עלינו להתעלות על עצמנו ולא להשתמש באותם הכלים לדיכוי וסירוס חברתי ופסיכולוגי של גברים

וגם תפסיקו לסרס. זה לא יפה.

טוב, אני חושבת שכולנו קיבלנו הרבה חומר למחשבה היום! אני רק חייבת להוסיף כאן את הטוקבק של פרארה, שבו הגיבה לטענות של כמה מהמגיבים שהיא שטחית, בורה, סובלת מרפיון שכל קיצוני, מפיצה תעמולה אנטי-נשית מהסוג המטונף ביותר וכדומה:

היא לא בורה! היא קראה מאמר בוויקיפדיה! חוץ מזה מותר לה להביא פרשנות אישית, למשל כשהיא אומרת שנשים מנצלות לרעה את חוקי ההטרדה המינית ושהפמיניזם הרדיקלי גרם לנשים רבות לבצע גניבת זרע, זו פרשנות אישית שלה שאינה דורשת גיבוי בעובדות.

והנה מגיב חמוד שדווקא הסכים עם דבריה:

עכשיו אני רגועה.

[קישור לכתבה]

בוויינט ממליצים לך לענטז על עמוד, אבל בקטע פמיניסטי חתרני

(תודה ל-goddessofsarcasm)

זאת סאטירה, נכון?

בשיעור פגשתי נשים שמודעות לעצמן ולכוחן הנשי, ומעידות כי בניגוד לסטריאוטיפ, הן לא רוקדות בשביל להרשים את בני הזוג העתידיים שלהן (כולן רווקות, אגב), אלא בשביל להתחבר לעצמן, לאהוב ולקבל את הגוף שלהן.

"הגענו למקום בו נשים מנסות לחקות גברים, וזאת טעות", אומרת מנדלוביץ'. "אנחנו לא גברים, לעולם לא נהיה גברים ואין לנו צורך להפוך לגברים. עוצמה יכולה לבוא גם מרכות. דווקא מהמקום הרך והרגיש נשים מסוגלות להשיג הרבה יותר. הסטריפ-דאנס עוזר להתחבר למקום הזה, וכל אחת יכולה למצוא בתוך עצמה את הדיווה שהיא".

כי כסאטירה זה ממש מצחיק, למרות שעשו את זה כבר לפני כמה שנים באוניון.

אוקיי, אולי הקטע על זה שכולן רווקות קצת מרושע מדי.

[קישור לכתבה]

בינתיים באקסנט: הצעה מפתה

הממ… אתה שונא נשים, אתה שונא הומואים, אתה חושב שזה חמוד להיות גרוע במיטה, וכשאתה לא מתבכיין שנשים לא רוצות אותך כי אתה עני, אתה מתבכיין שנשים לא רוצות אותך כי אתה שמן.

אני לא יודעת, אורי רונן. תן לי לחשוב על זה קצת.

וויינט יחסים מגיש: נקמת הסטריאוטיפים

העצות בטור שלהלן אולי נשמעות כמו מיצוי של הסטריאוטיפים הכי נדושים ומטופשים ומעליבים שמילאו את עיתוני הנוער ומדורי הנשים לפני שאפילו הם התעייפו ועברו הלאה — אבל יש הבדל גדול.

הפעם, זה מדעי.

ד"ר דניאל דריי, "מנהל 'תורת היחסים' — פורטל מיניות וזוגיות", הינו רופא וסקסולוג בעל הבנה מדעית חדה ורקע מחקרי עשיר בתחום המיניות ומערכות היחסים. ההכשרה האקדמית שלו היא שמביאה אותו לכתוב עצות חדשניות כגון זו:

הדינאמיקה בין גברים לנשים מאפשרת לנשים חסרות ניסיון להיות גלויות יותר עם הפרטנר מנשים מנוסות, העלולות להוות איום על בן הזוג ולגרום לו לחרדת ביצוע ו/או לפגוע בביטחון העצמי שלו, וגם להיתפס כ'קלות להשגה' או 'זולות'.

אצל גברים התפיסה הפוכה, ולכן מוטב שגבר חסר ניסיון יצניע עובדה זו, בעוד גבר המעיד על ניסיונו ישרה תחושת ביטחון ופתיחות כלפי הפרטנרית.

נשים צריכות להסתיר את העבר המיני שלהן כדי שהפרטנר לא יחשוב שהן שרמוטות? מעניין, אך דומני שקראתי כבר משהו דומה. ייתכן שזה הופיע במאמר במגזין המקצועי "קוסמופוליטן", או אולי בדו"ח מחקר פורץ-דרך בכתב העת "מעריב לנוער", גליון תשמ"ב (4), איפשהו בין עדכון על תחרות נערת החן למחשוף של ברנדה. עם זאת, תמיד טוב לקבל אישוש נוסף מפי דוקטור.

עצה מאירת-עיניים נוספת:

שמרו על הדינאמיקה הקלאסית: תני לגבר להוביל. רגשות של גבר מתפתחים לאט יותר, ולכן הזמן הזה חשוב לו מאוד. הוא צריך ליזום ולהיות אקטיבי. האישה צריכה לפעול בצורה עדינה, לא להיות ברורה מאליה. לדחות אותו לפעמים, אבל גם לשדר רצון להמשיך.

על האשה לאתגר את הגבר שלה, ולעזור לו לגלות אותה בכל פעם קצת יותר.

הפעם אני כמעט בטוחה שאני יודעת איפה שמעתי טיפ דומה — זו היתה שרון בכיתה ב'2, שהסבירה לי שאני חייבת לחכות שיוני יציע לי חברות, כי אם אני אציע לו חברות, הוא לא יחבב אותי יותר. אבל שוב, למרות הנסיון של שרון בשטח, היא לא מהווה אוטוריטה כמו ד"ר דריי.

עצה חשובה אחרונה:

אל תגידו מה אתם אוהבים ורוצים לקבל בסקס, פשוט הראו זאת במעשים, תוך כדי האקט. געו כפי שהייתם רוצים שיגעו בכם.

ניסויים רבים בעכברים ובקופי-אדם העלו כי לדבר תוך כדי סקס זה מביכי כזה והורס את האווירה. מכאן עולה כי עדיף לתקשר בשלטים מודפסים, בקוד מורס או בריחות גוף, כמו נמלים.

ניתן גם להעביר מסרים באמצעות המגע המיני עצמו. נניח, את במיטה עם בחור חדש והוא לוחץ חזק מדי כשהוא עושה לך ביד וזה כואב? אז אל תגידי כלום. במקום זה, כשאת תעשי לו ביד, השתדלי לגעת לו בדגדגן ממש בעדינות.

אני מצטער על העצות השמרניות הללו. הן באמת קצת סטריאוטיפיות ומעודדות שליטה עצמית שאינה נתפסת כרומנטית או לוהטת במיוחד, ואולי אפילו קצת מניפולטיביות, אך האמינו לי, זה עובד.

הו לא, ד"ר דריי! לעולם אל תתנצל על מדע.

בוויינט יחסים גמרו לי את המילים

מה? אני רק… כלומר… מה?

עכשיו הם רק עושים טרולינג כדי שאני אכתוב עליהם שוב, נכון? נכון? כי הפוסטים שלי הזרימו אליהם מיליוני  קוראים חדשים והם נהנים מהרייטינג? תגידו שכן. כי האלטרנטיבה היא שאי-שם בשולי אימפריית מוזס צומחת כת ריאקציונרית קיצונית וחמושה של שונאי-נשים שבינתיים רק מפיצה תעמולה מפחידה אך בהמשך מתכננת להשתלט על המדינה באמצעים אלימים, לנשל את הנשים מרכושן ומזכויות האזרח שלהן ולהקים את רפובליקת הגלעד.

וזה כבר לגמרי לא הגיוני. כלומר… לא. לא סביר, בכל אופן.

אולי ליתר בטחון אני אלך לחדש את הדרכון הרומני.