גלובס: רצח-עם זה רווחי

פרס ה"WTF הם באמת פרסמו את זה אני צריכה דרינק" של החודש מוענק בזאת ל"טור הדעה" (בעצם תוכן שיווקי, אבל לא משנה) הבא שהופיע בגלובס. הכותבת היא אלה אלקלעי, מנהלת פיתוח עסקי בבית השקעות, שבאה לפאר אירוע שאורגן על ידי החברה שלה. במסגרת האירוע, חוקר בעל שם עולמי הציג מחקר שקושר בין הצמיחה הכלכלית בסין לבין חוסר האיזון בין מספרי הגברים והנשים במדינה. ככה זה נשמע:

לפרופסור שאנג-ג'ין וואי (Shang-Jin Wei) יש תיאוריה מעניינת מדוע כלכלת סין תמשיך לצמוח בעשור הקרוב. בבדיחות הדעת הוא קורה לה "חסך בסקס" (Sex Deprivation), בנימה רצינית יותר הוא מדבר על חוסר איזון מגדרי. […]

כיום היחס המגדרי בסין בשכבת הגיל של בני 15-25, אלו שנמצאים בתהליך מציאת בני זוג, הוא 115 גברים ל- 100 נשים. המשמעות היא שאחד מכל 9 גברים לא ימצא בת זוג. בהנחה שמרבית הגברים רוצים להתחתן ויותר מכך שמרבית ההורים רוצים שבנם היחיד יתחתן ויהיה להם לפחות נכד אחד ברור להם שהם צריכים לשפר את מצבם הכלכלי בכדי לשפר את סיכוייהם להמשכיות. […]

פרופסור וואי בדק ומצא מתאם בין חוסר האיזון המגדרי באזורים שונים של סין ובין חלק ניכר מהפרמטרים הללו כלומר כמה עסקים חדשים נפתחים (כמדד ליזמות), כמה אנשים עוסקים בעבודות המוגדרות מסוכנות כגון מכרות, בניין, חומרים מסוכנים וכו' היקף ההשקעה בנדל"ן של בתי אב והיקף החיסכון.

אתם מבינים, יש הרבה פחות נשים בסין מאשר גברים, אז הגברים עובדים קשה יותר כדי להצליח כלכלית ולמצוא אשה, ההורים שלהם מראש משקיעים יותר בהשכלה של הילד לאותה מטרה, והכלכלה הסינית צומחת! מגניב, נכון? חייבים לנסות את זה גם כאן!

אם אתם תוהים איך זה שיש פחות נשים בסין, זה כנראה כי אתם לא אנשי עסקים רציניים מהסוג שכותב וקורא את גלובס, ואתם לא מתמקדים בשורה התחתונה, ההיא עם הדולרים. מכיוון שגם אני לא אשת עסקים רצינית, אסביר לכם בלחש שמדובר בעניין קטן שזכה לכינוי "gendercide" — רצח-עם של נשים. תופעה עולמית ידועה שסין היא אחד המוקדים שלה. מגזין האקונומיסט הקדיש לזה גליון במרץ 2010 תחת הכותרת "מה קרה ל-100 מיליון תינוקות בנות?".

אתקצר את התקציר מהאקונומיסט — אוכלוסיות במדיניות רבות, במיוחד סין והודו, מבצעות הפלות של תינוקות ממין נקבה (כשידן משיגה לבצע בדיקה של מין העובר) או הורגות את התינוקות הבנות מיד לאחר הלידה (כשלא), מתוך תפיסה של ילדות כנטולות ערך וכנטל כלכלי על המשפחה. בסין נוספת לשנאת הנשים המסורתית גם ההגבלה החוקית על לידת יותר מילד אחד. כאשר באזורים כפריים ועניים החוק מאפשר לזוגות להוליד ילד נוסף אם הראשונה היתה ילדה, נראה כי ההורים מקבלים את הילדה הראשונה, וההפלות והרצח מתבצעים בעיקר על הילדות השניות.

בסין לבדה, ב-2020, צפויים להיות 30-40 מיליון גברים צעירים יותר מאשר נשים צעירות. הבדידות שלהם תהיה המצבה היחידה ל-30-40 מיליון הילדות שנעלמו בדרך.

אסון גלובלי מחריד? אחד הכתמים שהמין האנושי יישא עליו לנצח? עזבו אתכם מסוגיות שוליות כאלה. עבור גלובס, רצח הנשים השיטתי הוא מנוע צמיחה לכלכלה הסינית. זה גם משהו שאפשר להתבדח עליו, הכלכלה הסינית צומחת כי הגברים הרווקים מטביעים את התסכול המיני שלהם בוורקוהוליזם, טיהיהי.

למרבה הצער, יש מצב שהכיף הזה ייגמר בקרוב, מכיוון שנוצר "ביקוש" לנשים (כמעט כאילו יש להן שימוש כלשהו למין האנושי!):

בשנה שנתיים האחרונות כנראה שהתופעה מתחילה להתאזן כשההבנה לביקוש שנוצר לנשים מחלחלת ולכן בדור הבא יש הסתברות גבוהה שהתופעה תעלם.

הבשורות הטובות עם כן הן שיש סיבות להעריך כי סין תמשיך לצמוח בטווח של 8-10 השנים הקרובות.

החדשות הרעות הן שהדלק משני מנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה הסינית צפוי להיגמר פחות או יותר באותו הזמן, מצב שעשוי להיות משול לחריקת בלמים פתאומית על כביש מהיר ועמוס בתנועה.

אל דאגה. אם הכלכלה הסינית תקרוס ויהיה חסר להם אוכל, הם תמיד יכולים להרוג נשים בוגרות ולצלות אותן. זה שוק חדש לגמרי. בטח יימצאו בו המון הזדמנויות עסקיות.

[קישור לכתבה]

מודעות פרסומת

יום האשה בגלובס: נשים, תפסיקו להתבכיין

בואו נאמר שאני לא בהלם מהטור הזה. לגלובס יש קו ברור לגבי פמיניזם: כל אשה יכולה להצליח אם היא רק מתאמצת מספיק, ומי שלא הצליחה — סימן שלא התאמצה מספיק.

הפעם זה נשמע ככה, באדיבות הכותבת ורד רמון ריבלין:

ההתקדמות לא באמת חייבת להיעצר. לא אצל נשים שאפתניות מאוד ומכוונות משימה. […] כמו הברון מינכהאוזן, שמחזיק את עצמו בציצת ראשו ומושך עצמו מהביצה, כך הן ממלטות עצמן מגורלה של האישה הנוסחתית. הן לא חרטו על דגלן מאבקים פמינסטיים, אבל הועילו למצב הנשי הרבה יותר מהפמיניזם הרדיקלי.

הנחת העבודה היא שהאויב שלנו הוא השוביניזם הטבוע בכל שדרות הממסד והחברה. אילולא הוא, אנחנו משננים לעצמנו, נשים היו מתמודדות יותר על תפקידים. בואו לא נספר לעצמנו סיפורים.

הרבה יותר נשים בוחרות שלא לנצל את ההזדמנויות שנפתחו בפניהן ולא משתלבות בהמוניהן במשרות שמתויגות כגבריות. ואתם יודעים למה? בעיקר כי הן לא רוצות. השוביניזם ייסוג ככל שיותר נשים יתברגו בתפקידי מפתח. אי-אפשר רק לבכות וליילל קיפוח, בזירה הזו צריך לנצח. איך? דרך ביצועים.

אני לא חושבת שרמון ריבלין שונאת נשים. הבעיה שלה עם פמיניזם היא הבעיה של גלובס עם כל מאבק חברתי. בעולם שהוא תחרות בין אנשים פרטיים על כוח וכסף, אין מקום לדיבורים על אוכלוסיות. או שאתה ווינר או שאתה לוזר. אם אתה ווינר, ההשתייכות שלך למיעוט אתני כלשהו או לחילופין העובדה שיש לך שחלות היא ספחת מביכה. אם אתה לוזר, דיבורים על קיפוח הם לא יותר מתרצנות ובכיינות, כי ללוזרים אין טעם להקשיב. ה"סולידריות" היחידה האפשרית היא הטפיחה ההדדית על השכם בין הווינרים.

עוד משהו:

ראיתי את זה אצל כל הבכירות שפגשתי. בשורה התחתונה, חלק גדול מהאנרגיה, הזמן והקשב, מתועלים לעשייה שמקדמת אותן בסולם. לטיפול בילדים ובבית נמצאו פתרונות.

הפמיניזם על פי גלובס הוא מאוד פשוט ומאוד מופשט. פשוט, כי יש בו סוגיה אחת בלבד: קריירה או ילדים (הרי על מה עוד אפשר לדבר חוץ מקריירה והמכשולים בדרכה?). מופשט, כי שאלת הקריירה-ילדים היא לגמרי עקרונית ופילוסופית ונקיה משיקולים פרקטיים כשמדברים רק על ואל אנשים ברמה מסוימת של נוחות כלכלית. אם אשה שלחה את הילדים לפעוטון ברגע שיצאה ממחלקת יולדות ועבדה 20 שעות ביממה, הרי שהיא עשתה זאת מתוך "רצון למימוש עצמי" ולא כדי שיהיה כסף להאכיל את הילדים האלה. אם היא נשארה בבית וגידלה אותם, זה מתוך "כניעה לאידיאל הנשיות" ולא כי לא מצאה עבודה שהשכר שלה יעלה על התשלום למטפלת.

יום האשה שמח, לוזריות.

[קישור לכתבה]

בדה מרקר שכחו שהן שם

הכותרת הזו התנוססה היום בצהריים בראש אתר דה מרקר. זו נשמעת כמו כותרת מעצבנת/פרובוקטיבית/חסרת רגישות קמעה, אבל בואו ואסביר לכם איך היא באה לעולם ותראו שזו לא אשמתו של אף אחד.

יעקב רויטר, מנהל חטיבת המשהו למשהו בבנק מזרחי-טפחות, עומד בכנס שבו גברים חשובים עם כסף מדברים לגברים חשובים אחרים עם כסף על כסף. רויטר רוצה לומר שגברים ישראליים אחרים חוזרים עכשיו לקנות דירות, שכן הם מבינים שהמחירים לא יירדו והמגורים בשכירות לא כדאיים. הוא מסביר ש"אם אשה מוצאת חן בעיניך, אתה מתחתן איתה. כך זה גם עם דירה – אם היא מוצאת חן בעיניך, אתה קונה אותה".

לאחר מכן, פועל קומוניקטים כלשהו במזרחי-טפחות חושב שהטקסט הזה מספיק מעניין ומעורר השראה כדי לכלול אותו בהודעה לעיתונות על הכנס. ולבסוף, לבלר בדה מרקר מקבל את הקומוניקט במייל, עושה קופי-פייסט זריז ומעלה לאתר, עם כותרת בווריאציה מקוצרת על דברי רויטר: "אם אתם אוהבים אשה, קנו אותה, אל תשכרו אותה!". חמוד. ישר לכותרת הראשית.

אבל אז קורה משהו מפתיע: מופיעות נשים. וואו! מסתבר שהן קוראות דה מרקר לפעמים, ואולי הן אפילו משתתפות לעתים בהחלטות של קניית או שכירת דירה. מסתבר שלא כולן נהנות כשהבנק שלהן והעיתון שלהן, שמקבלים את הכסף שלהן ממש כמו שהם מקבלים כסף של לקוחות גברים, מתעלמים פתאום מקיומן ומדברים מעל ראשן על נשים כעל עוד החלטה בחיי הגבר — מכונית, עבודה, דירה, אשה. חלקן חשות אפילו שמדובר בחוסר רגישות מסוים, כל הדיבור הזה של "לקנות נשים", בתקופה שבה מדובר כל כך הרבה על זונות וזנות.

אופס. אף אחד במזרחי-טפחות או בדה מרקר הרי לא שונא נשים או בז להן, פשוט שכחו שבכל המשחק הגברי הזה של כסף והחלטות יש גם שחקנים נטולי אשכים. לא נורא, אין פה שום דבר שיוציא מישהי לרחובות. פשוט נחליק את הכתבה הזו למטה באתר והן ישכחו מזה עוד דקה. הן הרי רגילות.

[קישור לכתבה]