יאיר לפיד מציג: פריבילגיה — המחזמר

[תודה ללי להב]

טוב, הבנתי: יאיר לפיד הוא איש-קש. הוא סאטירה מרושעת ולא ריאליסטית על גבר יהודי אשכנזי עשיר חסר לב ומודעות. רק שאיזו פמיניסטית החליטה שיהיה יותר קל לריב איתו אם הוא יהיה קיים באמת, אז היא אשכרה תפרה אותו ומילאה אותו בקש ומרחה אותו בג'ל לשיער ומאז הוא כותב טורים ותוחב את ראשו למחשופים במסיבות של סחים עשירים בגנקי.

התלבטתי אם לכתוב על הטור הזה, שכן הוא עצבן אותי כל כך שלא הצלחתי להחליט באופן שקול עד כמה הוא באמת חשוב ורלוונטי. למען האמת, זה משהו שיאיר לפיד עושה לי לעתים קרובות. לבסוף החלטתי שרבאק — האיש הזה פוליטיקאי עכשיו, ורוצה להשפיע על איך שהמדינה נראית. זה כן מעניין לדעת מה הוא חושב על קבוצות חלשות באוכלוסיה והאנשים שנלחמים למענן.

שלא לדבר על החוצפה בכך שידיעות אחרונות, העיתון הגדול במדינה, מפרסם טור שאומר "זה שאנחנו לא חברתיים יותר זה בגלל האקטיביסטים המגעילים האלה".

יאיר לפיד עצובי. אנשים היו לא נחמדים אליו ועכשיו הוא עצובי. מדובר בלוחמים למען זכויות בעלי חיים ובפעילות פמיניסטיות. אלה שני תחומים שבהם הוא רואה עצמו שותף, כמובן. יש לו "הדעות הנכונות לגבי בעלי חיים". הוא "תומך נלהב" של התנועה הפמיניסטית. אבל מה? באופן טראגי עבורו ועבור העולם כולו, הוא לא יכול לכתוב על הנושאים האלה. הוא מפחד. הוא מפחד מהילדים הרעים עם החזיות עם השיניים מברזל.

מדובר בחבורה קדושה שהנושא בוער בה באש גדולה. הם יסרקו כל מילה במסרקות ברזל, יבחנו אם הטקסט עומד בקני המידה הטהרניים ביותר, אם אין בו חס וחלילה הומור או חריגה מקרית מהקו החמור שהם קבעו, ובסוף הם ימצאו משהו. הם תמיד מוצאים. […]

ואז הם יצאו למלחמה: מאמרי תגובה, מכתבים למערכת, אי-מיילים מתגלגלים, התקפות פייסבוק מתואמות, קריאה לחרם כולל, פרסום נרחב של הגילוי המזעזע שאינך מאמין אמיתי ולפיכך אתה חלק מכוחות האופל של האויב.

אתם מבינים? הוא היה רוצה לכתוב דברים שיקדמו את הפמיניזם (בין שאר המאבקים הקרובים ללבו), שהרי הוא "האירוע החברתי החשוב ביותר של 150 השנים האחרונות". אבל הוא לא יכול, כי בפעם האחרונה שהוא כתב על פמיניזם, לא תאמינו מה קרה: כתבו עליו סטטוסים מעליבים בפייסבוק.

ועד כמה שהמאבק הפמיניסטי בוער בנפשו של יאירוש, לבו הענוג פשוט לא עומד בדברים כאלה.

לא שהוא כותב את הטור כדי להתבכיין. או כדי להגן על עצמו. או כדי להנציח סטריאוטיפים על פמיניסטיות ולהשחיר את שם התנועה ולפגוע במאבק הכה-חשוב רק כדי להחזיר לילדות הרעות שכתבו לו אימיילים מעליבים. ודאי שלא. הוא כותב את הטור כדי ללמד ולחנך.

בדומה לחובבי בעלי החיים גם הפמיניסטים/ות הפעילים/ות מנהלים/ות ביניהם/ן שיח ער ומרתק בפורומים סגורים המיועדים לאנשים/נשים כמוהם/ן. זהו שיח תקיף, מדוקדק וטהרני, והדבר שהכי מעצבן אותם הוא אנשים שלא מבינים את הבעיה במלוא היקפה. […]

נדמה לי – ואני מביא בחשבון שאולי זה רק בגלל בורותי – שפמיניסטיות אמורות לנסות לקרב אליהן אנשים התומכים באופן עקרוני בשוויון זכויות והזדמנויות לנשים […]

האם לא עדיף היה – אפילו מבחינה טקטית – לגייס את האנשים האלה כדי להילחם על העלאת שכר הנשים במגזר הציבורי, או נגד אנשים שמארגנים קרבות של כלבים, ורק אחר כך לצעוק עליהם שגם הם לא בסדר?

אח, "הבחינה הטקטית", ידידתה הוותיקה של כל בלוגרית פמיניסטית. אין מגיב טרול שלא צועק בסופו של דבר, בשיא העלבון, "למה את צועקת עליי? את מזיקה למאבק כשאת מבריחה אנשים טובים כמוני! את אמורה לנסות להסביר לי דברים בדרכי נועם!"

כי אתם מבינים, לפיד הוא מהטובים, ומגיע לו חיבוק. הוא לא מהקונקיסטדורים שטובחים בנייטיבז — הוא מהמיסיונרים שבאים אחרי שהקרבות תמו, והוא רוצה להלביש את הילידים בבגדים יפים וללמד אותם את כתבי הקודש. וכשהם כועסים הוא נעלב נורא מכפיות הטובה האיומה שלהם. הוא הרי מהטובים.

כשיאיר לפיד בא לעסוק בענייניה של קבוצה מדוכאת, הוא רוצה שיסכימו עם דבריו (כאילו שאין ויכוחים פנימיים בין פמיניסטיות בערך כל הזמן), או מקסימום שיתקנו אותו מאוד מאוד בשקט וברכות. הוא לא רוצה שיזכירו לו שהוא לבן, שהוא עשיר, שהוא גבר, שהוא יהודי, שהוא לא חווה הכל ולא יודע הכל. קבוצה מדוכאת לא אמורה לכעוס. בטח שלא עליו. אם הוא מגלה בורות, חוסר ידע, חוסר רגישות, זו לא אחריותו; הוא כבר עשה מעל ומעבר בעצם זה שהסכים לבוא ולדבר. הקבוצה המדוכאת — זו שנציגיה עובדים יותר ומרוויחים פחות, אגב — אמורה למצוא את הזמן והאנרגיה להסביר לו את כל מה שהוא לא יודע. לו, ולשכמותו. שוב ושוב. בעדינות, בענווה ובהכרת טובה.

אלא שזה לא עובד ככה. אקטיביסטים חברתיים באים, בדרך כלל, לתבוע צדק ולא ללטף ולפייס את נפשו הרכה של המיינסטרים. למעשה, הם הרבה פעמים סבורים שאי-הצדק שהם מצביעים עליו חשוב מספיק כדי שקבוצות בעלות פריבילגיה יתגברו על אי הנחת שלהן (אני? אני בעל פריבילגיות? הרי הייתי הכי חנון בתיכון ואף אחת לא רצתה לצאת איתי!) ויקשיבו.

ולפיכך, לפי הפילוסופיה המאוד נוחה ופרקטית של לפיד, הם אלה ש"מבריחים", בטפשותם הטקטית, אנשים כמוהו ואת "התקשורת".

הקשירה של שני נושאים כל כך לא קשורים — בעלי חיים ופמיניזם — רומזת שיאיר לפיד מתכוון בעצם לכל קבוצה אידיאולוגית מאורגנת מספיק, להוטה מספיק, קולנית מספיק. מבחינתו, בכך שקבוצת אקטיביסטים מסוימת תוקפת את המיינסטרים, היא אוטומטית מוציאה את עצמה ממעגל הלגיטימיות. אלה אנשים זרים, אחרים, כועסים ובלתי נעימים, שמדברים "בפורומים סגורים", באופן "תקיף, מדוקדק וטהרני". אי אפשר לדבר איתם. נפתרה הבעיה.

וויינט יחסים: איך לא להתאבד על אף שחברה שלך מתחתנת לפנייך

[תודה לטל קורובקין]

הו לא! חברתי הטובה מתחתנת, בעוד שאני רווקה עדיין! היא השיגה אותי במירוץ לטבעת! נכשלתי בתפקידי כאשה! מה אעשה? לאן אוליך את החרפה? והכי חשוב: מה אלבש לחתונה?

רגע, יש פתרון! וויינט יחסים פרסמו מחדש טור ייעוץ מ-1956, במיוחד בשבילי!

1. גייסי כוחות נפש כדי להתעלות מעל הקנאה

העובדה כי החברה הטובה שלך מתחתנת לפנייך, כלל לא קשורה אלייך. נתיבי החיים שלכן שונים ואף אחד עדיין לא קיבל מדליה על חתונה (טוב נו, אולי מקדמה לדירה מאבא, אבל מילא).

אמצי לעצמך מחשבה לוגית שתהיה נכונה לך ביותר על מנת להתנער מרחמים עצמיים, וגייסי את מיטב כוחות נפש שלך כחברה ותיקה, כדי להיות שם לצידה של הכלה המיועדת.

להתעלות מעל הקנאה? אבל אני אשה! זה כל מה שאני יודעת לעשות — לקנא, לרחם על עצמי ולתקוע סכינים בגב! מה אני אמורה לעשות, להתנהג בהגיון? לפרגן?!

ביום החתונה, מבחינתך כל גורל החברות ארוכת השנים שלך עם הכלה מונח על הכף. דבר לא ייזכר לך אם לא תהיי המלווה המושלמת. לא יזכרו את אותן שיחות וחיזוקים, לא את כל אותם לילות חסרי שינה יחד ולא חוויות העבר. כל דבר או מחווה אחרים הינם זניחים לעומת היום הזה.

בתור המלווה את כרגע על תקן העוזרת, אך המטרה היא נעלה ומקודשת.

החתונה היא האירוע החשוב היחיד בחיי האשה. בשביל היום הזה היא גילחה, קילחה וטיפחה את עצמה מאז שהיתה בת שלוש, קשרה את כפות רגליה כדי שיישארו קטנות וענוגות, תפרה את קרום הבתולין מחדש ורקמה ממחטות.

תפקידי כחברה הטובה ביום זה הוא להיות נושאת הכלים, הסגנית לכהן הגדול, השליחה של ישו שעוזרת לו ליישר את השמלה ולקשור את הבירית ובתמורה זוכה לעמוד בשוליים של היפעה האלוהית והקדושה.

היי חברה טובה ונוחה לבריות, החזיקי לה את הזר/התיק/השמלה/את השקית ששכחו בבגאז' ובשום פנים ואופן – אל תהיי יותר יפה מהכלה!

אל דאגה — עם הקמטים שחרשו הדאגה והייאוש בפניי המזדקנים, אין חשש שאגנוב ממנה תשומת לב.

אבל יום אחד. יום אחד.

[קישור לכתבה]

ישראל היום: האשמות בתופעת האונס – הנשים

אמילי עמרוסי ב"ישראל היום" מצאה את המקור ל"גל" מקרי האונס האחרון: הציצים של התל אביביות.

פמיניסטיות מדגישות את זכות האישה להתלבש ככל שיעלה על רוחה בלי להיות חשופה להטרדות. זה נכון ברמה הפרסונלית: קורבן של פגיעה מינית אינו נושא בשום אשמה. לגבי אותו נפגע, אין קשר בין מה שלבש ובין הפגיעה שעבר. אבל ברמה הציבורית, כחברה, אי אפשר להתעלם מהקשר שבין היקף הבד על הגוף, סקסואליות מתפרצת של נשים שלבושן הוא בבחינת הטרדה לציבור, ומשם מתירנות מינית מוחצנת, ובין אלימות מינית.

הכל מתחיל ב"סקסואליות המתפרצת" של האשה — העור החשוף שלה הוא שמדרדר את החברה למתירנות מינית, שבתורה מביאה לעבירות מין. הגיון צרוף. שהרי ידוע שבמגזר החרדי אין עבירות מין, שלא לדבר על קאבול. לא נאשים את האשה הבודדה, חלילה, אבל כן נאשים את הנשים כולן, קולקטיבית, בדרדור "תל אביב" לאונס.

מה שמעניין אתכם הוא כמה צופים בבוגרשוב דיווחו למשטרה כשהאוויר כולו מזוהם. […] האוסף הבלתי רגיל של עבירות מין חמורות ומשונות, ובמיוחד הפומביות של חלק מהן, מחייב את החברה הישראלית לבדק בית. או לפחות בדק רחוב.

כסו את נשותיכם. עורן ופניהן מזהמים את האוויר ואת המחשבה. נעלו בתוך הבית את המחשופים, את הישבנים, את המיניות הנשית והאנושית. כך תעצרו את מכת עבירות המין ה"פומביות" הנוראות — ותחליפו אותן בעבירות המתבצעות בשקט ובצניעות, כראוי.

(נקודת אור: אפילו בטור פרימיטיבי ומיזוגני כזה, עמרוסי נזהרת ומדגישה ש"ברמה הפרסונלית" אין להאשים קורבן תקיפה מינית על מה שלבשה. האמת הזו כבר מספיק חקוקה במיינסטרים כדי שיהיה צורך לשלם לה מס שפתיים. סוג של התקדמות.)

[קישור לכתבה]

וויינט יחסים מזהיר: גל של פדופיליה בקרב נשים!

[תודה ללי]

או שמא זו סתם דרך עילגת לנסח את האקסיומה הפליאוליתית של מגזיני-הפסולת על כך שנשים נמשכות למניאקים.  והפעם, בהקשר של מחקר מדעי מרתק.

בניסוי נוסף נשים נפגשו עם שחקנים, שחלקם גילמו את ארכיטיפ הילד הרע, בעוד אחרים גילמו את ארכיטיפ הבחור הנחמד והטוב לבב. גם הפעם נשים בעת הביוץ האמינו ש"הילדים הרעים" יתרמו יותר לגידול הילדים, אבל רק אם הן יהיו הפרטנריות שלהם.

מדע!

בא לי לבכות, אבל זה כנראה כי אני מבייצת.

[קישור לכתבה]

האב קארין בא לרפא את המסורסים

אגלה לכם סוד: קארין ארד היא שם בדוי של מטיף נוצרי פונדמנטליסטי שבא לארצו של ישו המשיח כדי לתקן את הנזק שהפמיניזם עשה לחברה. לא מאמינים?

ארד מסבירה לנו היום באקסנט על משחקי שליטה במיטה, בעקבות ההצלחה של "50 גווני אפור", רומן ארוטי זבלוני שמבוסס על סדרת "דמדומים" (ומחרמן באותה המידה, על פי השמועות).

הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לזכור לגבי BDSM: לא מדובר על תחביב משעשע, כפי שאולי חשבתם, שנשים וגברים וגברים וגברים ונשים ונשים מתעסקים בו מדי פעם. הו לא! מדובר למעשה על המיצוי המזוקק של היחסים הטבעיים בין גבר לאשה.

פמיניזם או לא, להלן העובדות:

1. נשים מעולם לא נמשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

2. נשים לעולם לא יימשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

3. ביטחון זה משעמם

האשה רוצה להישלט, הגבר רוצה לשלוט. ככה זה. גברים שלא רוצים לשלוט הם סמרטוטים, ולכן נשים לא רוצות אותם. נשים רוצות מניאקים, זה ידוע (TM).

לכן גם אין כזה דבר גברים שאוהבים שקושרים אותם, למשל, או נשים שאוהבות להיות למעלה. יכול להיות שחשבתם שיש ואתם אפילו מכירים כאלה, אבל כנראה דמיינתם. ארד היא המומחית והיא יודעת. עובדה, העסיקו אותה בבלייזר בלקרוא מכתבים של קוראים ולהסביר להם למה הם הומואים.

זה פשוט עניין אבולוציוני. פעם, כדי לבחור זכר שיכול להגן עלינו ועל צאצאינו ולדאוג לנו, היינו מחפשות את הזכר הכי חזק בחבורה. זה שרץ הכי מהר, זה שצד את החזיר הכי גדול וזה שכל השאר מפחדים ממנו.

מדע!

בואו ניסגר רגע על הנחת יסוד: שוויון בין המינים לא אומר שאין הבדל בין גברים לנשים. יש. צריך להיות. אני אוהבת את ההבדלים האלה. לא בא לי לשחק אותה חזקה כל הזמן. אני רוצה שיסירו מעלי את האיסור להראות רכות וכניעות. זה סקסי. לא בא לי להיות "זורמת" ו"מגניבה". עזבו אותי. תנו לבחורה להזדקק בשקט. לפחות במיטה.

הפמיניזם סירס לנו את הגברים. הפמיניזם הרס לנו את הנשיות. הפמיניזם הרחיק אותנו מהטבע האמיתי שלנו, שבמסגרתו אשה רוצה להיקשר למיטה על ידי הגבר עם החזיר הכי גדול.

ואז אנחנו מתפלאות נורא שהגבר היחיד שאנחנו מצליחות להימשך אליו הוא זה שלא אכפת לו. להלן, הסאדיסט.

והוא לא באמת סאדיסט, האומלל. פשוט אחת הדרכים היחידות שנותרו לו להפגין גבריות היא להיות חזק יחסית לאישה, ובגלל שאין לו איפה לבטא את הכוח הפיזי שלו, הוא נאלץ לבטא אותו מולה, כי מבחינתו היא מייצגת את האחריות לסירוס המטאפורי שלו.

אני לא בטוחה שהבנתי את הקטע הזה, אבל נראה לי שזה הולך ככה: בגלל הפמיניזם נשים רוצות רק גברים מניאקים, אבל גברים מניאקים נהיו כאלה בעל כורחם בעצם, כי כשהם לא יכולים לצוד חזירים כל מה שנשאר להם זה להתעלם מהודעות סמס.

חוסר היכולת של הגבר המודרני לבטא את גבריותו בדרך הטבעית לו, הפיזית, מזיקה לכולנו, בכל הרמות.

לגבר, כי הוא מתוסכל, עצבני ומרגיש חלש ומסורס, והעובדה שהוא כבר לא המפרנס היחיד שהאישה מחכה לו בבית לא עוזרת גם היא. לא מפליא אותי בכלל שבעיות התפקוד הגבריות עלו למספרים מדהימים בשני העשורים האחרונים.

ובגלל זה אסור לתת להן להצביע בבחירות. פרייז דה לורד!

[קישור לכתבה]

תקציר ההיסטוריה של הפמיניזם באדיבות וויינט יחסים

ואתם חשבתם שמדובר במדור שטחי ורדוד!

הכותבת אלינור פרארה יצאה לערוך מחקר היסטורי וסוציולוגי מקיף כדי לבדוק למה פמיניזם זה כזה קקי וכולם שונאים את זה. אלה הממצאים:

1. במאה ה-19, הפמיניסטיות פשוט רצו שוויון, בקטע אבולוציוני (?).

2. בשנות החמישים של המאה העשרים, הן רצו לצאת לעבוד!

מה לעשות שלא לכל אשה מתאים להיות עקרת בית ואם במשרה מלאה, כמו שלא לכל גבר מתאים להיות מכונאי או מדען. ישנן נשים שרוצות למצות את יכולותיהן מחוץ לבית – ואת זה החברה צריכה לאפשר להן.

חייבים להעריך את הטון המחנך של פרארה, כשהיא מסבירה באומץ שלא כל הנשים צריכות להישאר בבית עם הילדים.

3. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל "אז הגיע הפמיניזם הרדיקלי". אני מקווה שאתם יושבים כי זה נהיה מפחיד:

כמו הרבה אידיאולוגיות שפורשו בצורה מעוותת, כך עבר הפמיניזם גם הוא טרנספורמציה והפך מאידיאולוגיה טובה ומועילה – לסיוט מתמשך.

סטאלין, מאו, מרב מיכאלי.

הפמיניזם המקורי, הטוב והמכובד, ביקש להחזיר לנשים את זכויותיהן ולקדמן כדי שיהיו שוות ערך לגברים. הפמיניזם הרדיקלי, הנבזי והכוחני, יצר דמוניזציה של הגברים, כאילו כל גבר הוא מדכא, אנס או נצלן. לדעתן של הרדיקליות – גברים מיותרים לחלוטין.

4. כתוצאה מההשתלטות של הפמיניסטיות הרדיקליות, "גברים רבים הפכו לקורבנות". ההתנכלות לגברים, לפי פרארה, מתבטאת בשני תחומים עיקריים: (1) חוקי ההטרדה המינית ו-(2) גניבת זרע.

בעבר גברים יכלו להטריד מינית נשים במקום העבודה מבלי לתת על כך את הדין, וכנגד מצבים כאלו, בצדק רב, נחקק החוק כנגד הטרדה מינית. אממה, היום לא מעט נשים מנצלות חוקים אלו כדי להפחיד, כדי לשלוט וכדי להראות מי בעצם כאן הבוס: כל מבט שלא במקום, כל אמירה המתפרשת בצורה שגויה, כל בדיחה עשויה להפוך את הגבר לקורבן הבא.

כיום, תחת שלטון האופל הפמינאצי, גברים בשוק העבודה הם מיעוט מדוכא ונמוך-דרג, המסתובב במסדרונות בראש שפוף, לא מסתכל לצדדים וממעט לדבר מפחד הקולגות ממין נקבה, שרק מחפשות תירוץ קלוש לתביעה על הטרדה מינית. אני מופתעת שהאו"ם עוד לא שלח מסוקים לפנות את הגברים מהמשרדים בהם הם חיים באימה כזאת.

אבל גם מחוץ לשעות העבודה, כשהוא עם בת-הזוג הפרטית שלו, אין לגבר האומלל והרדוף מנוחה:

באמצעות כניסה להריון לא מתוכנן והפיכת הגבר לאב שלא מרצונו, נשים יכולות לדרוש מהגברים מזונות […] אחיותיי היקרות: גניבת זרע היא פשע. אנחנו חייבות לזכור שכמו שאנו לא רוצות שגברים יכפו את עצמם עלינו – אל לנו לכפות את עצמנו על גברים.

פרארה פונה אל לבכן, נשים יקרות: לא משנה מה הפמיניסטיות הנבזיות והאכזריות לימדו אתכן, תפסיקו לגנוב זרע! די כבר!

קורבנות למניפולציות, כוחנות, שתלטנות, זלזול וחוסר כבוד היו מנת חלקן של נשים בעבר. כנשים, עלינו להתעלות על עצמנו ולא להשתמש באותם הכלים לדיכוי וסירוס חברתי ופסיכולוגי של גברים

וגם תפסיקו לסרס. זה לא יפה.

טוב, אני חושבת שכולנו קיבלנו הרבה חומר למחשבה היום! אני רק חייבת להוסיף כאן את הטוקבק של פרארה, שבו הגיבה לטענות של כמה מהמגיבים שהיא שטחית, בורה, סובלת מרפיון שכל קיצוני, מפיצה תעמולה אנטי-נשית מהסוג המטונף ביותר וכדומה:

היא לא בורה! היא קראה מאמר בוויקיפדיה! חוץ מזה מותר לה להביא פרשנות אישית, למשל כשהיא אומרת שנשים מנצלות לרעה את חוקי ההטרדה המינית ושהפמיניזם הרדיקלי גרם לנשים רבות לבצע גניבת זרע, זו פרשנות אישית שלה שאינה דורשת גיבוי בעובדות.

והנה מגיב חמוד שדווקא הסכים עם דבריה:

עכשיו אני רגועה.

[קישור לכתבה]

וויינט: החטא ועונשו

[תודה לגל]

נו נו נו! אתן רואות מה קורה כשאתן לא ילדות טובות מספיק? אנחנו לא נעניש אתכן הפעם כי נראה שהבנתן את חומרת מעשיכן, אבל שזה לא יקרה שוב.

(אגב, רק ההפנייה בעמוד הראשי של וויינט נגועה בהאשמת הקורבן כמסורת וויינט. בכתבה עצמה, מי שאשם באונס הוא לא הנערות שנחטפו, סוממו ועברו התעללות אלא, ככל הנראה, פייסבוק.)

בוויינט יהדות חושבים שמחאת השרמוטות לא מנומסת :(

שלום, רחלי מלק-בודה! ברוכה הבאה. איך היתה הטיסה?

למרבה האירוניה, בעוד השרמוטות יוצאות נגד אנסים ומטרידים מינית – הן עצמן אונסות את הסביבה להביט בהן ולשים לב לקיומן.

יואילו השרמוטות לשאול את עצמן מדוע אין "מצעד השרמוטים". איך זה שכמעט ואין בנמצא גברים בעלי דחף בלתי מוסבר לחשוף את אזורי ערוותם לעיניי כל באופן חופשי? אולי משום שזהו דחף נשי עתיק יומין.

זה קצת לא נעים אבל אני חייבת להסביר לך משהו. זה הולך ככה. אצלנו בכדור הארץ, יש לפעמים קונפליקטים פנימיים בין בני האנוש. כשתת-קבוצה כלשהי מרגישה שנעשה לה עוול, למשל קבוצת מה שאנחנו קוראים "נשים", היא לפעמים מנסה למשוך תשומת לב לכך בדרכים שמטרידות את הצופים מן הצד. זוהי בעצם הזמנה לצופה לברר את שורש העניין — במקרה הזה, מה זה נשים, מה זה גברים, מה המוחות מנסות לומר, ולמה בחרו בדרך הזו לעשות זאת. כן, זו בעיה, לא הכל כתוב במדריך התיירים! אבל למרבה הצער ממש מקובל חברתית לדרוש זאת ממי שרוצה לכתוב על העניין טור בעיתון. עניין של נימוס, אם תרצי.

[קישור לכתבה]

גלובס: רצח-עם זה רווחי

פרס ה"WTF הם באמת פרסמו את זה אני צריכה דרינק" של החודש מוענק בזאת ל"טור הדעה" (בעצם תוכן שיווקי, אבל לא משנה) הבא שהופיע בגלובס. הכותבת היא אלה אלקלעי, מנהלת פיתוח עסקי בבית השקעות, שבאה לפאר אירוע שאורגן על ידי החברה שלה. במסגרת האירוע, חוקר בעל שם עולמי הציג מחקר שקושר בין הצמיחה הכלכלית בסין לבין חוסר האיזון בין מספרי הגברים והנשים במדינה. ככה זה נשמע:

לפרופסור שאנג-ג'ין וואי (Shang-Jin Wei) יש תיאוריה מעניינת מדוע כלכלת סין תמשיך לצמוח בעשור הקרוב. בבדיחות הדעת הוא קורה לה "חסך בסקס" (Sex Deprivation), בנימה רצינית יותר הוא מדבר על חוסר איזון מגדרי. […]

כיום היחס המגדרי בסין בשכבת הגיל של בני 15-25, אלו שנמצאים בתהליך מציאת בני זוג, הוא 115 גברים ל- 100 נשים. המשמעות היא שאחד מכל 9 גברים לא ימצא בת זוג. בהנחה שמרבית הגברים רוצים להתחתן ויותר מכך שמרבית ההורים רוצים שבנם היחיד יתחתן ויהיה להם לפחות נכד אחד ברור להם שהם צריכים לשפר את מצבם הכלכלי בכדי לשפר את סיכוייהם להמשכיות. […]

פרופסור וואי בדק ומצא מתאם בין חוסר האיזון המגדרי באזורים שונים של סין ובין חלק ניכר מהפרמטרים הללו כלומר כמה עסקים חדשים נפתחים (כמדד ליזמות), כמה אנשים עוסקים בעבודות המוגדרות מסוכנות כגון מכרות, בניין, חומרים מסוכנים וכו' היקף ההשקעה בנדל"ן של בתי אב והיקף החיסכון.

אתם מבינים, יש הרבה פחות נשים בסין מאשר גברים, אז הגברים עובדים קשה יותר כדי להצליח כלכלית ולמצוא אשה, ההורים שלהם מראש משקיעים יותר בהשכלה של הילד לאותה מטרה, והכלכלה הסינית צומחת! מגניב, נכון? חייבים לנסות את זה גם כאן!

אם אתם תוהים איך זה שיש פחות נשים בסין, זה כנראה כי אתם לא אנשי עסקים רציניים מהסוג שכותב וקורא את גלובס, ואתם לא מתמקדים בשורה התחתונה, ההיא עם הדולרים. מכיוון שגם אני לא אשת עסקים רצינית, אסביר לכם בלחש שמדובר בעניין קטן שזכה לכינוי "gendercide" — רצח-עם של נשים. תופעה עולמית ידועה שסין היא אחד המוקדים שלה. מגזין האקונומיסט הקדיש לזה גליון במרץ 2010 תחת הכותרת "מה קרה ל-100 מיליון תינוקות בנות?".

אתקצר את התקציר מהאקונומיסט — אוכלוסיות במדיניות רבות, במיוחד סין והודו, מבצעות הפלות של תינוקות ממין נקבה (כשידן משיגה לבצע בדיקה של מין העובר) או הורגות את התינוקות הבנות מיד לאחר הלידה (כשלא), מתוך תפיסה של ילדות כנטולות ערך וכנטל כלכלי על המשפחה. בסין נוספת לשנאת הנשים המסורתית גם ההגבלה החוקית על לידת יותר מילד אחד. כאשר באזורים כפריים ועניים החוק מאפשר לזוגות להוליד ילד נוסף אם הראשונה היתה ילדה, נראה כי ההורים מקבלים את הילדה הראשונה, וההפלות והרצח מתבצעים בעיקר על הילדות השניות.

בסין לבדה, ב-2020, צפויים להיות 30-40 מיליון גברים צעירים יותר מאשר נשים צעירות. הבדידות שלהם תהיה המצבה היחידה ל-30-40 מיליון הילדות שנעלמו בדרך.

אסון גלובלי מחריד? אחד הכתמים שהמין האנושי יישא עליו לנצח? עזבו אתכם מסוגיות שוליות כאלה. עבור גלובס, רצח הנשים השיטתי הוא מנוע צמיחה לכלכלה הסינית. זה גם משהו שאפשר להתבדח עליו, הכלכלה הסינית צומחת כי הגברים הרווקים מטביעים את התסכול המיני שלהם בוורקוהוליזם, טיהיהי.

למרבה הצער, יש מצב שהכיף הזה ייגמר בקרוב, מכיוון שנוצר "ביקוש" לנשים (כמעט כאילו יש להן שימוש כלשהו למין האנושי!):

בשנה שנתיים האחרונות כנראה שהתופעה מתחילה להתאזן כשההבנה לביקוש שנוצר לנשים מחלחלת ולכן בדור הבא יש הסתברות גבוהה שהתופעה תעלם.

הבשורות הטובות עם כן הן שיש סיבות להעריך כי סין תמשיך לצמוח בטווח של 8-10 השנים הקרובות.

החדשות הרעות הן שהדלק משני מנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה הסינית צפוי להיגמר פחות או יותר באותו הזמן, מצב שעשוי להיות משול לחריקת בלמים פתאומית על כביש מהיר ועמוס בתנועה.

אל דאגה. אם הכלכלה הסינית תקרוס ויהיה חסר להם אוכל, הם תמיד יכולים להרוג נשים בוגרות ולצלות אותן. זה שוק חדש לגמרי. בטח יימצאו בו המון הזדמנויות עסקיות.

[קישור לכתבה]

וויינט: 10 זני הנשים המומלצים

(תודה לאדר)

מרגישים בודדים? קר לכם בחורף? הגיע הזמן לאשה חדשה. אמנם מדובר בהוצאה כספית ובהשקעת זמן, אך החום שהן מחזירות שווים את ההשקעה.

בירת אוקראינה היא ללא ספק ביתן של הנשים היפות בעולם. […] בנוסף, הן פחות "מאיימות" מאשר חברותיהן מרוסיה. ועבור אלו שחושבים שנשים יפות צריכות להיות בהכרח שטחיות, הנשים האוקראינות מפריכות את התיאוריה הזו. הנשים במדינה משכילות ביותר ותמיד ישמחו לפתוח איתכם בשיחה על ספרות או פילוסופיה.

אוקראיניות דומות לרוסיות מבחינת מבנה הגוף והפנים, אך הן רגועות ונוחות יותר ומתאימות במיוחד לבתים עם ילדים. הן ידועות באינטליגנציה הגבוהה שלהן ביחס לשאר הנשים, וניתן ללמד אותן מגוון טריקים להנאתכם ולהנאת החברים.

ורנה שוכנת לחופו של הים השחור, ובתקופת הקיץ העיר שורצת יפהפיות שבאות לתפוס קצת צבע בחופי הים. בדומה לנשים המזרח-אירופיות מאוקראינה ורוסיה, גם הבולגריות מתנשאות לגובה ובעלות עיניים בהירות.

פרוותן ארוכה ורכה.

הסקנדינביות ידועות בכל בעולם בחביבותן, ועל כן ישנו סיכוי טוב שהבחורה ש"תעשו לה עיינים" היא אחת שחפה ממניירות של סנובית, ובעצם די מתוקה ונחמדה.

השוודיות ידידותיות מהרגע הראשון ויכבשו את לבכם בקופצנות שלהן. שימו לב שלא ניתן להשאיר אותן שעות ארוכות בבית לבדן — הן זקוקות לתשומת לב רבה יותר מזנים אחרים.

בישראל, כפי שאנחנו יודעים, ישנן נשים יפות ומיוחדות – פשוט יש משהו בשיער כהה בשילוב עיניים ירוקות שהוא אקזוטי ומושך. […] תיירים המבקרים במדינה כדאי שיקחו בחשבון שנשים מגיל 18 ומעלה משרתות בצבא, כלומר מומלץ לחשוב פעמיים לפני שמתחילים איתן בצורה לא נעימה.

חובבי הישראליות מציינים לטובה את יופיין, כוחן ונאמנותן, אך זכרו שהן נחשבות לזן מסוכן ולפיכך תהיו חייבים להלביש עליהן זמם ברחוב ובאוטובוסים. הן מתאימות לשמש כנשות שמירה בחצר.

נשים הולנדיות פשוט נהדרות, ליברליות, זורמות ויפהפיות שגם משכילות וכייפיות.

ההולנדיות מצטיינות הן באינטליגנציה גבוהה והן בצייתנות, ויבצעו בדייקנות כל פקודה.

הנשים של ניו יורק כמעט הגיעו למקום הראשון, בעיקר הודות לעובדה שהעיר מהווה סיר היתוך לנשים מכל העולם ומתרבויות שונות, ועל כן מגוון רחב של יופי.

בסופו של דבר, אם אתם באמת אוהבים נשים, שקלו לזנוח את הגזעיות ופשוט ללכת לבית המחסה הקרוב למקום מגוריכם. בית מחסה אחראי יספק לכם ייעוץ לגבי אופיין של כל אחת מהנשים המטופלות בו ומידת התאמתן לביתכם ולאורח החיים שלכם, וכך תוכלו למצוא את האשה המושלמת שתמלא לכם את הבית בשמחה ובאהבה.

[קישור לכתבה]  [ראו גם: המלצות על זני גברים]