הפמיניסטיות ותעלומת האייטם הנעלם

היי, זאת דורה. שמעתי כמה קריאות הידד פחות או יותר מהוססות על האייטם הזה שכנראה הוסר במאקו בעקבות התגובות הנזעמות בפייסבוק. מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה עם אייטם סקסיסטי, רציתי להסביר למה זה לא מגניב בעיניי, ואני אשמח לשמוע גם את דעתכם.

התקשורת הישראלית סקסיסטית גם מעצם זה שהיא פועלת במדינה סקסיסטית, אבל גם כי היא פשוט סחלה (זה מונח מקצועי). אנחנו צורכים את רוב החדשות שלנו מגופים לא אחראיים וחסרי אתיקה, שפונים בקלות לכל מה שנמוך וזול כדי לקבל רייטינג. השפלת נשים זה רייטינג כי זה מחרמן קופים. שנאת נשים זה רייטינג כי זה פרובוקטיבי. רוב האייטמים שהעברתי עליהם ביקורת ב"שק של" לא פורסמו בתום לב: הכותב/ת והעורכ/ת שלהם ידעו שהם מפרסמים דבר מעיק ובעייתי, וידעו גם שזה מביא קליקים. לעזאזל, מדורים כמו "וויינט יחסים" נפתחו אך ורק בגלל יחס העלות/תועלת שלהם. מדובר בתוכן שזול לייצר אותו (אנשים מוכנים לזבל בשכל על חיי המין שלהם בחינם) ורבים המשועממים שנכנסים לקרוא אותו. אף אחד אפילו לא מעמיד פנים שיש להם ערך.

כך תתמודד כשלא בא לה סקס

סחלה: אילוסטרציה

במצב אידיאלי, עיתונים, אתרי חדשות ואתרי מגזין היו מפעילים שיקולי עריכה לפני פרסום של כתבות וטורים, והיו נמנעים מסקסיזם, מגזענות, מהומופוביה ומכל סוג אחר של השתנה על חלשים, כי הם היו יודעים שזה ניצול לרעה של הכוח שלהם. במצב כזה, כשטור בעייתי היה מתפרסם באתר כמו מאקו, היה ניתן לפנות לעורכי האתר ולהאיר את עיניהם לגבי הבעייתיות שבו. ואז הם אולי היו מורידים אותו ומפרסמים התנצלות — ואולי הם היו עומדים מאחוריו ומוכנים להסביר למה הוא ראוי לפרסום. תוך שהם רוכבים על החד קרן שלהם בין עצי הפחזניות.

שום מחאה פמיניסטית אינטרנטית שראיתי לא הביאה הנהלת אתר לקחת אחריות או לשנות את המדיניות שלה. מספר פעמים, כשכתבתי על אייטמים אונליין, העורכים של המדור שבו האייטם פורסם שמעו על כך דרך הרשתות החברתיות, והראו נכונות לעמוד באופן אישי מאחורי האייטמים שפרסמו — ברמה של לפנות אליי בטוויטר ולנסות לפייס אותי, או לחילופין להסביר לי שאני כונפה שצריכה זיון. הם נשמעו כאילו מדובר בוויכוח ביני לבינם. לא מפתיע שהם תופסים זאת כך. מלבד לחץ לספק רייטינג ולפרסם מספר מסוים של אייטמים ביום, עורכי מדורים באתרים כמו וויינט או וואלה לא מקבלים הנחיה מקצועית ואתית, אין עליהם כמעט פיקוח, ובטח שהם לא מקבלים גב מהאתר — אותו אתר שמרוויח מהעבודה שלהם — אם מישהו כועס על משהו שפרסמו. אלוהים אדירים אני לא מתגעגעת לעבודה ב-nrg.

כשאתר מעלים אייטם בעייתי ושורק בתמימות, "אני לא יודע על מה אתם מדברים, וואו, תראו מה השעה, חייב לרוץ", זה צעד גדול אחורה. זה נפנוף של האחריות. זו הצהרה ברורה על חוסר מחויבות למה שמתפרסם באתר. אתר כזה יכול לפרסם אייטמים אפילו בפחות מחשבה — כי מקסימום אפשר להוריד אחר כך וכולם יירגעו ואפילו יהיו אסירי תודה.

מלבד זה, הדבר היחיד שמאקו יכול לעשות בשלב זה שיהיה חיובי בעיניי זה לעלות באש. אבל זאת אני.

דה באזר: אמור לי מי אשתך ואומר לך שהיא פרה

בבלוג הספורט דה באזר, מבית ערוץ הספורט, מנתחים את הפרסונות של הטניסאים היריבים פדרר ומארי על פי המראה החיצוני של בנות משפחתם:

אתה מסתכל על מירקה ושואל את עצמך – לזה הוא מסוגל? הטניסאי אולי הגדול בהיסטוריה לא הצליח למצוא לעצמו דוגמנית סלבריטי שתהווה עוד גביע בארון שלו? לנדאל יש, למארי גם יש (עוד שניה נגיע גם אליו), למה הוא בחר בה?

מאיפה היא הגיעה, עם הסוודרים האלו, הלחיים התפוחות מיותר מדי שוקולד שוויצרי משובח ועיני העגל? ולמה בכלל היא גוררת את עצמה בכל העולם, עם שתי התאומות הקטנות לכל מקום שבו רוג'ר משחק, האם היא לא סומכת על רוג'ר שיידע לשמור על עצמו מכל אותן מעריצות? ואולי היא יודעת משהו על הפקיד שלנו, שמחייב אותה להשגיח עליו בשבע עיניים לבל יפזול למחוזות שהשתיקה יפה להם?

ואולי זה בכלל רוג'ר שרוצה אותה. רוג'ר של הסוודרים עם צוואר הגולף. אולי היא העוגן שלו, כשהוא מרים את העיניים אל הקהל ורואה אותה, הוא נזכר מחדש שהוא לא כוכב רוק, אלא סתם רוג'ר, פקיד פטנטים שוויצרי, שפה בשביל לנצח טורנירים, לא בשביל להשיג עוד דוגמנית.

בשביל זה יש בלוגי ספורט, הלא כן? כדי לתת זווית שונה, אישית, אינטליגנטית ואירונית על האירועים והאנשים, זווית שהעיתונים ואתרי המיינסטרים לא מסוגלים לתת, בהיותם שקועים יותר מדי באינטרסים של תעשיית הספורט.

השוו את הטקסט למעלה, למשל, לאייטם שהופיע בוואלה ספורט לפני שנה בנושא "איך רוג'ר פדרר עדיין תקוע עם מירקה?" (כותרת אמיתית).

בואו נודה באמת: פדרר יכול היה להשיג משהו יותר טוב. […] היא לא יפה במיוחד, לא סקסית במיוחד, לא קורנת במיוחד, נראית קצת פולנייה נרגנת, ולספורטאי צעיר ומבוקש, למיליונר צעיר ומצליח, לאדם ששבר שיאים היסטוריים – מגיע רק הקרם דה לה קרם. לא מירקה. […]

יודעים מה? לא כל אחד בנוי לצאת עם דוגמנית על, אנחנו מבינים. אבל תראו את החברה של נדאל, איזה פרח. לא כוכבת על, אבל ספרדייה עדינה וסימפטית, חייכנית וקורנת, כזו שנפלאה בפשטות שלה. […]

אבל האמת היא, שככה אנחנו אוהבים את פדרר. אם יש משהו שמייצב אותו, זה הזוגיות. […] בגלל זה אנחנו אוהבים אותך, רוג'ר. ולגבי מירקה, לא נותר אלא להניח שיש בה איכויות נסתרות.

אתם רואים את ההבדל התהומי? אחד מהטקסטים אירוני ומודע לעצמו, השני נהנה להתפלש בטראש במכוון. או ההיפך. או שניהם. על מה דיברנו?

אה, כן. אשתו של פדרר שמנה. חחחחח.

[קישור לפוסט]

הארץ: נשים הן ביצ'ז חחחחח

תודה רבה לעיתון לאנשים חושבים על האייטם הרציני והמרתק מאין כמוהו (ותודה למור כהן ששלחה):

הסקר, שנערך בידי אתר Mymemory.com בקרב 1,500 נשים בנות 18 ומעלה, גילה גם כי 40% מהמשתמשות נוהגות להעלות תמונות של חברותיהן ללא איפור, גם אם הן התבקשו שלא לעשות זאת. על פי הסקר במקרים רבים זה קורה אחרי מריבה.

עוד התברר מהסקר כי 20% מהנשים סירבו להסיר תמונות לא מחמיאות לאחר שהתבקשו לעשות זאת. מנגד 75% מהנשים הסירו תיוג שלהן מתמונות שהן חושבות שאינן מחמיאות.

מה הייתי עושה בלי לקרוא את הידיעה החשובה הזו. הייתי עלולה לבלות את שארית חיי בלי לדעת שיחצ"ן ממולח של אתר מסחרי שמוכר שירותי הדפסת תמונות השיג ללקוחותיו חשיפה חסרת תקדים בתקשורת האנגלית (ועכשיו גם בישראל) אחרי שהקריץ קומוניקט על זה שנשים מעלות תמונות מכוערות של החברות שלהן לפייסבוק.

אה, סליחה, כתבתי "הקריץ"? התכוונתי "בדק ומצא באופן מאוד מדעי, ככל הנראה תוך שימוש במבחנות ובמבער בונזן".

יש לי גם קומוניקט: סקר שנערך על ידי אתר nehashim.wordpress.com מצא כי 80% מהעורכים עלובי-הנפש בעיתונות הכתובה מוכנים להפיץ תעמולה אנטי נשית נטולת כל ערך עיתונאי או עניין לציבור, כל עוד מדובר בתוכן חינם.

[קישור לכתבה]

וואלה ספורט: חחחחח הייתי משפריץ לה על הפרצוף

יש שני סוגים של מדורים בעיתונים ואתרי חדשות: מדורים שנוצרים במשרד של עיתון עם שולחנות ומחשבים, ומדורים כמו וואלה ספורט, שנכתבים בבית-עץ כמו של בארט סימפסון, שעל הדלת שלו יש שלט גדול "אין כניסה לבנות" ובפנים מוחבאים מגזינים ארוטיים שנסחבו מהמגירה של אבא. ובמדורים מהסוג השני, נורא חשוב לעורכים להזכיר תכופות שבנים הם בני אדם (ויכולים, למשל, להיות ספורטאים נערצים), בעוד שבנות הן במקרה הטוב ביותר מצע להשפרצה.

זה בסדר, וואלה ספורט! אתם יכולים להירגע. לא שכחנו לרגע שאנחנו לא מוזמנות למועדון המגניב שלכם.

[קישור לכתבה]

ליידי גלובס, העיתון שמושך לך במאחורה של החזיה בהפסקה [ראו תיקון]

[תיקון (12.6): אני חייבת התנצלות לליידי גלובס — האייטם למטה הופיע לא במדור האונליין של ליידי גלובס כפי שכתבתי אלא באתר פנימי של גלובס המיועד ליועצי השקעות, ובין השאר לוקח תכנים בסינדיקציה מאתר מאקו. לאתר הפנימי הזה יש מדור נשים בשם "ליידי" ומכאן הבלבול. האתר הסיר את האייטם בינתיים, אגב, אבל הוא עדיין מתנוסס בגאווה במאקו, שם הופיע במקור.

קיבלנו גם תגובה מליידי גלובס: "אתמול בערב הועלה לרשת אייטם שפורסם, כביכול, על ידי מערכת 'ליידי גלובס'. האייטם הכיל תכנים סקסיסטיים שאינם עולים בשום דרך שהיא עם ערכי המגזין. מערכת 'ליידי גלובס' מתנערת מכל קשר לפרסום המזויף, ומגנה אותו בכל תוקף".]

הקורא יונתן חולק איתנו אייטם מרתק ממדור האונליין של "ליידי גלובס", המגזין התרבותי והאינטלקטואלי המוביל לנשות העסקים של ישראל:

אתם יודעים, זה צירוף מקרים מדהים כי בדיוק היום ישבתי בקיוביקל ומרחתי לק כתום עם נצנצים וניסיתי להחליט איזה פוסטר של רוברט פטינסון להדביק ליד הטלפון ותהיתי: מה הבנים באמת חושבים על הציצים שלי? החברות מנסות להגיד לי שציצי גדול זה כבר לא באופנה אבל אני יודעת שיש סיבה שגלעד משיווק לא רצה ללכת איתי למסיבה ביום שישי והעדיף להזמין את אפרת מ-QA. אני עוד הולכת עם גוזיה והיא כבר עם חזיה אמיתית, עם ברזלים, ובטח לפחות במידה B. היא בטח גם משתמשת בטמפונים.

אז קראתי את הכתבה ב"ליידי גלובס" ושמחתי שמישהו סוף סוף מתייחס לנושא הזה, של מה בנים חושבים על הגוף שלי. הגיע הזמן! אז הנה מה שהמדענים אמרו:

המדגם הגברי שלנו, הכולל 30 גברים – המספר המינימלי ליצירת מדגם מייצג – הוכיח בדיוק את זה. הגברים שלנו ענו לנו על השאלה: "איזה חזה נשי אתה מעדיף, קטן או גדול?", והתוצאות, כאמור, לא היו מפתיעות בכלל. רוב של 60 אחוזים (18 מתוך 30 הנשאלים) הודו שהם מעדיפים את הפרונט שלנו עסיסי ומלא. 33 אחוזים (10 מתוך הנשאלים) של גברים בוגרים במיוחד אמרו שמבחינתם זה לא משנה, ורק מיעוט קטן של 7 אחוזים (2 נשאלים בלבד מתוך 30!) ביכרו את החזה הקטן. בושות.

אז בקיצור היה מבעס אבל אני שמחה שהם הוסיפו ציטוטים מהבנים שמכניסים את זה קצת לפרופורציה. זה לא שהם לא רוצים אותי בכלל:

"ידוע שבנים מעדיפים ציצים גדולים; זה עניין ביולוגי. ציצים גדולים מאשרים לגבר שהאישה שמולו היא אם פוטנציאלית לילדיו".

"אם הייתי צריך לבחור זוג ציצים אחד עד המוות – הייתי לוקח ציצים בינוניים ומטה. יותר אסתטי, קצת מעצבן ומשאיר אותך עם טעם של עוד".

"אם היא בחורת חלומותיי בכל הקטגוריות האחות, גם חזה בינוני ומטה יספיק לגמרי".

"משחק בזוג פיתות מרוחות של אישה שופעת כשהיא שכובה לא משתווה להתנהלות מול זוג זקור שמשמר את צורתו ברוב התנוחות. מה גם שהאל ניחן באיזה רגש של שוויון הזדמנויות, וכשהוא נותן לבחורה יתרון של ציצי גדול הוא מגיע, לרוב, עם החיסרון של ישבן גדול".

אההההההה אתם לא מאמינים אפרת מ-QA בדיוק שלחה לי את הכתבה במייל עם הכותרת "FYI". כלבה כלבה כלבה כלבה. חסר לה שתשאיר את המחשב שלה לא נעול כשהיא יוצאת לצהריים, אני הכי הולכת להפיץ בשמה לכל החברה שהיא הצטלמה לפרסומת לפוסטינור.

[קישור לכתבה] [קישור לכתבה בקאש של גוגל] [קישור לכתבה המקורית במאקו]

וואלה מגיש: צעד נוסף בדרך לקליימקס מפנק

למקרה ששכחתם שאחד האתרים הגדולים בארץ רואה נשים בראש ובראשונה כחומר לאוננות, הנה אחת מהכתבות החגיגיות שעלו שם לשבועות:  עזבו פמיניזם, זה מדהים אותי כצרכנית עיתונות וכמישהי שעסקה בעבר בתחום שנאדים אומללים כאלה מוצעים, מאושרים, מעובדים ומועלים לרשת מדי יום בלי שאף אחד מהמעורבים יעצור ויגיד, "היי, רגע, איך החיים שלי הגיעו לזה? איפה פניתי פניה לא נכונה? אני רוצה לבכות".

ידידי יונתן סיכם זאת לא רע: