ליידי גלובס, העיתון שמושך לך במאחורה של החזיה בהפסקה [ראו תיקון]

[תיקון (12.6): אני חייבת התנצלות לליידי גלובס — האייטם למטה הופיע לא במדור האונליין של ליידי גלובס כפי שכתבתי אלא באתר פנימי של גלובס המיועד ליועצי השקעות, ובין השאר לוקח תכנים בסינדיקציה מאתר מאקו. לאתר הפנימי הזה יש מדור נשים בשם "ליידי" ומכאן הבלבול. האתר הסיר את האייטם בינתיים, אגב, אבל הוא עדיין מתנוסס בגאווה במאקו, שם הופיע במקור.

קיבלנו גם תגובה מליידי גלובס: "אתמול בערב הועלה לרשת אייטם שפורסם, כביכול, על ידי מערכת 'ליידי גלובס'. האייטם הכיל תכנים סקסיסטיים שאינם עולים בשום דרך שהיא עם ערכי המגזין. מערכת 'ליידי גלובס' מתנערת מכל קשר לפרסום המזויף, ומגנה אותו בכל תוקף".]

הקורא יונתן חולק איתנו אייטם מרתק ממדור האונליין של "ליידי גלובס", המגזין התרבותי והאינטלקטואלי המוביל לנשות העסקים של ישראל:

אתם יודעים, זה צירוף מקרים מדהים כי בדיוק היום ישבתי בקיוביקל ומרחתי לק כתום עם נצנצים וניסיתי להחליט איזה פוסטר של רוברט פטינסון להדביק ליד הטלפון ותהיתי: מה הבנים באמת חושבים על הציצים שלי? החברות מנסות להגיד לי שציצי גדול זה כבר לא באופנה אבל אני יודעת שיש סיבה שגלעד משיווק לא רצה ללכת איתי למסיבה ביום שישי והעדיף להזמין את אפרת מ-QA. אני עוד הולכת עם גוזיה והיא כבר עם חזיה אמיתית, עם ברזלים, ובטח לפחות במידה B. היא בטח גם משתמשת בטמפונים.

אז קראתי את הכתבה ב"ליידי גלובס" ושמחתי שמישהו סוף סוף מתייחס לנושא הזה, של מה בנים חושבים על הגוף שלי. הגיע הזמן! אז הנה מה שהמדענים אמרו:

המדגם הגברי שלנו, הכולל 30 גברים – המספר המינימלי ליצירת מדגם מייצג – הוכיח בדיוק את זה. הגברים שלנו ענו לנו על השאלה: "איזה חזה נשי אתה מעדיף, קטן או גדול?", והתוצאות, כאמור, לא היו מפתיעות בכלל. רוב של 60 אחוזים (18 מתוך 30 הנשאלים) הודו שהם מעדיפים את הפרונט שלנו עסיסי ומלא. 33 אחוזים (10 מתוך הנשאלים) של גברים בוגרים במיוחד אמרו שמבחינתם זה לא משנה, ורק מיעוט קטן של 7 אחוזים (2 נשאלים בלבד מתוך 30!) ביכרו את החזה הקטן. בושות.

אז בקיצור היה מבעס אבל אני שמחה שהם הוסיפו ציטוטים מהבנים שמכניסים את זה קצת לפרופורציה. זה לא שהם לא רוצים אותי בכלל:

"ידוע שבנים מעדיפים ציצים גדולים; זה עניין ביולוגי. ציצים גדולים מאשרים לגבר שהאישה שמולו היא אם פוטנציאלית לילדיו".

"אם הייתי צריך לבחור זוג ציצים אחד עד המוות – הייתי לוקח ציצים בינוניים ומטה. יותר אסתטי, קצת מעצבן ומשאיר אותך עם טעם של עוד".

"אם היא בחורת חלומותיי בכל הקטגוריות האחות, גם חזה בינוני ומטה יספיק לגמרי".

"משחק בזוג פיתות מרוחות של אישה שופעת כשהיא שכובה לא משתווה להתנהלות מול זוג זקור שמשמר את צורתו ברוב התנוחות. מה גם שהאל ניחן באיזה רגש של שוויון הזדמנויות, וכשהוא נותן לבחורה יתרון של ציצי גדול הוא מגיע, לרוב, עם החיסרון של ישבן גדול".

אההההההה אתם לא מאמינים אפרת מ-QA בדיוק שלחה לי את הכתבה במייל עם הכותרת "FYI". כלבה כלבה כלבה כלבה. חסר לה שתשאיר את המחשב שלה לא נעול כשהיא יוצאת לצהריים, אני הכי הולכת להפיץ בשמה לכל החברה שהיא הצטלמה לפרסומת לפוסטינור.

[קישור לכתבה] [קישור לכתבה בקאש של גוגל] [קישור לכתבה המקורית במאקו]

גלובס: רצח-עם זה רווחי

פרס ה"WTF הם באמת פרסמו את זה אני צריכה דרינק" של החודש מוענק בזאת ל"טור הדעה" (בעצם תוכן שיווקי, אבל לא משנה) הבא שהופיע בגלובס. הכותבת היא אלה אלקלעי, מנהלת פיתוח עסקי בבית השקעות, שבאה לפאר אירוע שאורגן על ידי החברה שלה. במסגרת האירוע, חוקר בעל שם עולמי הציג מחקר שקושר בין הצמיחה הכלכלית בסין לבין חוסר האיזון בין מספרי הגברים והנשים במדינה. ככה זה נשמע:

לפרופסור שאנג-ג'ין וואי (Shang-Jin Wei) יש תיאוריה מעניינת מדוע כלכלת סין תמשיך לצמוח בעשור הקרוב. בבדיחות הדעת הוא קורה לה "חסך בסקס" (Sex Deprivation), בנימה רצינית יותר הוא מדבר על חוסר איזון מגדרי. […]

כיום היחס המגדרי בסין בשכבת הגיל של בני 15-25, אלו שנמצאים בתהליך מציאת בני זוג, הוא 115 גברים ל- 100 נשים. המשמעות היא שאחד מכל 9 גברים לא ימצא בת זוג. בהנחה שמרבית הגברים רוצים להתחתן ויותר מכך שמרבית ההורים רוצים שבנם היחיד יתחתן ויהיה להם לפחות נכד אחד ברור להם שהם צריכים לשפר את מצבם הכלכלי בכדי לשפר את סיכוייהם להמשכיות. […]

פרופסור וואי בדק ומצא מתאם בין חוסר האיזון המגדרי באזורים שונים של סין ובין חלק ניכר מהפרמטרים הללו כלומר כמה עסקים חדשים נפתחים (כמדד ליזמות), כמה אנשים עוסקים בעבודות המוגדרות מסוכנות כגון מכרות, בניין, חומרים מסוכנים וכו' היקף ההשקעה בנדל"ן של בתי אב והיקף החיסכון.

אתם מבינים, יש הרבה פחות נשים בסין מאשר גברים, אז הגברים עובדים קשה יותר כדי להצליח כלכלית ולמצוא אשה, ההורים שלהם מראש משקיעים יותר בהשכלה של הילד לאותה מטרה, והכלכלה הסינית צומחת! מגניב, נכון? חייבים לנסות את זה גם כאן!

אם אתם תוהים איך זה שיש פחות נשים בסין, זה כנראה כי אתם לא אנשי עסקים רציניים מהסוג שכותב וקורא את גלובס, ואתם לא מתמקדים בשורה התחתונה, ההיא עם הדולרים. מכיוון שגם אני לא אשת עסקים רצינית, אסביר לכם בלחש שמדובר בעניין קטן שזכה לכינוי "gendercide" — רצח-עם של נשים. תופעה עולמית ידועה שסין היא אחד המוקדים שלה. מגזין האקונומיסט הקדיש לזה גליון במרץ 2010 תחת הכותרת "מה קרה ל-100 מיליון תינוקות בנות?".

אתקצר את התקציר מהאקונומיסט — אוכלוסיות במדיניות רבות, במיוחד סין והודו, מבצעות הפלות של תינוקות ממין נקבה (כשידן משיגה לבצע בדיקה של מין העובר) או הורגות את התינוקות הבנות מיד לאחר הלידה (כשלא), מתוך תפיסה של ילדות כנטולות ערך וכנטל כלכלי על המשפחה. בסין נוספת לשנאת הנשים המסורתית גם ההגבלה החוקית על לידת יותר מילד אחד. כאשר באזורים כפריים ועניים החוק מאפשר לזוגות להוליד ילד נוסף אם הראשונה היתה ילדה, נראה כי ההורים מקבלים את הילדה הראשונה, וההפלות והרצח מתבצעים בעיקר על הילדות השניות.

בסין לבדה, ב-2020, צפויים להיות 30-40 מיליון גברים צעירים יותר מאשר נשים צעירות. הבדידות שלהם תהיה המצבה היחידה ל-30-40 מיליון הילדות שנעלמו בדרך.

אסון גלובלי מחריד? אחד הכתמים שהמין האנושי יישא עליו לנצח? עזבו אתכם מסוגיות שוליות כאלה. עבור גלובס, רצח הנשים השיטתי הוא מנוע צמיחה לכלכלה הסינית. זה גם משהו שאפשר להתבדח עליו, הכלכלה הסינית צומחת כי הגברים הרווקים מטביעים את התסכול המיני שלהם בוורקוהוליזם, טיהיהי.

למרבה הצער, יש מצב שהכיף הזה ייגמר בקרוב, מכיוון שנוצר "ביקוש" לנשים (כמעט כאילו יש להן שימוש כלשהו למין האנושי!):

בשנה שנתיים האחרונות כנראה שהתופעה מתחילה להתאזן כשההבנה לביקוש שנוצר לנשים מחלחלת ולכן בדור הבא יש הסתברות גבוהה שהתופעה תעלם.

הבשורות הטובות עם כן הן שיש סיבות להעריך כי סין תמשיך לצמוח בטווח של 8-10 השנים הקרובות.

החדשות הרעות הן שהדלק משני מנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה הסינית צפוי להיגמר פחות או יותר באותו הזמן, מצב שעשוי להיות משול לחריקת בלמים פתאומית על כביש מהיר ועמוס בתנועה.

אל דאגה. אם הכלכלה הסינית תקרוס ויהיה חסר להם אוכל, הם תמיד יכולים להרוג נשים בוגרות ולצלות אותן. זה שוק חדש לגמרי. בטח יימצאו בו המון הזדמנויות עסקיות.

[קישור לכתבה]

יום האשה בגלובס: נשים, תפסיקו להתבכיין

בואו נאמר שאני לא בהלם מהטור הזה. לגלובס יש קו ברור לגבי פמיניזם: כל אשה יכולה להצליח אם היא רק מתאמצת מספיק, ומי שלא הצליחה — סימן שלא התאמצה מספיק.

הפעם זה נשמע ככה, באדיבות הכותבת ורד רמון ריבלין:

ההתקדמות לא באמת חייבת להיעצר. לא אצל נשים שאפתניות מאוד ומכוונות משימה. […] כמו הברון מינכהאוזן, שמחזיק את עצמו בציצת ראשו ומושך עצמו מהביצה, כך הן ממלטות עצמן מגורלה של האישה הנוסחתית. הן לא חרטו על דגלן מאבקים פמינסטיים, אבל הועילו למצב הנשי הרבה יותר מהפמיניזם הרדיקלי.

הנחת העבודה היא שהאויב שלנו הוא השוביניזם הטבוע בכל שדרות הממסד והחברה. אילולא הוא, אנחנו משננים לעצמנו, נשים היו מתמודדות יותר על תפקידים. בואו לא נספר לעצמנו סיפורים.

הרבה יותר נשים בוחרות שלא לנצל את ההזדמנויות שנפתחו בפניהן ולא משתלבות בהמוניהן במשרות שמתויגות כגבריות. ואתם יודעים למה? בעיקר כי הן לא רוצות. השוביניזם ייסוג ככל שיותר נשים יתברגו בתפקידי מפתח. אי-אפשר רק לבכות וליילל קיפוח, בזירה הזו צריך לנצח. איך? דרך ביצועים.

אני לא חושבת שרמון ריבלין שונאת נשים. הבעיה שלה עם פמיניזם היא הבעיה של גלובס עם כל מאבק חברתי. בעולם שהוא תחרות בין אנשים פרטיים על כוח וכסף, אין מקום לדיבורים על אוכלוסיות. או שאתה ווינר או שאתה לוזר. אם אתה ווינר, ההשתייכות שלך למיעוט אתני כלשהו או לחילופין העובדה שיש לך שחלות היא ספחת מביכה. אם אתה לוזר, דיבורים על קיפוח הם לא יותר מתרצנות ובכיינות, כי ללוזרים אין טעם להקשיב. ה"סולידריות" היחידה האפשרית היא הטפיחה ההדדית על השכם בין הווינרים.

עוד משהו:

ראיתי את זה אצל כל הבכירות שפגשתי. בשורה התחתונה, חלק גדול מהאנרגיה, הזמן והקשב, מתועלים לעשייה שמקדמת אותן בסולם. לטיפול בילדים ובבית נמצאו פתרונות.

הפמיניזם על פי גלובס הוא מאוד פשוט ומאוד מופשט. פשוט, כי יש בו סוגיה אחת בלבד: קריירה או ילדים (הרי על מה עוד אפשר לדבר חוץ מקריירה והמכשולים בדרכה?). מופשט, כי שאלת הקריירה-ילדים היא לגמרי עקרונית ופילוסופית ונקיה משיקולים פרקטיים כשמדברים רק על ואל אנשים ברמה מסוימת של נוחות כלכלית. אם אשה שלחה את הילדים לפעוטון ברגע שיצאה ממחלקת יולדות ועבדה 20 שעות ביממה, הרי שהיא עשתה זאת מתוך "רצון למימוש עצמי" ולא כדי שיהיה כסף להאכיל את הילדים האלה. אם היא נשארה בבית וגידלה אותם, זה מתוך "כניעה לאידיאל הנשיות" ולא כי לא מצאה עבודה שהשכר שלה יעלה על התשלום למטפלת.

יום האשה שמח, לוזריות.

[קישור לכתבה]

בגלובס מפחדים מהפמיניסטיות הגדולות והרעות

יש שתי טכניקות להתמודד רטורית עם תנועת מחאה שעלולה לערער את עולמך: היא יכולה להיות קטנה, שולית והזויה, או — אם היא כבר מאורגנת יחסית וצוברת תנופה — היא יכולה להיות ארגון-צללים מאיים, סיוט אורווליאני שפועל מאחורי הקלעים ובכוח הזרוע כדי להשתלט על העולם.

יובל יועז לא אוהב את "המאפיה הפמיניסטית" שאליה "איש מהשרים לא העז להתנגד", את "המקהלה האחידה של הפמיניזם הרדיקלי" (מה רדיקלי בפמיניזם הזה? הייתי רוצה לשמוע אותו מסביר) ש"לא כדאי להשמיע קול" נגדה. כשנשים מתחברות יחד בנסיון להטות מעט את כף המאזניים, ומצליחות לרכוש אחיזה מסוימת במעוזים כמו הכנסת והתקשורת שעדיין נשלטים ברובם על ידי גברים, הוא רואה בכך ברית אפלה ומסוכנת, נסיון השתלטות דיקטטורית על המדינה: "לסוכנות של הפמיניזם הרדיקלי יש נציגות בכירות בכנסת, בתקשורת, באקדמיה ובקרב חוגים שמובילים דעת קהל. יחד הן משליטות שיח פמיניסטי אחיד, תוך יצירת ברית אד-הוק עם הימין הדתי".

בקיצור, אל תתנו להן מושבים בכנסת. אל תתנו להן טורים בעיתונים. אל תתנו להן לדבר, ובעיקר אל תתנו להן להתאחד. אבל תנו להן לעבוד בזנות. זכות הבחירה שלהן, וזה.

יש בעולם גם גישות פמיניסטיות אחרות. פעילות של מה שקרוי Sex workers, משוחררות מפוריטניות דתית, נשענות על מחקרים אמפיריים וטוענות שיש דבר כזה, סקס בהסכמה ובתשלום, והוא יכול אף להיות כלי להעצמה נשית.

וכאילו, סבבה, כן? בוא נדבר על זנות. בוא נדבר על למה זנות אינה פסולה כקונספט, ועל הקשר בין זה לבין מצב הזונות בפועל. אבל במטותא, בוא לא נתהדר בנאורות המשוחררת המתקדמת והנפלאה שלנו ונדבר על התמיכה שלנו בזנות כ"כלי להעצמה נשית", לא רגע אחרי שחשפנו את הבעתה העמוקה שלנו מכל סוג של התאגדות נשית בעלת-השפעה. טוב? כי אנו עלולים לצאת קצת מגוחכים.

[קישור לכתבה]