מאקו: כך תתמודד עם התירוצים שלה להימנע מסקס

[עדכון, 12.12: נראה כי במאקו הסירו את הטור מהאתר בעקבות הפניות והרעש בפייסבוק. תמותו תודה מאקו. הנה צילום מסך של הטור.]

מכירים את זה שאתם רוצים סקס ובת הזוג שלכם לא?

מכירים את זה שהיא נותנת "תירוצים" כדי לא לעשות את מה שאתה מחשיב כעבודה שלה?

מכירים את זה שאתם צריכים לשקר, לעשות מניפולציות, לדחוף ולזיין בשכל עד שהיא תיכנע?

מכירים את זה שאתם מזבלת מלל מקוונת דוחה עם חומרים "קומיים" מימי העליה השניה שכשהם לא מעצבנים זה רק כי הם lame מדי?

כך תתמודד כשלא בא לה סקסמכירים את זה שבטוקבק קצרצר המגיבים שלכם חושפים מחדש כמה בריונות, רוע וניצול מסתתרים מאחורי הדאחקות הלא מזיקות לכאורה?
טוקבק

אני אונס את אשתי באיומים כל יום LOLLLLLL

[קישור לכתבה]

מודעות פרסומת

רשות השידור נגד קרן נויבך

הפעם לא אייטם אלא החלטה של רשות השידור: לקרן נויבך, מגישת תוכנית הבוקר הפופולרית "סדר יום" ברשת ב', יצורף מנחה-אורח מתחלף במטרה "להפוך את השידורים מגוונים ומעניינים יותר". לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא את המניעים של ההחלטה הזו: מספיק להסתכל על שמו של המנחה האורח הראשון שהוזמן לתוכנית, מנחם בן.

כלומר, מנהל הרדיו מיקי מירו החליט שמה שחסר לתוכנית הבוקר הרצינית והביקורתית של נויבך, בעלת הקו החברתי והפמיניסטי, לשם ה"עניין", הוא פרובוקטור נבער, נלעג ופרנואידי, שונא נשים ושונא הומואים, שאינו מאמין באבולוציה, מטיף נגד חיסונים וחושב שהיה צריך להקל בעונשו של האנס חנן גולדבלט עקב היותו איש תרבות ו"שחקן מקסים".

קשה שלא לראות בבחירה הזו טקס השפלה שמכוון כלפי נויבך והעורכת שלה, כפי שכתב יובל דרור בעין השביעית. ולפי הדיווח בגלובס, זה רק עוד שלב במלחמת התשה ממושכת שמנהל הרדיו נגדן. אבל עצם הבחירה במילים כמו "גיוון" ו"איזון" במקרה הזה — אפילו אם הדובר עצמו אינו מאמין בהן — אומר הרבה על כמה אנחנו מבולבלים ממושגי הפלורליזם וחופש הביטוי, וכמה קל להשתמש בהם לרעה.

מי שמזמין את מנחם בן להנחות מול קרן נויבך בשם הפלורליזם, טוען בעצם שמדובר במייצגים של שתי גישות שקולות: המאזינים אמורים להקשיב לשניהם ולהחליט מי צודק. אולי נשים שנאבקות בזנות הן אקטיביסטיות, אבל אולי הן כלבות מרירות ובודדות שרוצות לחסום בפני הגברים הישראליים אלטרנטיבות אטרקטיביות יותר לסקס. אולי צריך לתת להומואים לחיות, אבל אולי הם מגיפה הרסנית וצריך להכניס אותם לכלא.

יש דעות לכאן ולכאן, כן? צריך לשמוע את כל הצדדים. (והאמת מן הסתם נמצאת אי-שם באמצע. אולי צריך לתת להומואים לחיות קצת.)

אלא ששום מידה של פוסט-מודרניזם לא תהפוך פעילות למען זכויות שוות לנשים ל"סימטרית" לתעמולה נגד היותן של נשים בני אדם. אין שום הקבלה בין מי שמקבל הומואים, לבין מי שטוען שצריך להעלים אותם מעל פני האדמה. מי שמציב פמיניזם ושנאת נשים (בין השאר) כשקולים, עושה זאת באופן מכוון מאוד כדי לערער אחת מהגישות — זו עם אהבת האדם והרצון בצדק ובשוויון — ולקדם את השניה, הפרנואידית והאלימה.

כשכתבתי נגד מתן פתחון פה בתקשורת למנחם בן, חברה טובה אמרה לי: "אני דווקא בעד שמנחם בן ימשיך לכתוב ב'רייטינג' ואני בעד שהומו יכתוב טור ב'יתד נאמן'". וזו אמירה חשובה. כי לא רק שאין הומו שכותב טור ב"יתד נאמן", ולא נראה שיהיה כזה בעתיד הקרוב — אלא גם אם היה, כדי שיהיה באמת סימטרי לפעילות של מנחם בן, אותו ההומו היה צריך לטעון בטור שלו שצריך לחסל את כל הסטרייטים. ואתם יודעים מה? גם אז זה לא היה סימטרי באמת, כי בהיותם של ההטרוסקסואלים הרוב, וההטרוסקסואליות הנטייה המינית המקובלת על ידי הכל, מי שמטיף נגד סטרייטים הוא מקסימום קוריוז הזוי, ולא שותף פעיל בזרם ענק של שנאת הומואים שמצמיח מקרים רבים של תקיפות ורצח.

במילים אחרות, אין שום איזון במתן במה למנחם בנים; כל המציאות מוטה בצורה מאוד חזקה לכיוון השנאה והאי-צדק גם ככה. היומרה להשמיע אותם בשם ה"גיוון" היא צבועה, מטומטמת ומעליבה.

בין אם המניע של הנהלת הרדיו הוא השפלה והשתקה של קרן נויבך או תאוות רייטינג סתם, הגיע הזמן שיפסיקו לשקר.

בינתיים, בפלנטה של גיל רונן

נחשו מי עדיין כותב ב-nrg! כן, זה גיל "האשה נמשכת אל מי שמושל בה" רונן:

עליתן עלינו, פמיניסטיות. אנחנו, הגברים הרשעים של מדינת ישראל, חברנו יחד בקנוניה אפלה, לפרנס את נשותינו ואת ילדינו. בחוצפתנו הרבה אנו עובדים מחוץ לבית במשך שעות ארוכות יותר מהנשים (בממוצע), בעבודות קשות ומסוכנות יותר (בממוצע), כדי להביא אוכל לשולחן ולשלם את החשבונות. […]

הזוועה הזו מתרחשת ממש מתחת לאף של כולנו. כלפי חוץ, הנשים שסובלות מבעל המשמש כמפרנס עיקרי יכולות להיראות שלוות, מטופחות ומאושרות. אבל אנחנו יודעים שבתוך כל אישה כזו מסתתרת שפחה מודרת ומושתקת, שבעלה לא נותן לה לשבת במקומו מאחורי ההגה של המונית או של הסמיטריילר, או להיתלות לצדו מאחורי משאית הזבל, או לבלות איתו באתרי בנייה וחקלאות מבוקר עד ערב, לצד עובדיו המיוזעים.

הפעם, גיל "היא רוצה שהוא יגיח מהאפילה, יהפוך אותה, יבעל אותה" רונן רוצה להסביר לנשי ישראל שהתעמולה הפמיניסטית משקרת להן, ולמעשה הן אינן מופלות בשכר. נהפוך הוא — הן מופלות לטובה מהנורמות שמאפשרות להן לשבת בבית ולטפח את ציפורניהן בזמן שהגבר המסוקס שלהן עובד "באתרי בנייה וחקלאות מבוקר ועד ערב".

חשוב לזכור שהפער בין גברים לנשים הוא פער בשכר הממוצע ברמה הכלל-מגדרית. לא מדובר באפליה של אחד על אחד בשתי משרות זהות, כפי שהתועמלניות הפמיניסטיות אוהבות לטעון. הפער נובע, רובו ככולו, מזה שגברים פשוט עובדים (בממוצע) יותר שעות, יותר לילות ויותר שבתות, ועושים יותר עבודות מסוכנות – בין היתר משום שחונכו לראות בעצמם מפרנסים אחראים. […]

הכי קל הרי לכעוס על הגברים ולפרוק עליהם באלימות חקיקתית-עיתונאית-משטרתית את כל התסכולים. אנחנו לא נחזיר לכן באותו מטבע, כי האינסטינקט הגברי שלנו אומר לנו שאתן זקוקות להגנה שלנו ושאסור לנו לתקוף אתכן.

לא מפריע לי שמר "נהמות הפינאלה של המשגל" עדיין יורק את אותו הבולשיט, עדיין מקשקש טיעונים שהופרכו מזמן, עדיין חושף בחוסר מודעות עצמית מביך את האובססיה שלו לדמות הגבר השרירי וההרואי, המסוקס והמיוזע. כל זה מקסימום משעשע.

מפריע לי שנרג' מעריב רואה לנכון לפרסם שוב ושוב את שירי הקינה הפתטיים האלה על מותם של ימי הביניים רק משום שהם מוגשים לו (אני מניחה) בחינם. באמת אין שום רף? אין איזו קרקע מתחת לערימת הדומן שמתחת לעובש בלמטה של החבית? אם העיתון כולו ממילא עומד להיסגר בעוד יומיים, לא עדיף להתפגר עם מצפון נקי?

מסתבר שלא. הנה טעימה מהתגובות, שמתפרסמות, יש לציין, רק לאחר בדיקה ואישור של מערכת נרג':

[קישור לכתבה]

במחנה מגיש: תרבות אונס יום א'

תראו מי קיבלו פרסום חינם באדיבות צבא הגנה לישראל:

"זכר אלפא" – מונח השאול מתחום הביולוגיה. כשם שבטבע הזכר הדומיננטי זוכה בכל הנקבות, כך על פי האמנות גם באינטראקציה בין גברים לנשים.
"אפס" – הבחור הממוצע, שאינו שופע קסם אישי ושאינו בקיא בתחום הפיקאפ.
"סט" – מישהי או מספר נשים. לרוב יגיע בצורת הביטוי "לפתוח סט" – לגשת ולהתחיל עם מישהי, או עם מספר בנות.
"סגירה" – הישג מסוים, ובעולם חומרי כשלנו כמובן שהכוונה להצלחה בתחום הפיזי עם בחורה. לרוב בא כביטוי – סגירת נשיקה, סגירת מספר טלפון וכדומה.

אחרי שבמחנה ספג אש על הפרסום הזה, הוא הוריד את הלינק מדף הפייסבוק של העיתון ופרסם את ה"התנצלות" הבאה:

הכתבה ״חיזור ממוקד״ עוסקת בקורס שמעבירים חיילים בזמנם הפנוי ואינו קשור למסגרת צה״לית. אם תכני הכתבה פגעו או העליבו, אנו מתנצלים. לא זו היתה המטרה. שבת שלום

לא, חתיכת אידייטס, לא קיבלנו את הרושם שצה"ל מעביר את הקורס לחייליו באופן רשמי, וגם לא חשבנו שהמטרה שלכם היתה לפגוע. חשבנו שקיבלתם החלטת עריכה אטומה וגרועה הנובעת מבורות, מחוסר הבנה ומחוסר רגישות סופנית. לכל הפחות הייתם יכולים לגגל קצת את הנושא ולקרוא על הרעש שהיה ב-2010 בעקבות גל של הטרדות-רחוב שביצעו חניכי קורס וסיפור אונס שאחד מהם התגאה בו. ואז לכתוב על זה כתבה, פחות שיווקית ויותר מאוזנת.

נעבור על זה לאט.

מה זה אמנות הפיתוי: זה לא סתם "קורס שמעבירים חיילים בזמנם הפנוי". זה טרנד עולמי (באנגלית – pick-up artists), שבמסגרתו דושבאגז מגוחכים מלמדים גברים אחרים כיצד להפוך לגבר מהסוג ש"משיג" יותר נשים. הספרים והקורסים של אמנות הפיתוי משתמשים בז'רגון של אנשי מכירות (כיצד "לסגור" עם האשה, כיצד להתגבר על "התנגדויות") ונסמכים על ראיית עולם פשטנית ומטומטמת שבה נשים הן סמל סטטוס וגבר יכול להיות מצליחן (משיג הרבה נשים) או מפסידן. בישראל פועלים כמה קורסים כאלה, כשהידוע שבהם הוא "המרכז לאמנות הפיתוי".

למה זה רע לגברים: קהל היעד של הקורסים הוא גברים עם בעיות של בדידות, חוסר בטחון עצמי ולפעמים חוסר כישורים חברתיים ופחד מנשים. הקורסים לא רק מבטיחים להם פתרונות קסם לכל הבעיות הללו, בסגנון הפורום של לנדמרק, אלא גם מנצלים ומחמירים באופן ממאיר את הרושם המעוות שגברים כאלה לפעמים מפתחים: "כן, נשים הן האויב, כן, הן חייזריות, כן, אין לכם שום סיכוי לדבר איתן ולפתח איתן ידידות. אבל למזלנו אנחנו מכירים את החולשות של האויב ואנחנו יכולים ללמד גם אתכם". עוד משהו שהגברים האלה יוכלו לדבר עליו בעתיד עם פסיכולוג במקרה הטוב ועם בית המשפט במקרה הרע.

למה זה רע לנשים: "תרבות אונס" נשמע כמו ז'רגון פמיניסטי, אבל מדובר בסה"כ בעובדה הברורה שאנחנו מלמדים את ילדינו ממין זכר שהערך העצמי שלהם כגברים תלוי בכך שהם ישכבו עם כמה שיותר נשים. התאוריה היא שברגע שסקס הופך לשלל שצריך להשיג מהאשה שמולך ולא לאינטראקציה אנושית, אתה מוכן לעשות הרבה דברים כדי להשיג אותו — לשקר, לתחמן, לאיים ובסופו של דבר לעשות את זה פשוט בניגוד לרצונה.

דוגמה לאונס שהתבצע בישראל בעזרת שיטות אמנות הפיתוי, תואר באינטרנט על ידי האנס, וקיבל מחיאות כפיים מהחניכים ומהמורה ב"מרכז לאמנות הפיתוי":

זה מה שעשיתי אחרי זה …בלי לשאול פשוט לקחת אותה ולנשק ..זה מה שהם רוצות ( אל תקשיבו להן) .
מכאן לכאן העניינים התקדמו ..האמינו לי נתקלתי באין ספור התנגדויות
בדרך לסגור FC אבל התמדתי והייתי עקבי עד הסוף .
אוקיי התחלנו להתמזמז על המיטה והיא פשוט סירבה להוריד את הבגדים
וזרקה לי מלא תירוצים .. אבל אני קרנף עיוור היא לא מכירה אותי
השתמשתי בטכניקת פיתוי מהיר וזה בלבל אותה לגמריי , לקחתי את היד שלה ושמתי אותה על הזין
לאט לאט סגרתי BJC … לאחר מכן חשבתי להסתפק בזה וזהו אבל משהו בפנים אמר לי לא לוותר
מה גם שהחוזה של DURACULA עומד לי על הראש ..
לא ויתרתי והמשכתי להיות עקבי עד הסוף
ניסיתי להוריד לה את התחתונים והבחורה פשוט מסרבת בתוקף!!
ואז חשבתי או שאני עושה לה פריז אאוט או פיתוי מהיר ??
הזזתי את התחתון ימינה ובום ! . הבחורה בהלם תאמת גם אני ..
אחרי זה הכל זרם וגם הבגדים ירדו וFC נסגר .

(התיאור הוסר בינתיים מאתר "המרכז לאמנות הפיתוי", ניתן למצוא צילום מסך ומידע נוסף בפוסט הזה.)

לקריאה נוספת:

ישראל היום: האשמות בתופעת האונס – הנשים

אמילי עמרוסי ב"ישראל היום" מצאה את המקור ל"גל" מקרי האונס האחרון: הציצים של התל אביביות.

פמיניסטיות מדגישות את זכות האישה להתלבש ככל שיעלה על רוחה בלי להיות חשופה להטרדות. זה נכון ברמה הפרסונלית: קורבן של פגיעה מינית אינו נושא בשום אשמה. לגבי אותו נפגע, אין קשר בין מה שלבש ובין הפגיעה שעבר. אבל ברמה הציבורית, כחברה, אי אפשר להתעלם מהקשר שבין היקף הבד על הגוף, סקסואליות מתפרצת של נשים שלבושן הוא בבחינת הטרדה לציבור, ומשם מתירנות מינית מוחצנת, ובין אלימות מינית.

הכל מתחיל ב"סקסואליות המתפרצת" של האשה — העור החשוף שלה הוא שמדרדר את החברה למתירנות מינית, שבתורה מביאה לעבירות מין. הגיון צרוף. שהרי ידוע שבמגזר החרדי אין עבירות מין, שלא לדבר על קאבול. לא נאשים את האשה הבודדה, חלילה, אבל כן נאשים את הנשים כולן, קולקטיבית, בדרדור "תל אביב" לאונס.

מה שמעניין אתכם הוא כמה צופים בבוגרשוב דיווחו למשטרה כשהאוויר כולו מזוהם. […] האוסף הבלתי רגיל של עבירות מין חמורות ומשונות, ובמיוחד הפומביות של חלק מהן, מחייב את החברה הישראלית לבדק בית. או לפחות בדק רחוב.

כסו את נשותיכם. עורן ופניהן מזהמים את האוויר ואת המחשבה. נעלו בתוך הבית את המחשופים, את הישבנים, את המיניות הנשית והאנושית. כך תעצרו את מכת עבירות המין ה"פומביות" הנוראות — ותחליפו אותן בעבירות המתבצעות בשקט ובצניעות, כראוי.

(נקודת אור: אפילו בטור פרימיטיבי ומיזוגני כזה, עמרוסי נזהרת ומדגישה ש"ברמה הפרסונלית" אין להאשים קורבן תקיפה מינית על מה שלבשה. האמת הזו כבר מספיק חקוקה במיינסטרים כדי שיהיה צורך לשלם לה מס שפתיים. סוג של התקדמות.)

[קישור לכתבה]

תקציר ההיסטוריה של הפמיניזם באדיבות וויינט יחסים

ואתם חשבתם שמדובר במדור שטחי ורדוד!

הכותבת אלינור פרארה יצאה לערוך מחקר היסטורי וסוציולוגי מקיף כדי לבדוק למה פמיניזם זה כזה קקי וכולם שונאים את זה. אלה הממצאים:

1. במאה ה-19, הפמיניסטיות פשוט רצו שוויון, בקטע אבולוציוני (?).

2. בשנות החמישים של המאה העשרים, הן רצו לצאת לעבוד!

מה לעשות שלא לכל אשה מתאים להיות עקרת בית ואם במשרה מלאה, כמו שלא לכל גבר מתאים להיות מכונאי או מדען. ישנן נשים שרוצות למצות את יכולותיהן מחוץ לבית – ואת זה החברה צריכה לאפשר להן.

חייבים להעריך את הטון המחנך של פרארה, כשהיא מסבירה באומץ שלא כל הנשים צריכות להישאר בבית עם הילדים.

3. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל "אז הגיע הפמיניזם הרדיקלי". אני מקווה שאתם יושבים כי זה נהיה מפחיד:

כמו הרבה אידיאולוגיות שפורשו בצורה מעוותת, כך עבר הפמיניזם גם הוא טרנספורמציה והפך מאידיאולוגיה טובה ומועילה – לסיוט מתמשך.

סטאלין, מאו, מרב מיכאלי.

הפמיניזם המקורי, הטוב והמכובד, ביקש להחזיר לנשים את זכויותיהן ולקדמן כדי שיהיו שוות ערך לגברים. הפמיניזם הרדיקלי, הנבזי והכוחני, יצר דמוניזציה של הגברים, כאילו כל גבר הוא מדכא, אנס או נצלן. לדעתן של הרדיקליות – גברים מיותרים לחלוטין.

4. כתוצאה מההשתלטות של הפמיניסטיות הרדיקליות, "גברים רבים הפכו לקורבנות". ההתנכלות לגברים, לפי פרארה, מתבטאת בשני תחומים עיקריים: (1) חוקי ההטרדה המינית ו-(2) גניבת זרע.

בעבר גברים יכלו להטריד מינית נשים במקום העבודה מבלי לתת על כך את הדין, וכנגד מצבים כאלו, בצדק רב, נחקק החוק כנגד הטרדה מינית. אממה, היום לא מעט נשים מנצלות חוקים אלו כדי להפחיד, כדי לשלוט וכדי להראות מי בעצם כאן הבוס: כל מבט שלא במקום, כל אמירה המתפרשת בצורה שגויה, כל בדיחה עשויה להפוך את הגבר לקורבן הבא.

כיום, תחת שלטון האופל הפמינאצי, גברים בשוק העבודה הם מיעוט מדוכא ונמוך-דרג, המסתובב במסדרונות בראש שפוף, לא מסתכל לצדדים וממעט לדבר מפחד הקולגות ממין נקבה, שרק מחפשות תירוץ קלוש לתביעה על הטרדה מינית. אני מופתעת שהאו"ם עוד לא שלח מסוקים לפנות את הגברים מהמשרדים בהם הם חיים באימה כזאת.

אבל גם מחוץ לשעות העבודה, כשהוא עם בת-הזוג הפרטית שלו, אין לגבר האומלל והרדוף מנוחה:

באמצעות כניסה להריון לא מתוכנן והפיכת הגבר לאב שלא מרצונו, נשים יכולות לדרוש מהגברים מזונות […] אחיותיי היקרות: גניבת זרע היא פשע. אנחנו חייבות לזכור שכמו שאנו לא רוצות שגברים יכפו את עצמם עלינו – אל לנו לכפות את עצמנו על גברים.

פרארה פונה אל לבכן, נשים יקרות: לא משנה מה הפמיניסטיות הנבזיות והאכזריות לימדו אתכן, תפסיקו לגנוב זרע! די כבר!

קורבנות למניפולציות, כוחנות, שתלטנות, זלזול וחוסר כבוד היו מנת חלקן של נשים בעבר. כנשים, עלינו להתעלות על עצמנו ולא להשתמש באותם הכלים לדיכוי וסירוס חברתי ופסיכולוגי של גברים

וגם תפסיקו לסרס. זה לא יפה.

טוב, אני חושבת שכולנו קיבלנו הרבה חומר למחשבה היום! אני רק חייבת להוסיף כאן את הטוקבק של פרארה, שבו הגיבה לטענות של כמה מהמגיבים שהיא שטחית, בורה, סובלת מרפיון שכל קיצוני, מפיצה תעמולה אנטי-נשית מהסוג המטונף ביותר וכדומה:

היא לא בורה! היא קראה מאמר בוויקיפדיה! חוץ מזה מותר לה להביא פרשנות אישית, למשל כשהיא אומרת שנשים מנצלות לרעה את חוקי ההטרדה המינית ושהפמיניזם הרדיקלי גרם לנשים רבות לבצע גניבת זרע, זו פרשנות אישית שלה שאינה דורשת גיבוי בעובדות.

והנה מגיב חמוד שדווקא הסכים עם דבריה:

עכשיו אני רגועה.

[קישור לכתבה]

וואלה לנערות ישראל: אל תאכלו או שהחבר יעזוב אתכן

שלום! חג שמח! לרגל פורים, התחפשתי למישהי שיכולה לקרוא טורים כאלה בלי לרצות למות עכשיו ומיד.

אז ייפ, אני לגמרי בסדר עם זה שמדור נוער רואה לנכון לייעץ לקוראות שלו לא לאכול כי אז ישמינו וזה יהרוס את הזוגיות שלהן. מה הבעיה עם זה? מובן שאני גם חושבת שזה שפוי, אחראי והגיוני במסגרת המאה ה-21 לכתוב דברים כדלהלן:

הרבה פעמים, כשבנות נכנסות לזוגיות, ומתחילות לשמוע ללא הפסקה כמה הן יפות וסקסיות (אם הזוגיות שלהן מוצלחת, כמובן), ובטוחות שהבחור יאהב אותן עד שהמוות יפריד ביניהם – הן מפסיקות לשים לב למה שהן מכניסות לפה.

שלא תבינו לא נכון, אכילה עם בן הזוג היא אחת הפעילויות הכיפיות שיש, אבל זה לא מה שצריך לגרום לך לצאת מהמסגרת התזונתית שלך […] אז תזכירי לעצמך שגם כשאת בזוגיות, את לא פטורה מלהיראות טוב.

וכאשר לאחר נאומי ההפחדה וההלחצה האלה ממשיכים מאשימים את הקוראות בנטיה לפרנויה בקשר למידת האטרקטיביות שלהן לבן זוגן, ועוד מקללים אותן "תפסיקי להיות פסיכופתית", אני כלל לא רואה בכך ציניות אכזרית ומרושעת:

תפסיקי להיות פסיכופתית

טעות קשה נוספת שאנחנו נוטות לעשות קשורה לרמת הפוצי-מוצי שאנחנו צורכות בקשר. תארי לעצמך מצב שבו כבר הגיעה שעת צהריים ועדיין לא קיבלת סמס מהבויפרנד. סוף העולם, לא? הוא בטח מצא חברה חדשה או עזב לאי בודד ועכשיו תישארי לבד לנצח. פאניקה. מתח. מריבות.

אז לא, תירגעי.

בהתאם, אני גם סבבה לגמרי עם הפרסומות הורודות של פוסטינור שמהבהבות מסביב לטקסט, ולא רואה קשר אידיאולוגי בינן לבין תוכן הטור. כלומר, אחרי שהאנשים הטובים בתרימה פרמצבטיקה אפיינו את צרכניות פוסטינור כקטינות מטומטמות והיסטריות ("תפסיקי לחפור, יש פוסטינור"), זה נחמד שהם תומכים בהעצמה נשית מסוג מאוד ספציפי: "ביום שאחרי אני בשליטה!"

אצטרך להיות ממש בחורונת היסטרית וחופרת כדי לומר שהנערה, לפי הפרסומת הזו של פוסטינור, איננה בשליטה בזמן יחסי המין או לפניהם, שהיא לא קובעת מה עושים ומתי. שבן הזוג, אותו הבחור שכל התאבונות והרצונות מתבטלים מפני הצורך לקסום לו, הוא היחיד שקובע אם משתמשים בקונדום. שוואלה ותרימה, למעשה, הם שידוך מוצלח מכיוון ששניהם אוהבים את הצרכניות שלהם קטנות, חלשות, מטומטמות ומלאות בספקות, ואוהבים גם להסביר להן שאם הן מלאות בחרדה זה לא מפני שלא השאירו להן שום כוח ויכולת בחירה בחייהן שלהן, אלא מפני שהן פרנואידיות ומגוחכות מטבען.

אז פורים שמח לקוראותיי! ואם אתן חוגגות עם מישהו, תזכרו לקחת פוסטינור אחרי זה. הריון זה משמין.

[קישור לכתבה]