וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע

תיבת המייל של הבלוג התמלאה אתמול בהודעות זועמות על הטור הזה, אז אני מניחה שהוא עשה קצת רעש באופן כללי. "הידד!" אומרים בוודאי העורכים של וויינט. "הצלחנו להיות גסים, מטומטמים, מרושעים, מזיקים וגרועים בצורה שגרמה לאנשים לדבר על זה בתדהמה ובבחילה, ולא רק להיאנח לעצמם כמו בדרך כלל! אנו עיתונאים אמיתיים! אמא בטח כל כך גאה! וכעת הבה נזרוק כמה כלבלבים קטנים על המנגל ונחגוג".

פרופ' אמיר חצרוני לא מרוצה מהקמפיין נגד ייבוא נשים עניות מחו"ל לצרכי חתונה. מאוד לא מרוצה. לדידו, העסקה של "אני אתן לך אוכל וקורת גג ואת תתני לי את גופך ונפשך" היא צורה טבעית לחלוטין של אהבה, ו"מי אנו שנטיף לגברים בלים שאסור להם ליהנות מחמדתו של בשר צעיר שחושק בהם?"

כראיות חזקות ללגיטימיות של ייבוא כלות מביא חצרוני הן את קרלה ברוני (שכידוע, רעבה ללחם בערבות קזחסטן עד שהנשיא סרקוזי מצא אותה בכוסיותצייתניות.קום) והן את ראש הממשלה לוי אשכול, שהתחתן עם ספרנית צעירה (עוד לא היה אינטרנט בזמנו, אז הוא כנראה הזמין אותה מקטלוג?).

מבחינת טיעונים, יש לחצרוני שני דברים לומר על הקמפיין.ראשית, הוא רואה בו "אפליה מגדרית":

את היבוא הנגדי, היוזמה החדשה אינה מתכוונת לעצור, כי מה שמותר לאשה, אסור – לדעת הפמיניסטיות – לגבר.

ממש! איזו צביעות עזת-מצח! אף אחד לא יוצא נגד נשים עשירות שמייבאות חתנים רעבים מאוקראינה כדי לשעבד ולנצל אותם! זה ממש כמו שאף אחד לא מדבר על תעשיית עבדי המין המשגשגת בישראל, שבמסגרתה נערים צעירים נכלאים במכוני מין ונאנסים שוב ושוב כדי לספק את תאוותיהן הסדיסטיות של נשות המדינה.

אנשים תמימים, שניזונים רק מהתקשורת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות, עלולים אפילו לדמות לעצמם שאין תופעות כאלה בכיוון השני או שגודלן זניח, ושלמעשה אין איזון חברתי בין המגדרים במדינה, או בעולם, והאוכלוסיה הגברית שאוחזת ברוב הכוח וברוב הכסף משתמשת בהם לעתים מזומנות כדי לשעבד, לנצל ולהשפיל נשים. אבסורדי ממש. טוב שיש לנו פרופסורים אמיצים לתקשורת שיגלו לנו את האמת.

שנית, הקמפיין הזה, לדעת חצרוני, הוא לא יותר מנסיון של ה"מונופול" הנשי הישראלי למנוע תחרות:

הפמיניסטיות פועלות בדומה ליצרני המזון המקומיים, שדוחפים מוצרים באיכות בינונית ובמחיר מופקע, כשהם הודפים בעזרת רשת הקשרים שטוו במסדרונות השלטון כל ניסיון להתיר יבוא זול ומתחרה של מוצרי מזון איכותיים בנימוק הציוני הקדוש של "הגנה על תוצרת הארץ".

חצרוני מסכים בעצם עם מנחם בן ובני ציפר (ואיזו חברה מעולה להיות בה): הן אולי משתמשות בתירוץ הקלוש של זכויות אדם וכל הבלה בלה, אבל הפמיניסטיות המכוערות והנואשות לזין, כלומר "מוצרים באיכות בינונית", בסך הכל מנסות לחסום את האלטרנטיבות של הגברים הישראליים, כדי שייאלצו — בהעדר ברירה — לנהל עמן מערכת יחסים המבוססת על שוויון וכבוד הדדי, דהיינו "מחיר מופקע".

ובואו נודה על האמת, בנות: מי מאיתנו לא היתה מתה ללכוד בטלפיה נסיך קסם תרבותי ושופע חן כמו חצרוני?

מי שניסו את מזלם הרומנטי עם אשה ישראלית, שגילה גבוה מעשרים ונמוך מארבעים, גילו במקרים רבים שבת זוגם לחוצת חופה (הלכו 150,000 שקל על חתונה עם בר אקטיבי) וחובבת קשרים משפחתיים אינטימיים (ברביקיו שבועי עם הורי הכלה, אמנם ללא נזק כספי, אבל העשן המסרטן יחדור עמוק לריאות) […] גם לנו מותר להעדיף בלונד שופע מתוצרת אירופה על הסחורה שהן מציעות.

אני מצטערת לשבור את לבן של קוראותיי, אבל נראה שחצרוני הצליח להימלט מאיתנו. "אני נאמן להשקפתי", הוא מתגאה בסוף הטור, "ולכן חברתי לחיים לא ישראלית". אני יודעת. אני יודעת. קחו טישו.

[קישור לכתבה]