אמילי עמרוסי ב"ישראל היום" מצאה את המקור ל"גל" מקרי האונס האחרון: הציצים של התל אביביות.
פמיניסטיות מדגישות את זכות האישה להתלבש ככל שיעלה על רוחה בלי להיות חשופה להטרדות. זה נכון ברמה הפרסונלית: קורבן של פגיעה מינית אינו נושא בשום אשמה. לגבי אותו נפגע, אין קשר בין מה שלבש ובין הפגיעה שעבר. אבל ברמה הציבורית, כחברה, אי אפשר להתעלם מהקשר שבין היקף הבד על הגוף, סקסואליות מתפרצת של נשים שלבושן הוא בבחינת הטרדה לציבור, ומשם מתירנות מינית מוחצנת, ובין אלימות מינית.
הכל מתחיל ב"סקסואליות המתפרצת" של האשה — העור החשוף שלה הוא שמדרדר את החברה למתירנות מינית, שבתורה מביאה לעבירות מין. הגיון צרוף. שהרי ידוע שבמגזר החרדי אין עבירות מין, שלא לדבר על קאבול. לא נאשים את האשה הבודדה, חלילה, אבל כן נאשים את הנשים כולן, קולקטיבית, בדרדור "תל אביב" לאונס.
מה שמעניין אתכם הוא כמה צופים בבוגרשוב דיווחו למשטרה כשהאוויר כולו מזוהם. […] האוסף הבלתי רגיל של עבירות מין חמורות ומשונות, ובמיוחד הפומביות של חלק מהן, מחייב את החברה הישראלית לבדק בית. או לפחות בדק רחוב.
כסו את נשותיכם. עורן ופניהן מזהמים את האוויר ואת המחשבה. נעלו בתוך הבית את המחשופים, את הישבנים, את המיניות הנשית והאנושית. כך תעצרו את מכת עבירות המין ה"פומביות" הנוראות — ותחליפו אותן בעבירות המתבצעות בשקט ובצניעות, כראוי.
(נקודת אור: אפילו בטור פרימיטיבי ומיזוגני כזה, עמרוסי נזהרת ומדגישה ש"ברמה הפרסונלית" אין להאשים קורבן תקיפה מינית על מה שלבשה. האמת הזו כבר מספיק חקוקה במיינסטרים כדי שיהיה צורך לשלם לה מס שפתיים. סוג של התקדמות.)
שק של נחשים 