האב קארין בא לרפא את המסורסים

אגלה לכם סוד: קארין ארד היא שם בדוי של מטיף נוצרי פונדמנטליסטי שבא לארצו של ישו המשיח כדי לתקן את הנזק שהפמיניזם עשה לחברה. לא מאמינים?

ארד מסבירה לנו היום באקסנט על משחקי שליטה במיטה, בעקבות ההצלחה של "50 גווני אפור", רומן ארוטי זבלוני שמבוסס על סדרת "דמדומים" (ומחרמן באותה המידה, על פי השמועות).

הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לזכור לגבי BDSM: לא מדובר על תחביב משעשע, כפי שאולי חשבתם, שנשים וגברים וגברים וגברים ונשים ונשים מתעסקים בו מדי פעם. הו לא! מדובר למעשה על המיצוי המזוקק של היחסים הטבעיים בין גבר לאשה.

פמיניזם או לא, להלן העובדות:

1. נשים מעולם לא נמשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

2. נשים לעולם לא יימשכו לגברים מהזן הסמרטוטי

3. ביטחון זה משעמם

האשה רוצה להישלט, הגבר רוצה לשלוט. ככה זה. גברים שלא רוצים לשלוט הם סמרטוטים, ולכן נשים לא רוצות אותם. נשים רוצות מניאקים, זה ידוע (TM).

לכן גם אין כזה דבר גברים שאוהבים שקושרים אותם, למשל, או נשים שאוהבות להיות למעלה. יכול להיות שחשבתם שיש ואתם אפילו מכירים כאלה, אבל כנראה דמיינתם. ארד היא המומחית והיא יודעת. עובדה, העסיקו אותה בבלייזר בלקרוא מכתבים של קוראים ולהסביר להם למה הם הומואים.

זה פשוט עניין אבולוציוני. פעם, כדי לבחור זכר שיכול להגן עלינו ועל צאצאינו ולדאוג לנו, היינו מחפשות את הזכר הכי חזק בחבורה. זה שרץ הכי מהר, זה שצד את החזיר הכי גדול וזה שכל השאר מפחדים ממנו.

מדע!

בואו ניסגר רגע על הנחת יסוד: שוויון בין המינים לא אומר שאין הבדל בין גברים לנשים. יש. צריך להיות. אני אוהבת את ההבדלים האלה. לא בא לי לשחק אותה חזקה כל הזמן. אני רוצה שיסירו מעלי את האיסור להראות רכות וכניעות. זה סקסי. לא בא לי להיות "זורמת" ו"מגניבה". עזבו אותי. תנו לבחורה להזדקק בשקט. לפחות במיטה.

הפמיניזם סירס לנו את הגברים. הפמיניזם הרס לנו את הנשיות. הפמיניזם הרחיק אותנו מהטבע האמיתי שלנו, שבמסגרתו אשה רוצה להיקשר למיטה על ידי הגבר עם החזיר הכי גדול.

ואז אנחנו מתפלאות נורא שהגבר היחיד שאנחנו מצליחות להימשך אליו הוא זה שלא אכפת לו. להלן, הסאדיסט.

והוא לא באמת סאדיסט, האומלל. פשוט אחת הדרכים היחידות שנותרו לו להפגין גבריות היא להיות חזק יחסית לאישה, ובגלל שאין לו איפה לבטא את הכוח הפיזי שלו, הוא נאלץ לבטא אותו מולה, כי מבחינתו היא מייצגת את האחריות לסירוס המטאפורי שלו.

אני לא בטוחה שהבנתי את הקטע הזה, אבל נראה לי שזה הולך ככה: בגלל הפמיניזם נשים רוצות רק גברים מניאקים, אבל גברים מניאקים נהיו כאלה בעל כורחם בעצם, כי כשהם לא יכולים לצוד חזירים כל מה שנשאר להם זה להתעלם מהודעות סמס.

חוסר היכולת של הגבר המודרני לבטא את גבריותו בדרך הטבעית לו, הפיזית, מזיקה לכולנו, בכל הרמות.

לגבר, כי הוא מתוסכל, עצבני ומרגיש חלש ומסורס, והעובדה שהוא כבר לא המפרנס היחיד שהאישה מחכה לו בבית לא עוזרת גם היא. לא מפליא אותי בכלל שבעיות התפקוד הגבריות עלו למספרים מדהימים בשני העשורים האחרונים.

ובגלל זה אסור לתת להן להצביע בבחירות. פרייז דה לורד!

[קישור לכתבה]

הארץ: נשים הן כלבות קנאיות, ועכשיו זה מדעי

על פניו, החיסרון היחיד בלהיות אישה יפת מראה הוא במאמץ המתמיד לנער מעליך עדת גברים להוטים בסביבת העבודה, או לפחות כך רבים מאמינים.

טיהיהי. הטרדה מינית במקום העבודה זה כזה חמוד ומחמיא. חבל שאשה יפה לא יכולה לעבוד רק עם גברים — היא צריכה להיות מוקפת גם בנשים אחרות, מכוערות ומרירות, שמקנאות בה ותוקעות לה סכינים בגב:

מסקנתם המתבקשת – אך בלתי מתחייבת – של החוקרים, היא שקנאה מהסוג הישן עומדת בבסיס האפליה לרעה של נשים יפות על ידי נשות משאבי האנוש.

יאפ, אלה ממצאי המחקר: נשות משאבי האנוש המכוערות והמרירות מקנאות במועמדות יפות ולא מזמנות אותן לראיונות. זו המסקנה ה"מתבקשת" — כי כולם יודעים שנשים הן כלבות שלא מפרגנות זו לזו — אך "בלתי מתחייבת", כי למעשה אין ביסוס לזה מחוץ לראשם המיזוגני של החוקרים.

[קישור לכתבה]

תקציר ההיסטוריה של הפמיניזם באדיבות וויינט יחסים

ואתם חשבתם שמדובר במדור שטחי ורדוד!

הכותבת אלינור פרארה יצאה לערוך מחקר היסטורי וסוציולוגי מקיף כדי לבדוק למה פמיניזם זה כזה קקי וכולם שונאים את זה. אלה הממצאים:

1. במאה ה-19, הפמיניסטיות פשוט רצו שוויון, בקטע אבולוציוני (?).

2. בשנות החמישים של המאה העשרים, הן רצו לצאת לעבוד!

מה לעשות שלא לכל אשה מתאים להיות עקרת בית ואם במשרה מלאה, כמו שלא לכל גבר מתאים להיות מכונאי או מדען. ישנן נשים שרוצות למצות את יכולותיהן מחוץ לבית – ואת זה החברה צריכה לאפשר להן.

חייבים להעריך את הטון המחנך של פרארה, כשהיא מסבירה באומץ שלא כל הנשים צריכות להישאר בבית עם הילדים.

3. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל "אז הגיע הפמיניזם הרדיקלי". אני מקווה שאתם יושבים כי זה נהיה מפחיד:

כמו הרבה אידיאולוגיות שפורשו בצורה מעוותת, כך עבר הפמיניזם גם הוא טרנספורמציה והפך מאידיאולוגיה טובה ומועילה – לסיוט מתמשך.

סטאלין, מאו, מרב מיכאלי.

הפמיניזם המקורי, הטוב והמכובד, ביקש להחזיר לנשים את זכויותיהן ולקדמן כדי שיהיו שוות ערך לגברים. הפמיניזם הרדיקלי, הנבזי והכוחני, יצר דמוניזציה של הגברים, כאילו כל גבר הוא מדכא, אנס או נצלן. לדעתן של הרדיקליות – גברים מיותרים לחלוטין.

4. כתוצאה מההשתלטות של הפמיניסטיות הרדיקליות, "גברים רבים הפכו לקורבנות". ההתנכלות לגברים, לפי פרארה, מתבטאת בשני תחומים עיקריים: (1) חוקי ההטרדה המינית ו-(2) גניבת זרע.

בעבר גברים יכלו להטריד מינית נשים במקום העבודה מבלי לתת על כך את הדין, וכנגד מצבים כאלו, בצדק רב, נחקק החוק כנגד הטרדה מינית. אממה, היום לא מעט נשים מנצלות חוקים אלו כדי להפחיד, כדי לשלוט וכדי להראות מי בעצם כאן הבוס: כל מבט שלא במקום, כל אמירה המתפרשת בצורה שגויה, כל בדיחה עשויה להפוך את הגבר לקורבן הבא.

כיום, תחת שלטון האופל הפמינאצי, גברים בשוק העבודה הם מיעוט מדוכא ונמוך-דרג, המסתובב במסדרונות בראש שפוף, לא מסתכל לצדדים וממעט לדבר מפחד הקולגות ממין נקבה, שרק מחפשות תירוץ קלוש לתביעה על הטרדה מינית. אני מופתעת שהאו"ם עוד לא שלח מסוקים לפנות את הגברים מהמשרדים בהם הם חיים באימה כזאת.

אבל גם מחוץ לשעות העבודה, כשהוא עם בת-הזוג הפרטית שלו, אין לגבר האומלל והרדוף מנוחה:

באמצעות כניסה להריון לא מתוכנן והפיכת הגבר לאב שלא מרצונו, נשים יכולות לדרוש מהגברים מזונות […] אחיותיי היקרות: גניבת זרע היא פשע. אנחנו חייבות לזכור שכמו שאנו לא רוצות שגברים יכפו את עצמם עלינו – אל לנו לכפות את עצמנו על גברים.

פרארה פונה אל לבכן, נשים יקרות: לא משנה מה הפמיניסטיות הנבזיות והאכזריות לימדו אתכן, תפסיקו לגנוב זרע! די כבר!

קורבנות למניפולציות, כוחנות, שתלטנות, זלזול וחוסר כבוד היו מנת חלקן של נשים בעבר. כנשים, עלינו להתעלות על עצמנו ולא להשתמש באותם הכלים לדיכוי וסירוס חברתי ופסיכולוגי של גברים

וגם תפסיקו לסרס. זה לא יפה.

טוב, אני חושבת שכולנו קיבלנו הרבה חומר למחשבה היום! אני רק חייבת להוסיף כאן את הטוקבק של פרארה, שבו הגיבה לטענות של כמה מהמגיבים שהיא שטחית, בורה, סובלת מרפיון שכל קיצוני, מפיצה תעמולה אנטי-נשית מהסוג המטונף ביותר וכדומה:

היא לא בורה! היא קראה מאמר בוויקיפדיה! חוץ מזה מותר לה להביא פרשנות אישית, למשל כשהיא אומרת שנשים מנצלות לרעה את חוקי ההטרדה המינית ושהפמיניזם הרדיקלי גרם לנשים רבות לבצע גניבת זרע, זו פרשנות אישית שלה שאינה דורשת גיבוי בעובדות.

והנה מגיב חמוד שדווקא הסכים עם דבריה:

עכשיו אני רגועה.

[קישור לכתבה]

על הישגיה של פיונה אפל בתחום העיניים היפות

אוווו: אור ברנע כותב בוויינט תרבות על הקראש החדש שלו. מסתבר שהיא ממש מהממת ויש לה המון סטייל והיא מסתורית כזאת ורזה ושברירית.

כמה יפה היא פיונה אפל. עיניה כמו שני כדורים כחולים, גדולים וזוהרים. חודרות עמוק לכל מאזין שמגלה את שיריה ואחר כך גם מתאהב מעל הראש כשהוא מגלה את פניה. יש שיאמרו שזה לא חשוב, שכמובן לא צריך להסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו. אבל ברגע שנחשפים אליו, אי אפשר להישאר אדיש ליופיה יוצא הדופן של הזמרת והמוזיקאית. יופי שמעצים את המוזיקה שלה עוד יותר.

אה כן היא מוזיקאית. וגם המוזיקה שלה יפה ורזה.

[קישור לכתבה]

וויינט: החטא ועונשו

[תודה לגל]

נו נו נו! אתן רואות מה קורה כשאתן לא ילדות טובות מספיק? אנחנו לא נעניש אתכן הפעם כי נראה שהבנתן את חומרת מעשיכן, אבל שזה לא יקרה שוב.

(אגב, רק ההפנייה בעמוד הראשי של וויינט נגועה בהאשמת הקורבן כמסורת וויינט. בכתבה עצמה, מי שאשם באונס הוא לא הנערות שנחטפו, סוממו ועברו התעללות אלא, ככל הנראה, פייסבוק.)

בוויינט יהדות חושבים שמחאת השרמוטות לא מנומסת :(

שלום, רחלי מלק-בודה! ברוכה הבאה. איך היתה הטיסה?

למרבה האירוניה, בעוד השרמוטות יוצאות נגד אנסים ומטרידים מינית – הן עצמן אונסות את הסביבה להביט בהן ולשים לב לקיומן.

יואילו השרמוטות לשאול את עצמן מדוע אין "מצעד השרמוטים". איך זה שכמעט ואין בנמצא גברים בעלי דחף בלתי מוסבר לחשוף את אזורי ערוותם לעיניי כל באופן חופשי? אולי משום שזהו דחף נשי עתיק יומין.

זה קצת לא נעים אבל אני חייבת להסביר לך משהו. זה הולך ככה. אצלנו בכדור הארץ, יש לפעמים קונפליקטים פנימיים בין בני האנוש. כשתת-קבוצה כלשהי מרגישה שנעשה לה עוול, למשל קבוצת מה שאנחנו קוראים "נשים", היא לפעמים מנסה למשוך תשומת לב לכך בדרכים שמטרידות את הצופים מן הצד. זוהי בעצם הזמנה לצופה לברר את שורש העניין — במקרה הזה, מה זה נשים, מה זה גברים, מה המוחות מנסות לומר, ולמה בחרו בדרך הזו לעשות זאת. כן, זו בעיה, לא הכל כתוב במדריך התיירים! אבל למרבה הצער ממש מקובל חברתית לדרוש זאת ממי שרוצה לכתוב על העניין טור בעיתון. עניין של נימוס, אם תרצי.

[קישור לכתבה]

וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע

תיבת המייל של הבלוג התמלאה אתמול בהודעות זועמות על הטור הזה, אז אני מניחה שהוא עשה קצת רעש באופן כללי. "הידד!" אומרים בוודאי העורכים של וויינט. "הצלחנו להיות גסים, מטומטמים, מרושעים, מזיקים וגרועים בצורה שגרמה לאנשים לדבר על זה בתדהמה ובבחילה, ולא רק להיאנח לעצמם כמו בדרך כלל! אנו עיתונאים אמיתיים! אמא בטח כל כך גאה! וכעת הבה נזרוק כמה כלבלבים קטנים על המנגל ונחגוג".

פרופ' אמיר חצרוני לא מרוצה מהקמפיין נגד ייבוא נשים עניות מחו"ל לצרכי חתונה. מאוד לא מרוצה. לדידו, העסקה של "אני אתן לך אוכל וקורת גג ואת תתני לי את גופך ונפשך" היא צורה טבעית לחלוטין של אהבה, ו"מי אנו שנטיף לגברים בלים שאסור להם ליהנות מחמדתו של בשר צעיר שחושק בהם?"

כראיות חזקות ללגיטימיות של ייבוא כלות מביא חצרוני הן את קרלה ברוני (שכידוע, רעבה ללחם בערבות קזחסטן עד שהנשיא סרקוזי מצא אותה בכוסיותצייתניות.קום) והן את ראש הממשלה לוי אשכול, שהתחתן עם ספרנית צעירה (עוד לא היה אינטרנט בזמנו, אז הוא כנראה הזמין אותה מקטלוג?).

מבחינת טיעונים, יש לחצרוני שני דברים לומר על הקמפיין.ראשית, הוא רואה בו "אפליה מגדרית":

את היבוא הנגדי, היוזמה החדשה אינה מתכוונת לעצור, כי מה שמותר לאשה, אסור – לדעת הפמיניסטיות – לגבר.

ממש! איזו צביעות עזת-מצח! אף אחד לא יוצא נגד נשים עשירות שמייבאות חתנים רעבים מאוקראינה כדי לשעבד ולנצל אותם! זה ממש כמו שאף אחד לא מדבר על תעשיית עבדי המין המשגשגת בישראל, שבמסגרתה נערים צעירים נכלאים במכוני מין ונאנסים שוב ושוב כדי לספק את תאוותיהן הסדיסטיות של נשות המדינה.

אנשים תמימים, שניזונים רק מהתקשורת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות, עלולים אפילו לדמות לעצמם שאין תופעות כאלה בכיוון השני או שגודלן זניח, ושלמעשה אין איזון חברתי בין המגדרים במדינה, או בעולם, והאוכלוסיה הגברית שאוחזת ברוב הכוח וברוב הכסף משתמשת בהם לעתים מזומנות כדי לשעבד, לנצל ולהשפיל נשים. אבסורדי ממש. טוב שיש לנו פרופסורים אמיצים לתקשורת שיגלו לנו את האמת.

שנית, הקמפיין הזה, לדעת חצרוני, הוא לא יותר מנסיון של ה"מונופול" הנשי הישראלי למנוע תחרות:

הפמיניסטיות פועלות בדומה ליצרני המזון המקומיים, שדוחפים מוצרים באיכות בינונית ובמחיר מופקע, כשהם הודפים בעזרת רשת הקשרים שטוו במסדרונות השלטון כל ניסיון להתיר יבוא זול ומתחרה של מוצרי מזון איכותיים בנימוק הציוני הקדוש של "הגנה על תוצרת הארץ".

חצרוני מסכים בעצם עם מנחם בן ובני ציפר (ואיזו חברה מעולה להיות בה): הן אולי משתמשות בתירוץ הקלוש של זכויות אדם וכל הבלה בלה, אבל הפמיניסטיות המכוערות והנואשות לזין, כלומר "מוצרים באיכות בינונית", בסך הכל מנסות לחסום את האלטרנטיבות של הגברים הישראליים, כדי שייאלצו — בהעדר ברירה — לנהל עמן מערכת יחסים המבוססת על שוויון וכבוד הדדי, דהיינו "מחיר מופקע".

ובואו נודה על האמת, בנות: מי מאיתנו לא היתה מתה ללכוד בטלפיה נסיך קסם תרבותי ושופע חן כמו חצרוני?

מי שניסו את מזלם הרומנטי עם אשה ישראלית, שגילה גבוה מעשרים ונמוך מארבעים, גילו במקרים רבים שבת זוגם לחוצת חופה (הלכו 150,000 שקל על חתונה עם בר אקטיבי) וחובבת קשרים משפחתיים אינטימיים (ברביקיו שבועי עם הורי הכלה, אמנם ללא נזק כספי, אבל העשן המסרטן יחדור עמוק לריאות) […] גם לנו מותר להעדיף בלונד שופע מתוצרת אירופה על הסחורה שהן מציעות.

אני מצטערת לשבור את לבן של קוראותיי, אבל נראה שחצרוני הצליח להימלט מאיתנו. "אני נאמן להשקפתי", הוא מתגאה בסוף הטור, "ולכן חברתי לחיים לא ישראלית". אני יודעת. אני יודעת. קחו טישו.

[קישור לכתבה]

מעריב: הקיפוח אצלך בראש חחחחח

אז היה יום האשה ודיברו על אפליה מתקנת ואז חשבתי, איזה פלוצי זה, כאילו, מה מתקן באפליה?!! זאת אפליה!!!1 חחחחחחח וזה רק נותן לגיטימיות לבחורה כאילו לרחם על עצמה הנה אני למשל נשארתי בבית עם הילדות מתוך בחירה כשבעלי עבד בינתיים ואז כאילו עוד התעצבנתי על בעלי! כאילו עכשיו אני זוכרת שזאת היתה בחירה שלי ובעצם טעיתי אבל אני כותבת את זה רק כי הוא בחו"ל אל תגידו לו שאמרתי את זה חחחחחח וגם, כשאני מבקשת, מהילדה שלי, לעזור לשטוף כלים היא תמיד אומרת "למה אני", כאילו, אין שם עוד אף אחד אבל למה דווקא היא חחחחח. אתם רואים?!!! ככה זה עובד! אנחנו לגמרי צריכות לצאת מזה!!!!

לא לא לא לא, מעריב. אמרתי לא. עיתון רע. עכשיו צא מהסלון ותן לי לנקות את השטיח. ואם עוד פעם אחת אתה מפרסם טור כל כך מטופש ושטחי וילדותי ובועתי ואגוצנטרי שכל כך מעליב הן אקטיביסטיות והן את מי שכן חוותה קיפוח והן את האינטליגנציה, אני ארביץ לך עם כלב מגולגל.

[קישור לכתבה]

בוויינט ממליצים לך לענטז על עמוד, אבל בקטע פמיניסטי חתרני

(תודה ל-goddessofsarcasm)

זאת סאטירה, נכון?

בשיעור פגשתי נשים שמודעות לעצמן ולכוחן הנשי, ומעידות כי בניגוד לסטריאוטיפ, הן לא רוקדות בשביל להרשים את בני הזוג העתידיים שלהן (כולן רווקות, אגב), אלא בשביל להתחבר לעצמן, לאהוב ולקבל את הגוף שלהן.

"הגענו למקום בו נשים מנסות לחקות גברים, וזאת טעות", אומרת מנדלוביץ'. "אנחנו לא גברים, לעולם לא נהיה גברים ואין לנו צורך להפוך לגברים. עוצמה יכולה לבוא גם מרכות. דווקא מהמקום הרך והרגיש נשים מסוגלות להשיג הרבה יותר. הסטריפ-דאנס עוזר להתחבר למקום הזה, וכל אחת יכולה למצוא בתוך עצמה את הדיווה שהיא".

כי כסאטירה זה ממש מצחיק, למרות שעשו את זה כבר לפני כמה שנים באוניון.

אוקיי, אולי הקטע על זה שכולן רווקות קצת מרושע מדי.

[קישור לכתבה]