דה באזר: אמור לי מי אשתך ואומר לך שהיא פרה

בבלוג הספורט דה באזר, מבית ערוץ הספורט, מנתחים את הפרסונות של הטניסאים היריבים פדרר ומארי על פי המראה החיצוני של בנות משפחתם:

אתה מסתכל על מירקה ושואל את עצמך – לזה הוא מסוגל? הטניסאי אולי הגדול בהיסטוריה לא הצליח למצוא לעצמו דוגמנית סלבריטי שתהווה עוד גביע בארון שלו? לנדאל יש, למארי גם יש (עוד שניה נגיע גם אליו), למה הוא בחר בה?

מאיפה היא הגיעה, עם הסוודרים האלו, הלחיים התפוחות מיותר מדי שוקולד שוויצרי משובח ועיני העגל? ולמה בכלל היא גוררת את עצמה בכל העולם, עם שתי התאומות הקטנות לכל מקום שבו רוג'ר משחק, האם היא לא סומכת על רוג'ר שיידע לשמור על עצמו מכל אותן מעריצות? ואולי היא יודעת משהו על הפקיד שלנו, שמחייב אותה להשגיח עליו בשבע עיניים לבל יפזול למחוזות שהשתיקה יפה להם?

ואולי זה בכלל רוג'ר שרוצה אותה. רוג'ר של הסוודרים עם צוואר הגולף. אולי היא העוגן שלו, כשהוא מרים את העיניים אל הקהל ורואה אותה, הוא נזכר מחדש שהוא לא כוכב רוק, אלא סתם רוג'ר, פקיד פטנטים שוויצרי, שפה בשביל לנצח טורנירים, לא בשביל להשיג עוד דוגמנית.

בשביל זה יש בלוגי ספורט, הלא כן? כדי לתת זווית שונה, אישית, אינטליגנטית ואירונית על האירועים והאנשים, זווית שהעיתונים ואתרי המיינסטרים לא מסוגלים לתת, בהיותם שקועים יותר מדי באינטרסים של תעשיית הספורט.

השוו את הטקסט למעלה, למשל, לאייטם שהופיע בוואלה ספורט לפני שנה בנושא "איך רוג'ר פדרר עדיין תקוע עם מירקה?" (כותרת אמיתית).

בואו נודה באמת: פדרר יכול היה להשיג משהו יותר טוב. […] היא לא יפה במיוחד, לא סקסית במיוחד, לא קורנת במיוחד, נראית קצת פולנייה נרגנת, ולספורטאי צעיר ומבוקש, למיליונר צעיר ומצליח, לאדם ששבר שיאים היסטוריים – מגיע רק הקרם דה לה קרם. לא מירקה. […]

יודעים מה? לא כל אחד בנוי לצאת עם דוגמנית על, אנחנו מבינים. אבל תראו את החברה של נדאל, איזה פרח. לא כוכבת על, אבל ספרדייה עדינה וסימפטית, חייכנית וקורנת, כזו שנפלאה בפשטות שלה. […]

אבל האמת היא, שככה אנחנו אוהבים את פדרר. אם יש משהו שמייצב אותו, זה הזוגיות. […] בגלל זה אנחנו אוהבים אותך, רוג'ר. ולגבי מירקה, לא נותר אלא להניח שיש בה איכויות נסתרות.

אתם רואים את ההבדל התהומי? אחד מהטקסטים אירוני ומודע לעצמו, השני נהנה להתפלש בטראש במכוון. או ההיפך. או שניהם. על מה דיברנו?

אה, כן. אשתו של פדרר שמנה. חחחחח.

[קישור לפוסט]

מודעות פרסומת

124 מחשבות על “דה באזר: אמור לי מי אשתך ואומר לך שהיא פרה

  1. רציתי לכתוב "בהמות", אבל אז עדר פרות יפהפיות תלו בי מבט עצוב מעיניהן הגדולות והלחות ושאלו למה זה מגיע להן. צודקות.

  2. אבל… אבל… מהתיאורים ציפיתי לאיזה מאה קילו לפחות. היא בכלל לא שמנה. היא אישה יפה ומטופחת עם עודף משקל קל של 10 קילו בערך. מה לא בסדר עם אנשים????? אני לא מבינה איך עולם של אנשים יכול להיות כל כך צר שהם לא מסוגלים להבין איך בן אדם מצליח לא מתגרש מאישתו בשניה שהיא מעלה כמה קילו.

    • ואני לא מבינה מה זה עסקו של הטיפש הזה איך מירקה נראית? ולמה כל מכוער עם מקלדת מרגיש שהוא יכול להעביר ביקורת על כל אשה שהיא? מה פתאום המראה שלנו הוא נושא לכל כך הרבה חוות דעת ופוסטים. מי הם בכלל? מי האפס הזה?
      סליחה שאני אלימה אולי וגסה. אבל הזחיחות של הלא כלום הזה…איך עורכים רואים את הכתיבה השונאת הזאת ומאשרים לפרסם אותה?

  3. עזבי את זה שאלה כתבות מזעזעות ושטחיות, ברמה הכי נמוכה שאפשר למצוא, את זה לא צריך אפילו להסביר.
    אבל נכנסתי לתמונות כדי לראות "על מה כל המהומה" – ומירקה הזו יפהפייה בעיניי! אז בנוסף לזה שהם טיפשים ודוחים ברמות על, כותבי האייטמים האלה גם עיוורים.

    • זה בדיוק זה. טקסט א-הומני, באילו מילים הוא משתמש כדי לתאר בנות אדם. אני תוהה איזה אדם מעוות יכול להוציא דבר כזה תחת מקלדתו.

  4. גרייזס שכח גם לציין שמירקה היא טניסאית מקצועית בעברה, אבל כמובן שהיא נוסעת לצפות בטורנירים בשביל להשגיח על בעלה שלא יבגוד, לא יכול להיות שהיא גם נהנית מצפיה במשחקים.

    • לא נראה לי שזה משכחה, נראה לי שזה מבורות. הוא כותב בתגובות:
      "למה אני לא שומע ממך ביקורת על אותן נשים ששמות את עצמן בבוקס, רודפות אחרי הבעלים שלהם מסביב לשעון? מה מירקה עושה בחיים שלה חוץ מאשר להסתובב עם בעלה מסביב לעולם?"
      (אגב, הידעתם? לנהל חיי נישואים עם בן זוגך האוהב נקרא "לרדוף אחרי הבעל מסביב לשעון" וראוי לכל גינוי וביקורת).

      • כן, היא נשואה לאדם ש-10 חודשים נמצא בנסיעות מסביב לעולם. הוא כנראה מצפה שכל הזמן הזה היא תשב בבית. אני גם חושבת שהיא המנג'ר שלו, אבל את הפרט הזה השובניסט בוחר להעלים. וכמו כן יש להם תאומות, אולי הוא סבור שסביר להשאיר גם אותן חודשים רבים בבית כשאביהן לא רואה אותן.
        מעבר לזה, רמת הטיעונים של ילד בן 8 או בעצם של ההגיון הקפיטליסטי. מקח וממכר. למשל, אם
        יש גבר יפה תואר, גם האשה שאיתו חייבת להיות דומה לו. או במקרה הזה – הפרס של הטניסאי הוא הקישוט בדמות הדוגמנית. ואם היא לא דוגמנית? זה באמת טורף את הקלפים. וראוי לכל לעג. ובמי מדובר? באשה עם מראה יפה, שעברה הריון. איך זה היא לא מתאימה עצמה לסד הבלתי אפשרי של הדוגמנות? לקרוא את הדיון שם ולהשתאות על חוסר היכולת של אנשים כאלה לקחת אחריות על דבריהם הפוגעניים וללמוד משהו.

          • זה בעיקר ההכחשה של פגיעה. חוסר הנכונות לקחת אחריות על מה שהם כותבים, לראות את הצד של נשים, להבין את יחסי הכוחות בחברה, להבין שמה שהם כותבים חורג הרבה מעבר לדיבור על אשה מסויימת וגבר מסויים.
            אבל יש לזה כנראה סיבה. לא סתם זו הכתיבה העיקרית על נשים בכל מקום באינטרנט, לפחות הישראלי. חשוב כנראה להרבה כותבים גברים להבהיר לנו שיותר מכל דבר אחר, חשוב המראה החיצוני שלנו. אם את לא יפה אין לך זכות קיום. זה מאבק כח.
            את כל זה אפשר לעטוף בפסיכולוגיה אבולוציונית – שמת לב איך הוא נתלה בזה כאילו חייו תלויים בכך – בהומור. הכל כדי לא לקחת אחריות.

  5. אכן, כמה מאכזב מצד פדרר לחיות את החיים שלו כמו שהוא רוצה, במקום למלא אחרי הפנטזיות הילדותיות של הגברים ועיתונאי הספורט נטולי האישיות וחסרי החיים שמעריצים אותו.

    • לייק למשפט הראשון. רק מה: למה את משתמשת בהמשך בלשון רבים? ולמה לגדף? ה-גברים? כולם? כל עיתונאי הספורט נטולי אישיות וחסרי חיים ומעריצים אותו? קצת גול עצמי הטיעון הזה..

      • טוב, זה לא שעשיתם מאמץ מיוחד הפעם להוכיח שהיא טועה. לקחתם שני בני אדם שחיים ביחד 12 שנה – אני יודעת משהו על טניס – ועמדתם כמו ילד בן 8 מולם וצעקתם מכוערת מכוערת. כלומר, זה שיש טענות כלפי מירקה על כך שאינה נראית כמו דוגמנית – איך היא מעזה? – לא המצאתם. רק הגברתם את השנאה עוד קצת. למה לא. מקוריות היא לא הצד החזק שלכם, הא?

          • אישרת טקסט פוגעני אחד – שאתה מסרב להבין מה הבעיה באישורו – ותמונה סקסיסטית של סרנה ויליאמס. לי זה מספיק.

  6. ערכתי מחקר גוגלי קטן – הרצתי את המחרוזת "אריאל גרייזס אשתו" והתפלאתי להיווכח שהאישיו "אשתו" הוא אייטם חוזר אצל הגיגן הספורט גרייזס.
    אולי הוא מביא אותה באופן קבוע בזווית ה-אשתו? אולי זו ההתמחות הייחודית שלו – לערוך תחקירי עומק בנושא אשתו של הספורטאי החם? ואולי כשאין לו משהו מבריק לומר מבזיק במוחו פולס חשמלי: אשתו! אשתו!

  7. מתנצל, לא הצלחתי לקרוא את הציטוטים עד הסוף, כל משפט גרם לי לכמעט התקף לב. אה, וגם לא ניסיתי לחפש ולראות במי מדובר ואיך היא נראית. זה משרת בדיוק את המטרה של הכותב ואין דבר שאני רוצה לעשות פחות מלהשתתף בחינגה הזו של אסתטיקה מטופשת וחסרת טעם.

  8. זה מבאס ת'תחת בעיקר כי וואלה ספורט ודה באזר הם בין האתרים הבודדים כאן שאשכרה מנסים, רוב הזמן, לקדם תרבות ספורט קצת יותר מעניינת ורצינית.

  9. ובכן, אולי יהיו מי שיופתעו (גם על גברים חובבי ספורט יש כמה דעות קדומות),

    מערכת דה באזר אמנם רואה בפרסום הנ:ל כלגיטימי, גם אם מקומם – אבל תוכן או רוח הדברים (לפחות כפי שנתפשו על ידי קוראים רבים) סותרים את רוח האתר שלנו, שיעידו (ותעדנה..) כל המכירים אותו, ששאיפה עזה לצדק מגדרי מאפיינת אותו.

    ב"דה באזר" מאמינים שספורט הוא המכנה המשותף הגלובלי לכל בני האדם, בלי הבדלי גזע, דת ומגדר. ,

    • תודה על התגובה! אני מאמינה לכם לגבי האמונה העקרונית בשוויון, אבל, אה, אני נחשבת "כל המכירים אותו"? כי אני לא רואה את רוח האתר שאתה מדבר עליה — זה לא הפוסט הסקסיסטי הראשון שראיתי בדה באזר. היה למשל הטקסט הסופר-מתנשא הזה: http://debuzzer.sport5.co.il/dorfan/13852

      וגם, באתר כותבים רק גברים. אישית אין לי בעיה עם זה ואני לא צריכה שתכניסו כותבות בכוח, אבל אתם בטוח מודעים לזה שזו לא בדיוק הדרך להרוג את הסקסיזם בעולם הספורט. בקיצור, יש מילים ויש מעשים.

      • והנה התמונה של סרינה וויליאמס בפוסט על זה שהיא אתלטית מעולה (כי היא שחורה ושחורים הם אתלטים יותר טובים… Oh dear)

        אני לא מנסה לחפש אתכם כי אתם אתר ספורט, אלה העיסוקים שראיתי שם בנשים.

      • א. זה לא הפוסט הסקסיסטי הראשון. נכון. נפלנו גם בעוד כמה תחומים במשך שנתיים של פעילות.

        ב. אני לא אתחיל לספק ראיות, אבל דה באזר הוא אתר הספורט שבו פועלות, במכוון ובמאמץ שלנו, יותר נשים בתפקידי כותבות (לא מגישות נאות מראה) – מאשר בכל מדור ספורט אחר בתקשורת. ד"ר שלומית גיא, יערה צרי, תמי גורלי, תם רון, עמית שרון, דנה דר הן רק חלק מהכותבות.

        שימי לב: בשתי פסקאות שלך, עשית טעות קצת משמיצה ולא הוגנת. אנחנו מפרסמים אלפי פוסטים בשנה.

    • אני מצטערת, אבל אם המערכת רואה את הפרסום הזה כלגיטימי, הרי שכל רוח האתר שאתם מצהירים עליה היא כסת"ח ריק מתוכן.

        • מה עניין חופש הביטוי לכאן? אם חשובה לך זכותו של אריאל לפרסם את דעתו שזה לא לגיטימי שכוכב טניס יהיה נשוי לשמנה, תנוח דעתך, הוא יכול לפרסם את זה בכל מקום אחר באינטרנט. אין לכם שום מחויבות לפרסם כל שטות פוגענית שמישהו ניסח. להיפך, יש לכם מחויבות חוקית ומוסרית כמו שיש לכל עיתון — לא לדרוך על מי שגם ככה דורכים עליהם. לא לפרסם טקסטים מיזוגניים, גזעניים וכו', אלא אם יש סיבה טובה. אלא אם יש בהם עניין יוצא דופן לציבור, נניח. אפשר להתגמש. אבל כמה גדול העניין ברכילות מרושעת על נישואיו של פדרר או על אמא של מארי?

          דווקא לא התכוונתי לשאול אתכם למה נתתם לזה להתפרסם ולהיכנס לשיקולים העריכתיים שלכם וכו', אבל אני שונאת שזורקים את המונח חופש הביטוי כמו ג'וקר, בלי שום הקשר הגיוני.

          • אם זו תפיסת העולם של הכותב, אני (אגב שמי איתן בקרמן, לגמרי לא מסתתר) כעורך אאפשר לו להשמיע אותה, ובמיוחד כשיש כלי כמו 'תגובות' שמתפקד כחלק מהפוסט. גם, ובמיוחד, אם תפיסתי האישית הפוכה. דה באזר הוא קבוצת בלוגרים שכל אחד אחראי ומייצג את עולמו שלו. ככה זה.

            • *מערכת דה באזר אמנם רואה בפרסום הנ:ל כלגיטימי, גם אם מקומם – אבל תוכן או רוח הדברים (לפחות כפי שנתפשו על ידי קוראים רבים) סותרים את רוח האתר שלנו, שיעידו (ותעדנה..) כל המכירים אותו, ששאיפה עזה לצדק מגדרי מאפיינת אותו.*
              *דה באזר הוא קבוצת בלוגרים שכל אחד אחראי ומייצג את עולמו שלו. ככה זה.*

              אז דה באזר הוא קולקטיב בעל פילוסופיה מגובשת ומחויבות לאידיאולוגיה משותפת ומערכת שלוקחת אחריות על התוכן המתפרסם, אלא אם כן אנשים לא קונים את הכסת"ח הזה, ואז דה באזר פתאום הופך לאיש הישר בעיניו יעשה ללא שום מצע מפלגתי מאחד?

            • כוורת של בלוגרים עצמאיים (עם עורך ומערכת, כן?) זה כמו מפלגה של פרלמנטרים עצמאיים (עם יו"ר וחוקה, כן?), נכון? אגב, גם "ידיעות" הוא לא עיתון, הוא כוורת של עיתונאים עצמאיים (עם עורך ומערכת, כן?). תחליט. או שדה-באזר הוא אתר בעל "רוח" ומניפסט כפי שהצגת אותו בתחילה, או שהוא בסה"כ פלטפורמה לכותבים ואז מה אתה בכלל עושה פה? אני לא רואה את מנהכל וורדפרס.קום בא להתנצל על מה שבלוגרים עצמאיים בכוורת שלו כותבים. מילא פה, מה אתה בכלל עושה שם?

    • מעניין אותי לשמוע, למה כתיבה שיפוטית על מראן של נשים, ברמה של ילד בן 13, כזו שאנו נחשפות אליה באופן קבוע בכל אתר, כזו שמגדירה את כולנו כמכוערות אם לא הוכחנו אחרת, כזו שסוחרת בגופנו תדיר, למה טקסט כזה נחשב בעיניך לגיטימי?

      • עד "סחר בגופנו" הכל לגיטימי לטעמי, בדיוק כמו אינספור ביטויים מכלילים ומכוערים על "הגברים" (בדיוק במובן של לגיטימיות). סחר בגוף לא היה כאן, ולחילופין אפשר לטעון על כל עיוות מגדרי הכי קל שהוא בגדר כזה. לטעמי, זה בגבולות חופש הביטוי, שכולנו לא פעם קורבנות שלו..

        • סחר במובן של הפרדת איברים מגוף ויחס לאשה לא כאל אדם אלא כאל אוסף איברים.
          ואלה יחס וכתיבה שיטתיים על נשים שמופיעים בכל מקום ויש להם השפעה על הצורה בה נשים רואות עצמן ואת מקומן בעולם.
          לטעון לכאילו סימטריה, כאילו יחס של נשים לגברים הוא זהה ויחסי הכוח בחברה זהים, זו היתממות. חופש הביטוי שלכם בכתיבה על נשים הוא תמיד לכיוון אחד. המחפיץ, המשפיל והמרדד.

          • את יודעת מה, גם אם כל מה שכתבת נכון, המשפט האחרון שלך הוא שקר. הוא השמצה. הוא סתירה לעשרות טקסטים שכיבדו נשים ומאות ואלפי תגובות שהכיוון שלהם הוא שוויוני.

            תראי איזו הכללה מכוערת עשית, לא בדקת, אין לך מושג על מה את מדברת. זו שנאת חינם.

            • יכול להיות, באופן כללי אתרי ספורט מלאים בכל כך הרבה התייחסויות מבזות לנשים שאני לא טורחת. אולי פרסמת הרבה טקסטים שמכבדים נשים בעבר, אבל עצם זה שאישרת את המאמר האחרון ואת התמונה של סרנה ויליאמס אומר דרשני. בתגובה אחרת שלך נראה שהעניין של פוגענות ומוסר כלל לא נוגע לך ואתה גם לא רואה את התמונה הכללית של מעמד נשים בחברה שכל כתבה שונאת כזאת מדרדרת אותו עוד קצת. לי נראה שתהום פעורה בינינו. אתה לא חי בעולם שמתייחס כל העת אל חיצוניותך כאל הקריטריון היחידי המעניין בך. ובכלל, לא כאב לך, קצת, איפשהו הזיז לך משהו בפנימיותך, לקרוא טקסט של כותב שמרדד יחסים של 12 שנה לרמת "הוא יכול היה להשיג משהו יותר טוב"? נעימה לך התייחסות כזאת אל אשה כאל חפץ? היית רוצה לסבול מיחס כזה אליך? אם לא, לא היית צריך לאשר את הפרסום.

        • מצטרפת לקרן, ומוסיפה:
          חופש הביטוי? איזה שימוש ציני במונח.
          האתר מוזמן לטעון כאוות נפשו ש"זה לא כזה נורא" לפרסם תוכן כזה. כמו בתגובה בה השווית בין ביטויים לשוביניזם ושנאת נשים ל"שנאת גברים" (שנאת הגברים הזו שאתה מדבר עליה היא תולדה של אותה תרבות שמדכאת נשים ומגדירה כל "תכונה נשית" או "מקצוע נשי" כראוי לבוז, היא אינה חלק משיח פמיניסטי ובבקשה לא לזרוק לנו את זה בפנים. אנחנו כבר יודעות שזה גרוע, בגלל זה התכנסנו כאן היום), וזאת למרות שראוי היה להשוות בין שנאת נשים לשנאת שחורים, למשל. לשנאת החלש, המקופח, המבוזה.

          אבל אנא מכם, מערכת דה באז, בבקשה המנעו מלזלזל באינטלגנציה של הקוראים כאן ואל תעמידו פנים שיש משהו חוץ מאינטרס מסחרי (ואציע לכם אאוט: אולי גם בורות בכל מה שקשור לעומק אי השיויון המגדרי) שמניע אתכם לפרסם כתבות כאלה.

          ירקתם לי בנשמה עכשיו עם התירוץ העלוב הזה.

          • כמה התנשאות, מאמא מיה. את מבינה כמה חמור משפט ה"אל תעמידו פנים" שלך? ואגב, היו לנו גם יציאות גזעניות של כותבים, וגם הם חטפו בראש מכל הגיוונים. יש מקרים כאלה, באחוזים בודדים אגב, ואפשר בהחלט להתווכח עליהם, אבל אנא אל תתפסי תחת. את לא יותר חכמה או צדיקה כאן מאף אחד אחר. גם על האתר הזה אפשר להגיד שהכל בו מזימה כלכלית. לא יפה.

            • כן, מריה, אל תתנשאי! דעי את מקומך!
              אחח… איפה הימים הטובים בהם גברים היו גברים ונשים היו מפחדות?

            • 1. היו לכם יציאות גזעניות של כותבים והם חטפו על הראש מכל הכיוונים? באמת כל הכבוד! עשיתם את המינימום של המינימום. אתה טוען שבזה הרווחתם כאתר את הזכות לפרסם עוד תוכן פוגעני? אני מקווה שלא.

              1. אני חולקת עליך, אני חכמה יותר מאנשים רבים. בטח שאני צדיקה יותר מאנשים רבים אף יותר. בסופו של יום, אתה מגיע לפה ומעביר ביקורת על קורבנות התוכן הפוגעני שפרסמת במקום להעביר ביקורת על כותב התוכן הפוגעני. המגיבים כאן, ואני ביניהם, מגנים כתבה מחפיצה שעושה דה-הומניזציה לנשים (וגברים, בל נשכח) ואתה בא לפה וכותב תגובות מדושנות עונג בעודך מזהיר אותי לא לתפוס תחת.

              2. מזימה כלכלית? רגע, הטענה שלי שהאתר שלך מפרסם תוכן כדי לקדם את עצמו היא האשמה במזימה כלכלית? הייתי מסבירה לך איך עובד האינטרנט, אבל בטח לא תרצה לשמוע את זה ממישהי פחות חכמה ממך.

        • הטור המדובר מתייחס לאישה כאל "גביע בארון", כאל פרס הניתן לגבר המצטיין. נדרשת התפתלות מיוחדת, כזו של תולעים ממש, כדי לטעון שהיחס הזה ליצור שבסופו של דבר הוא אנושי כחפץ – אפילו לא במרומז, אלא בגלוי – שניתן וצריך "להשיג" ושנשפט אך ורק על סמך צורתו החיצונית (גופו, אם תרצו) כאל משהו חוץ מסחר בגוף האישה. יש כאן קביעת ערך לגוף האישה – רוצה לומר, זו שווה יותר מזו וההוא יכול להרשות לעצמו יותר, כאילו עסק גבב השטויות המהביל הזה במכונית בה נוהג פדרר – ואנחנו בדרך כלל קובעים רק את ערכו של הדבר שהינו סחיר.
          המאמר הזה, אני מניח, גם היה שווה קוראים לאתר דה באזר. אינני יודע אם וכיצד אתם ממירים קוראים בכסף, אבל בהנחה שאכן קוראים שווים לכם כסף, ואתם מושכים קוראים באמצעות כתבה העוסקת ברובה בהחפצת נשים, אתם עצמכם עוסקים בסחר בגופן של נשים. באופן מאד דומה לצורה בה עשיתם זאת בתמונה שדורה הביאה מהכתבה על סרינה וויליאמס.
          ושוב הטיעון המביך הזה על חופש הביטוי, כאילו לכל אדם מגיע טור בכלי תקשורת שאחרת חירות הביטוי שלו נפגעת. למה הדבר דומה? למצב בו אדם חוסם את מכוניתי בגופו וטוען שזה נופל בגבולות חופש התנועה. בשני המקרים יכול אותו אדם לנצל את החירות, הנתונה לו ללא עוררין, במקום אחר. צאו משגעון הגדלות: חירות הביטוי נתונה לישראלים מתוקף המסגרת המדינית-חוקתית-קונסטיטוציונית בה הם חיים, ולא מתוקף מדיניות העריכה של דה באזר. אין לכם מחויבות חוקית או מוסרית להעניק חירות ביטוי. יש לכם מחויבות מוסרית שלא להתייחס לבני אדם כאל קישוט.

          • זאת פשוט לא השאלה. השאלה היא האם לאסור על בעל בלוג קבוע בעל גישה שכזאת, באתר שהוא פתוח לתגובות ולדיון, להציג את גישתו? אני נזהר מאוד לפני שאני מצנזר מישהו, במיוחד את אלה שאני הפוך מדעתם. מאחר שאין ויכוח כדבריך בנוגע לחוקיות, אני זה שאבחר בגבולות הפוליטקלי קורקט, ואצלנו, או יה, הם די גמישים.

            • זו השאלה. המחוייבות המוסרית שלך לכבודן של נשים. את דברי הבלע שלו הוא מפרסם, פרסם ויפרסם בכל מקום אחר ואיכות הפרסומים אצל לא תיפגע, לדעתי. יש ביקוש לטקסטים שונאי נשים ומחפיצים כשלו. השאלה היא איפה עובר הקו האדום שלך ואיפה עמוד השדרה שלך. אז כל זה נופל תחת "פוליטיקלי קורקט"? יפה, אולי כי אתה פשוט עומד בצד השני של המתרס ולא רואה את כאב הזולת. שתי מילות הקסם הללו הן הנשק של החזק, שהכח בידו והוא יפרסם כל טקסט פוגעני שייראה לו, תחת הכסות של חופש הביטוי.

            • ועוד, גישתו היא זו המוצגת לנו וזועקת מכל אתר – ויינט, נרג, תפוז. יו ניים איט, מכל מסך אינטרנט זה המסר שמתקבל – כל מה שאת זה גוף. כך זה לא שיש כאן איזו בשורה אדירה לאנושות. לא היה קורה לך כלום אם היית מסרב לאשר טקסט מבזה שכזה.
              להיפך.

            • זה קצת כמו השאלה האפיקוראית ההיא. אם אתה לא יכול ולא רוצה "לצנזר" (עפ"ר צנזורה מופעלת על ידי שלטונות באופן גורף כלפי סוגים מסויימים של פרסומים; כשכלי תקשורת לא מפרסם דבר מה זה בדרך כלל נקרא "עריכה"; כבר הערתי משהו על שגעון גדלות, מקומה של המילה הזו בדיון הוא בערך כמו מקומו של "חופש הביטוי") אז מה הופך אותך ל"מערכת" או ל"עורך"?
              אם אתה רוצה לערוך ("לצנזר" כלשונך) אבל לא יכול, מה בצע לך בדברים על "רוח" האתר?
              אם אתה יכול ורוצה, מה הטקסט הזה עושה אצלך?
              ולבסוף, אם אתה יכול אבל אינך רוצה, כפי שהעדת על עצמך כאן, למה אתה חושב שאתה פטור מביקורת, או שהטיעון "כי ככה החלטתי" (שזה פירושו של "אני זה שאבחר בגבולות הפוליטקלי קורקט, ואצלנו, או יה, הם די גמישים") עונה לביקורת הזו?
              אתה מעיד על עצמך שאתה בחרת – לא בשם "חופש הביטוי" שניסית להתהדר בו קודם, אלא בשם זכותך לבחירת התכנים המתפרסמים באתר כפי שאמרת בתגובה זו, שהיא זכות קיימת ושרירה – להעדיף לתת פתחון פה ל"בעל בלוג קבוע" אצלך, מאשר למנוע פרסום של טקסט מחפצן ומבזה. אם כן, אתה בהחלט ראוי לביקורת שאתה מנסה לחמוק ממנה כאן, והיה ראוי שתפסיק להסתתר מאחורי ביטויים כמו "חופש הביטוי" או תירוצים כמו "כוורת של בלוגרים עצמאיים", ותגיד את הדברים בבירור: בחרת בשם מדיניות עריכה לפרסם את הדברים, ואתה בהחלט הכתובת לביקורת. ואז, אולי גם תמצא את הרהב לענות לגופם של הדברים הנאמרים כאן ולא לעצם האמירה שלהם. לאלה שלי, למשל, לא טרחת.
              לילה טוב.

  10. טוב, אני כאן בשביל מה שחשוב באמת: "פקיד פטנטים שווייצרי???" כנראה הכותב התבלבל בין פדרר לאיינשטיין. אז פדרר הוא לא אינשטיין, וגם הכותב לא ממש.

  11. למי שפספס את המכות שהתנהלו במקביל במקומות אחרים — אני אסכם את המחמאות שקיבלתי מתושבי דה באזר ופורום וואלה ספורט: לסבית, שונאת גברים, צדקנית, צעקנית, קולנית, מכוערת, מרירה, מטורפת, נעלבת מקצועית, חסרת חוש הומור, בריון, עלובת נפש, צבועה, אלימה, דוחה ומתחסדת. במקביל הגברים שהגיבו אצלי בבלוג בצורה תומכת או סתם מנומסת (כולל נציג דה באזר) תוארו כצבועים, חנפנים, מסורסים, כנועים ומתרפסים.

    תודה חברים, היה נאור להכיר אתכם.

    • תראי, הם נתקעו אי שם בגיל 12. אני לא יודעת בן כמה האיש שכותב על חיצוניותם של אחרים בכזה חופש – ואת עצמו לא חושף, אגב – אבל להתייחס לנשים בצורה כזאת הם רגילים מאז. פתאום את באה ומנסה להראות להם אחרת – הם לא יודעים מה זה בכלל.
      ובוודאי שאינם מסוגלים לענות לפוסטים שנכתבו כאן בהמשך, שימי לב איך המערכת התאיידה ברגע שנדרש ממנה קצת יותר מחשבה.
      אבל לפחות הוסרו המסכות שלהם. והרי ברור שעל פוסטים ברמה של אלה של נמרוד אף אחד מהם לא מסוגל להתחיל לענות בכלל. או להבין.

    • בואי מנגד נסכם את המחמאות שאריאל קיבל ממגיבי הבלוג הזה:
      בהמה, גורילה, טיפש, מכוער, אפס, שונא נשים, א-הומני, אדם מעוות, נטול אישיות, חסר חיים, תולעת ועוד רבים וטובים.

      תודה חברות, היה נאור להכיר אותכן.

      • לפי הטקסט הזה – שאדם אינטליגנטי היה מתבייש להוציא תחת מקלדתו – טיפש, שונא נשים ומעוות הן מחמאות ראויות לו. לא היתה תגובה אחת שלו בבלוג שניסתה להתמודד עם הטענות נגדו. הסרה מוחלטת של אחריות מעצמו ומחבר המעריצים שלו.

        • קרן- לא מעט מהביטויים הנ"ל שייכים לך. לדוג' "ולמה כל מכוער עם מקלדת מרגיש שהוא יכול להעביר ביקורת על כל אשה שהיא"

          אז אנא הסבירי לי מה שיכות דעותיו של בכותב, חשוכות ככל שיהיו לדעתך, למראהו החיצוני (אותו מעולם לא ראית, אני מניח).

          האם את מוכנה להודות שבמשפט זה ביצעת כלפיו החפצה מיותרת?

          • הכיעור הוא בנפשו, לאו דווקא במראהו. לזה התכוונתי. אדם שכותב טקסט כזה אינו יכול להיות אדם יפה.
            גברים מעבירים ביקורת על החיצוניות של נשים בכל מקום. כל הזמן. ואז נצרכים לפסיכולוגיה האבולוציונית כדי להצדיק את טיעוניהם השטחיים. קצתי בכך. הגיע הזמן שגברים יפנימו – נשים הן יצורים אנושיים בדיוק כמוהם, ולא אוסף של איברים.

  12. אני מבינה שלא חונכתם היטב, זה קורה, לא כולם גדלו אצל ההורים שלי בבית. יש אנשים שגדלו בבתים שבהם לא הוסברו כללי הנימוס הבסיסי. אז ככה:
    לא מנומס להעיר לאדם על הופעתו החיצונית. גם עם האדם היא אישה. מאוד לא מנומס לעשות זאת ע"ג העיתון.
    לא מנומס לבקר אדם על הדרך בה הוא מנהל את חייו, נישואיו, ילדיו וכדומה. גם לא בצחוק.
    פדרר הוא פקיד!? האיש עשוי מתשוקה.

  13. (זה נסיון שני לשלוח – בראשון לא הכנסתי כתובת בשדה אימייל ואולי בגלל זה התגובה לא עברה…)

    דורה,
    עקבתי בעניין אחרי "חילופי המהלומות" שהתפתחו בעקבות הבלוג האמור. בניכוי כל הנאצות והאשמות שהיו בדיון (אם באמת אפשר לקרוא להטלת הרפש ההדדית הזו ככה) שני פוסטים שלך גרמו לי אי נוחות. הראשון באתר דה-באזר בתגובה מה- 10.07 בשעה 13.02 "לא יודעת איך הגעת לטענה שהיא ערכה מעקב אחרי אשתו של אריאל בגוגל (?!)." כאשר חצי שעה לאחר מכן תיקנת וכתבת "הממ, תיקון — היא חיפשה *בגוגל* ".
    השני באתר שלך באותו יום בשעה 5:00 כתבת "וגם, באתר כותבים רק גברים. אישית אין לי בעיה עם זה ואני לא צריכה שתכניסו כותבות בכוח, אבל אתם בטוח מודעים לזה שזו לא בדיוק הדרך להרוג את הסקסיזם בעולם הספורט. בקיצור, יש מילים ויש מעשים." מאוחר יותר באותו יום (10:40) תיקנת "אוקיי, הסתכלתי רק על הכותבים הקבועים, לא ראיתי שיש גם מדור עם כותבים-אורחים." אחרי שמערכת דה-באזר תקנה אותך.
    ניסיתי להבין מדוע דווקא שני המקרים האלו גרמו לי אי נוחות והגעתי למסקנה שבמידה וזה היה קורה לי הייתי שואל את עצמי האם האג'נדה שיש לי (בין אם בנושא הפמיניסטי או בין אם בכל נושא אחר) מכתיבה את הטיעונים שאני מעלה. כמובן שהטיעונים מטרתם לשרת אג'נדה מסויימת, אבל טיעונים אמורים להיות מבוססים על עובדות או על היקשים לוגים. ברגע שהייתי עושה שתי טעויות כאלו שבקלות אפשר היה לוודא את אמיתותן לפני העלתן על הכתב הייתי שואל את עצמי מה בעצם קורה כאן, והאם אני עושה צדק לאג'נדה שלי כשאני נותן לה להכתיב את המציאות.
    מעניין אותי לשמוע איך את רואה את זה.

    • בעקרון התגובות בבלוג מחכות לאישור ידני שלי כדי להתפרסם. רק תגובות של משתמשים מזוהים מתפרסמות מיד. אם תכניס כינוי ואימייל כשאתה מגיב, אני חושבת שאחרי תגובה אחת התגובות הבאות כבר יתפרסמו מיד.

      לגבי המקרים שאתה מעיר עליהם — בראשון, אריאל גרייזס ועוד כמה מהמגיבים שם התלוננו שמישהי כאן חיפשה את אשתו של אריאל בגוגל, בקטע של "איזה מטורפות הפמיניסטיות האלה, עכשיו הן הולכות לעשות סטוקינג לאריאל ולמשפחתו". זו היתה אי-הבנה מאוד רצינית (שלא לומר, תגובה היסטרית ונעדרת חוש הומור באופן קיצוני) של התגובה הזו של מירי: https://nehashim.wordpress.com/2012/07/09/700/#comment-1971 שבה היא כותבת שחיפשה את השם של אריאל + "אשתו" ומצאה שהוא כותב בעוד מקרים על אשתם של ספורטאים. אם היא חיפשה בגוגל או לא בגוגל נראה לי פחות חשוב מזה שהיא לא סטוקרית. בכל זאת תיקנתי את עצמי כדי שלא יתפסו אותי במילה.

      במקרה השני, דה באזר מנוהל כבלוג קבוצתי עם 12 בלוגרים קבועים, שלכל אחד מהם לינק משלו בסרגל הלינקים למעלה. 12 הכותבים הקבועים כולם גברים. הטעות שלי היתה שלא ראיתי שיש גם חלק של כותבים-אורחים. התנצלתי על הטעות הזו כי אני מתנצלת ומתקנת כשאני טועה בעובדות, אבל אני לא חושבת שהיא ענקית או מעידה על עיוורון מצדי. כאמור, 12 כותבים קבועים, כולם גברים.

      עוד משהו לגבי אג'נדה ועובדות לא בדוקות?

      • את יודעת מה, זה פשוט מעצבן. אין לך מושג כמה השתדלות אני משקיע כדי לקדם כותבות נשים, בקושי מוציאים מהן פוסטים, .. כשחברנו לערוץ הספורט מיד קפצנו על מאיה רונן, הנה אישה שולטת בחומר. במקרה, באמת, עומדת להתפרס פוסט של ד"ר שלומית גיא, שאנחנו מסייעים בידה מיום תחילת דה באזר. כתבו אצלנו נשים "פמיניסטיות" מובהקות כמו תם רון (נבחרת הנשים בראגבי), שחקנית בחרת הכדורגל לשעבר עמית שרון, העיתונאית יערה צרי שותפה בכירה בצוות, ועוד ועוד.

        פשוט טיפסת על העץ הלא נכון.

  14. א. אני מעדיף להישאר אנונימי מכיוון שהתקבל אצלי הרושם שהדיון האמור הופך מהר מאוד לאישי. אפשר לראות איך לכל אורך הדרך תגובות מוטות בתלות באדם שאליו הן פונות, ואין לי רצון ליפול לבור הזה. אם תבחרי שלא לפרסם את התגובות שלי בשל כך זוהי כמובן זכותך ונפרד כידידים.

    ב. אני אשמח לנהל דיון על הנושאים שעלו, כי אני מוצא אותם מרתקים, חשובים ובעיקר מאפשרים לשמוע ולהשמיע דעות שונות. יחד עם זאת אני מודה שאני מתקשה לקיים דיון שמתנהל באגרסיביות. בהקשר הזה קשה לי להבין את המטרה שלך בשורה האחרונה בתגובה שכתבת לי, מלבד היותה הערה סרקסטית. שוב, אם זה האופי של הדיונים כאן אז זו זכותך המלאה (אחרי הכל, הבלוג הוא שלך) וגם במקרה זה נפרד כידידים.

    ג. לבסוף, ברור לי שכל מקרה לגופו ניתן להסבר. השאלה שלי לא היתה לגבי כל אחד מהמקרים בנפרד אלא לגבי המכלול. וחשוב לי לציין שאי הנוחות שציינתי עלתה אצלי. אני מניח מתגובתך שהעובדה שמיהרת לציין עובדות שאחר כך התבררו כשגויות לא יצרה אצלך אי נוחות דומה. הבעיה לטעמי היא שקוראים שלך (בעיקר בבלוג) עלולים לזכור את דה-באזר כאתר שוביניסטי שלא רק שמפרסם טקסטים לא ראויים אלא גם לא נותן לנשים במה. וככה בדיונים עתידיים, אם יהיו כאלו, הטיעונים שלהם כנגד דה-באזר עלולים להתבסס על מידע לא נכון. מה שמעלה את השאלה העקרונית – האם אג'נדה צריכה להיות כפופה למציאות או המציאות צריכה להיות כפופה לאג'נדה?

    ורק כדי להבהיר, אין לי ולא היה לי שום קשר עם דה-באזר מלבד העובדה שאני קורא שם טורים מדי פעם.

    • אני סרקסטית כי אתה מאשים אותי, אמנם מאוד בנימוס, שהאג'נדה שלי מעוורת אותי למציאות, (וזו האשמה די חמורה בעיניי), כשלמעשה אתה עצמך לא בדקת את העובדות שלך. בסופו של דבר מצאת עובדה שגויה אחת אצלי, לא גדולה בעיניי (אתה רשאי להתווכח על זה), וכפי שראית, תיקנתי אותה מיד, כיאות. איזו השמצה פרועה כתבתי שמציגה באור כל כך מנוגד למציאות את דה באזר או כל דבר אחר? למה *אתה* לא מרגיש "אי נוחות" מזה שאתה מתאר אותי על בסיס *כלום* כמישהי שזורקת השמצות סתם?

    • אגרסיביות היא תגובה מאוד הגיונית כלפי מי שמנסה לשלול ממך את האנושיות שלך, על אחת כמה וכמה כאשר הניסיון הזה מתבצע באופן בלתי פוסק ויומיומי.
      העובדה שחלק מהכותבים באתר מסויים הם נשים, לא מונעת ממנו להיות מיזוגני, ראה ערך ynet יחסים.

      • לנטע האחרת,

        אני מתקשה להבין היכן ניסיתי לשלול את האנושיות מדורה. אני גם מתקשה להבין כיצד אפשר להטיל בי את האשמה שעשיתי את זה באופן בלתי פוסק ויומיומי, היות והיום היתה הפעם הראשונה שדורה ואני הגבנו אחת לשני. ולבסוף, אני גם יודע מה זה מיזוגני.

        כמו שכתבתי לדורה בהתחלת ההתכתבות ביננו, אני מתקשה לקיים דיון שמתנהל באגרסיביות. אם את באמת מעוניינת שאני אשמע ואקשיב לדעותייך וכמובן גם לשמוע ולהקשיב לדעותיי אני מבקש שזה יהיה בכבוד הדדי. במידה וכוונתך היא לראות בי מטרה שאפשר להטיח בה את אשמת כל המין הגברי לאורך ההיסטוריה אנא המנעי מכך. אין לי עניין בדיון שכזה וחבל שדיאלוג ענייני ומרתק יוסט ממסלולו באופן שכזה.

        • אני חושבת שהכוונה של נטע לא היתה שהאגרסיביות באה בעקבות ההודעות שלך. אלא שהיא תוצאה של הטקסט המקורי באתר. אני חושבת שנפשן של נשים קצה ביחס המבזה הזה אליהן כאל אוסף איברים ועל שימת הדגש מצד גברים כל העת על הגורם שהם מחשיבים כחשוב ביותר אם לא היחידי – חיצוניותן. איך שאת נראית חשוב יותר ממי שאת. פשוט נמאס, נמאס לקרוא ולראות את זה בכל מקום. וכשאת מנסה להעיר על כך אז צועקים לך "מכוערת" או מביאים הסבר פסיכולוגי-אבולוציוני למה יחס כזה הוא ממש בסדר ומצויין.

        • לא התכוונתי להגיד שאתה ניסית לשלול וכו'. רק אמרתי שהדיון שמתנהל בנוגע ליחס של החברה אל נשים (כאן ובמקומות אחרים), הגיוני מאוד שהוא יהיה אגרסיבי.
          דורה דיברה כאן לפני כמה זמן על כתבה של יאיר לפיד, בה הוא התלונן על כך שפמיניסטיות הן לא נחמדות ולכן מפחידות אותו. הטיעונים שלך מאוד דומים למה שפמיניסטיות שומעות כל הזמן, "תהיו נחמדות, אחרת לא נקשיב לכן".
          בתגובות לפוסט ההוא אנשים אמרו דברים מאוד חכמים בנוגע לתופעה הזו. אם זה מעניין אותך, כדאי לך לקרוא.

      • לנטע האחרת (המשך…),

        בקריאה שניה אני מבין שלא שלחת אותי לאתר ynet יחסים כדי ללמוד מה משמעות המילה מיזוגני אלא הבאת אותו בתור דוגמא. מצטער על אי ההבנה הזו. עדיין, אני אשמח אם בדיונים עתידיים ישמר הכבוד ההדדי באופן כללי. אני לא חושב שאפשר להצדיק אגרסיביות כלפי באופן פרטי בגלל הדרך שבה המין הגברי (או לפחות חלקו) התייחס אל נשים לאורך ההיסטוריה.

        • האגרסיביות כלפיך היא לא כי אתה גבר, היא כי התחלת את השיחה בהאשמה מאוד חמורה (אני ממציאה השמצות בהתבסס על אג'נדה) שהתבססה על אי-הבנה שלך, ולאחר מכן נזפת בי שאני כועסת על ההאשמה הזאת, ונזפת בכל המגיבות כאן שהן כועסות באופן כללי בעניינים הנוגעים לסקסיזם. אני לא יודעת אם אתה משחק אותה או באמת לא רואה את הטריקים הרטוריים הזולים שאתה משתמש בהם, אבל הם לא יעבדו כאן. רוצה להגיע למסקנה המוכנה מראש שאי אפשר לדבר עם פמיניסטיות? בבקשה. לך. אם אתה רוצה להמשיך להגיב כאן, "אתן אגרסיביות מדי" הוא לא טיעון קביל.

          • דורה, אני זקן מדי מכדי לבזבז זמן בלנסות ולהוביל אותך באף למקום שבו אני אוכל לומר "הנה, כמו שחשבתי אי אפשר לדבר עם פמיניסטיות". אם הייתי חושב כך הייתי אומר את זה ישר וזהו.
            באתי הנה בכוונה להקשיב, לשאול, לנסות להבין, וגם להביע את דעתי (אפילו אם זה לא תמיד יהיה נעים לאוזנייך).
            אני אדם פרגמטי. השאלות שמעניינות אותי הן לא השאלות התיאורטיות שמתארות את דיכוי הנשים במהלך ההיסטוריה (ולא, אין צורך לשלוח אותי ללמוד את הנושא. אני מניח שעקב גילי, בזמן שאני קראתי את דה-בבואר, סיקסו, גיליגן ועוד מרבית המגיבים כאן, נשים וגברים כאחד, עוד לא הכירו את המושג מגדר). השאלה שמעניינת אותי היא מה הדרך הטובה ביותר לשנות את המצב הקיים. ובשינוי המצב הקיים אני לא מדבר עליך, או על המגיבות האחרות באתר כאן שכבר מודעות למצב ואסרטיביות מספיק כדי להלחם בו. אני מדבר המספר הגדול של נשים בעולם שאין להם, לדוגמא, גישה לאינטרנט ולשירותים שהרשת מביאה ואשר מאפשרים גם קבלת ידע וגם עצמאות גדולה יותר בחיים.
            אני חייב לציין שהתגובה שהשאירה אותי פעור פה היא זו של קרן שכתבה "הצד הפוגע, זה שמשמיץ נשים שוב ושוב ומסרב לקחת על כך אחריות, הוא זה שצריך להקשיב. לא הצד הנפגע. אין כאן סימטריה." ההפתעה היתה לא בגלל שהיא בעצם עושה לי את מה שהיא טוענת שגברים עשו ועושים לנשים לאורך כל ההיסטוריה (האם העובדה שגברים השתיקו ומשתיקים נשים באופן כללי מצדיקה את ההשתקה שלי כאן כאינדיבידואל?). בתור אדם פרטי אין לי שום בעיה אם קרן לא מעוניינת לשמוע את דעתי ואני לא מוצא את זה מעניין מספיק בשביל לשאול למה. היא הפתיעה אותי כי אני לא מצליח להבין איזו מטרה היא משרתת? אם כל מה שקרן מנסה להשיג כאן הוא מקום שבו אפשר לומר שכל הגברים אשמים והבלוג הזה הוא מקום מחסה שבו רק לנשים יש פתחון פה אז זה מובן, אבל זה קצת כמו לעמוד בחדר סגור ולצעוק על הקירות. אם מצד שני המטרה של קרן היא לתמוך בנושא הפמיניסטי ולקדם יותר שוויון בחברה, מה היא השיגה בתגובה הזו? היא בטח לא הצליחה ולא תצליח לרתום אותי ואנשים שכמותי לכל מאבק שהיא אישית תנסה לקדם. ובין אם היא תאהב את זה או לא, אם היא רוצה ליצור שינוי גדול בחברה אני לא רואה אפשרות אחרת אלא בשילוב של אנשים כמוני וכמו גברים רבים אחרים למטרה הזו.

  15. אני לא מאשים, אני שואל. אם הייתי מעוניין להאשים אותך לא הייתי בוחר בבמה כאן אלא מגיב במקום אחר ששם סביר להניח שהאשמה כזו הייתה מתקבל באהדה.

    אני גם לא מתאר אותך, אני מתאר סיטואציה שהתרחשה ושבמידה והייתה מתרחשת לי הייתי מרגיש אי נוחות. אין לי שום בעיה עם זה שאת לא מרגישה איתה שלא בנוח, והאמת היא שסביר להניח שמרבית האנשים בעולם לא היו רואים בכך בעיה גדולה. לטעמי האישי זה יוצר קושי לכל דיון שהוא היות וטיעונים אמורים להיות מבוססים על עובדות או על היקשים לוגיים והאחריות על בדיקת העובדות היא על מי שמעלה את הטיעונים.

    ולגבי השאלה האם אג'נדה מעוורת למציאות, אני מניח שהדו-שיח של חרשים שהתנהל בדה-באזר וכאן בנוגע לטור של אריאל די תומך בהשערה הזו, לא כך?

    • כן, אתה שואל. אתה שואל "האם נוח לך כשמתגלה שהמצאת דברים סתם מתוך אג'נדה?" ועוד אומר לי שזה בסדר שאני לא רגישה לזה כמוך. תודה באמת. טוב שלא שאלת אם הפסקתי להכות את אשתי. אז לא, זה לא בסדר. אם הייתי מגלה ששיקרתי, השמצתי וכו' או המצאתי דברים סתם מתוך כעס, הייתי מרגישה ממש רע. כשפרסמתי פה פוסט על אייטם בליידי גלובס והתברר שזה לא פורסם בליידי גלובס אלא במקום אחר באתר של גלובס (ובמאקו), הרגשתי ממש רע. זה לא המקרה. אני לוקחת את הדברים שאני אומרת ברצינות ואני עומדת מאחוריהם. אם אתה טוען שאני לא אמינה, אתה זה שצריך להוכיח את עצמך.

      ולגבי השאלה האם אג'נדה מעוורת למציאות, אני מניח שהדו-שיח של חרשים שהתנהל בדה-באזר וכאן בנוגע לטור של אריאל די תומך בהשערה הזו, לא כך?

      כן — פוסט שכתבתי שדיבר על רמת תחכום של עיתונאי ספורט קיבל בתגובה האשמות שאני כל דבר מלסבית מטורפת עד שונאת-גברים מסרסת. מכיוון שהם בטח לא ראו את זה בטקסט, אני משערת שהם המציאו מתוך הסיוטים שלהם על פמיניסטיות.

  16. אם הייתי חושב שאת שיקרת לא הייתי מחליף איתך דברים כי לא היה בזה טעם. וגם לא טענתי שאת לא אמינה. כל מה שעשיתי זה להצביע על העובדות ולשאול מה משמעותן. ואולי באמת כמו שהשבת לי, אין בהן כלום.
    לגבי הדו-שיח של חרשים, נראה לי שזה היה משני הצדדים. לא עשה רושם שאחד משני הצדדים בוויכוח שהתפתח הקשיב או היתה לו נכונות אמיתית להקשיב לצד השני.

    אבל השאלה שבאמת רציתי לשאול אותך ואני מקווה שתעני עליה היא מה המטרה שלך? מה את מנסה להשיג?

    • הצד הפוגע, זה שמשמיץ נשים שוב ושוב ומסרב לקחת על כך אחריות, הוא זה שצריך להקשיב. לא הצד הנפגע. אין כאן סימטריה.

  17. ודבר אחרון (אולי לבינתיים): אני מקווה שהמגיבים והגולשים מבינים שניהול הדיאלוג כאן נובע מהערכה והקשבה לבלוג ולמגיבים. בים האינטרנט אפשר היה לעצום עיניים, חלפו סערות גועשות מזו, אבל חשוב לנו להקשיב, במיוחד כשהמצב הנתון בעולם הספורט כולו, ובטח הישראלי, הוא לא מהשוויוניים, ומטבע הדברים תיתכן הטוייה בהסתכלות. ואין לנו ספק שלשיח הזה תהיה השפעה מועילה.

    • קודם כל, רציתי להגיד לך שאני מעריכה את זה שאתה מבין כמה הפוסט של אריאל בעייתי. אנשים מגיבים פה בתקופנות (מודצקת לחלוטין, הפוסט של אריאל לא היה נעים לקריאה אפילו קצת ולא בטוח שהיה צריך לראות עולם במתכונתו-הוא), אבל אותי זה הפתיע לטובה שהנהלת האתר מודעת לבעיתיות בפוסט ומנסה לנהל דיאלוג רציני לגביו. אולי לא עשיתם עם זה כלום בפועל, אבל זה כבר צעד קדימה.

      מה שמוביל אותי לנקודה השניה – העולם לא נע בין לצנזר את הפוסט לחלוטין ללתת לו להתפרסם כמו שהוא. יכלה להיות כאן יד עורכת אחראית שעוברת על הפוסט לפני פרסומו. הנה עכשיו אריאל פרסם פוסט חדש בו הוא כותב טעיתי-בבחירת-המילים-שלי-בעצם-בכלל-לא-הובנתי-נכון (למרות ש"לא הבנתם את מה שכתוב" זה טיעון מצחיק. הקוראים הבינו בדיוק מה שכתוב, מקסימום אריאל לא התכוון למה שהוא כתב).
      אולי אם היה עורך שהיה מפנה את תשומת ליבו של אריאל לבחירת המילים והניסוחים שלו היה יוצא פוסט קצת פחות שוביניסטי ודוחה (אם כי עדיין הטיעונים בו היו הזויים לחלוטין, אבל זה כבר עניין אחר).

      הרעיון הוא שיש לכם אחראיות על הטקסטים שאתם מפרסמים, גם אם הם מייצגים רק את דעתו של הכותב. ואם אתם באמת אתר שחשוב לו לקדם נשים בספורט, נקודת התחלה לא רעה תהיה להעיר לכותבים שלכם כשהם כותבים פוסט שכזה.

    • היי איתן, אני באמת מאוד מעריכה את העובדה שבאת והסברת ופתחת על זה דיון, במיוחד כשאני רואה שזה מאוד לא טבעי עבור חלק מהקהילה שלך (מדברים על התרפסות וסירוס וכו' כי בכלל הקשבת וענית בנימוס…). אם תישאר לי גם איזושהי הרגשה טובה מהסיפור הזה זה רק בגלל זה! אז תודה. וגם, אתה צודק שאין לי היכרות עם דה באזר. הבלוג הזה הוא בלוג שמוציא אייטמים בודדים מהתקשורת ומבליט אותם כדי להראות שהם קיימים. הוא לא מנסה לתת ציונים לגופי תקשורת, מי יותר סקסיסטי ומי פחות, כי זה מחקר שאין לי כלים לעשות אותו. חברים שלי קוראים את דה באזר ואוהבים אותו, אני מאמינה להם שיש סיבה.

      במקביל, קחו בחשבון שאייטמים סקסיסטיים הם לא סתם "לא פוליטיקלי קורקט" עבורי ועבור עוד כמה אנשים כאן — הם מכאיבים והם מפחידים. הם מזכירים שיש גברים שרואים באשה יצור נחות, על כל הסכנות המאוד אמיתיות שנובעות מזה לרווחתי ולשלומי הגופני האישי. והתעמולה הזאת מופצת בתקשורת כל יום ומאששת את דעתו של מי שרוצה אישוש. בקיצור, אם זה לא היה כ"כ מפחיד וכ"כ בוער, הייתם מקבלים תגובות הרבה יותר סבלניות ויותר מסבירות ו"חינוכיות", אני מאמינה. אולי לא ממני, כי אני חמת מזג מטבעי, אבל מפמיניסטיות אחרות. 🙂

      בכל מקרה, היה נעים להכיר.

  18. חשבתי הרבה האם כדאי לי להגיב כאן על שלל האשמות לעיל. אני מודע לחלוטין שלמרבית המגיבים/ות פה, זה לא ממש משנה מה שאני אגיד. כמו שקטעים מסוימים ממה שכתבתי נלקחו תוך התעלמות מקטעים אחרים, ברור לי שמה שאני אגיד עכשיו כנראה לא ישנה.
    ועדיין, אני כן הולך להגיד מספר דברים. כי אני חושב שמדובר בדיון שחשוב מכדי שייתנהל במעמד צד אחד בלבד.
    אז כדי להסביר למה התכוונתי בפוסט שלי, פרסמתי אתמול פוסט פולו-אפ. אפשר לקבל או אפשר לא לקבל, אתם מוזמנים לקרוא:
    http://debuzzer.sport5.co.il/greisas/2012/07/11/%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%9d/

    עכשיו, טו סט דה רקורד סטרייט. מעולם לא קראתי לאף אחת פה (או בכלל) לסבית מטורפת. גם אף אחד מהמגיבים שלי לא עשה את זה – וגם אם כן, אני לא אחראי לתגובות של המגיבים שלי (ושוב, אם היה מישהו שחצה את הקו הייתי מסנן אותו, אני לא זוכר שהיה כזה). כן, אני חושב שחלק גדול מהכתיבה פה, לאו דווקא של כותבת הבלוג אלא של המגיבים/ות מונעת משנאת גברים, בדיוק לפי הכלל שבו אני הואשמתי בשנאת נשים. אם אני שונא נשים, כי אני כותב עליהן, אז גם נשים שכותבות על גברים ברשעות צריכות להיות מואשמות בשנאת גברים. על זה כבר אמרו חכמינו – כל הפוסל במומו פוסל. נראה לי שכמו שהואשמתי שקראתי למירקה שמנה או מכוערת (משהו שמעולם לא עשיתי), גם במקרה הזה הוכנסו לי מילים לפה כדי לעשות לי דמוניזציה. זאת טקטיקה ידועה מאוד, לעשות דמוניזציה לצד השני ולהגיד דברים שהצד השני לא אמר. אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי שוב, את התגובות שלי ולראות אם אמרתי את כל הדברים הנוראיים שייחסתם לי.

    דבר אחרון – בעקבות הפוסט שלי הואשמתי בהרבה דברים, החמור מביניהם לדעתי הוא שבגלל אנשים כמוני או פוסטים כמוני נשים מופלות לרעה ושבגלל שבמהלך ההיסטוריה בוצעו הרבה פשעים כנגד נשים, זה אומר שצריך להיות רגיש בנושא. אני מסרב לקבל את תכתיבי הפוליטיקלי קורקט פה. זה שנעשו עוולות נגד נשים בהיסטוריה וזה שגם היום ישנה אפליה, לא אומר שיש נושאים שאמורים להיות טאבו. התייחסות למראה חיצוני היא אחת מהן. לאור העובדה שהתייחסתי למראה החיצוני גם של גברים וגם של נשים (עובדה שחלק גדול מכן התעלמו ממנה) אני לא רואה סיבה למה להאשים בשוביניזם. אם מישהו מספר בדיחות גזעניות על יהודים, הוא אנטישמי, אם מישהו מספר בדיחות על יהודים, נוצרים, מוסלמים וכו' יכול להיות מואשם אולי בטעם רע, אבל לא בגזענות, לדעתי.

    שוב, אני לא מצפה שמישהו פה יחזור מהדברים שהוא אמר בעקבות ההבהרות שלי. ועדיין, אני מספיק אופטימי (או נאיבי, תבחרו אתם) כדי לקוות שמישהו ינסה לקרוא את הדברים קריאה שניה – הפעם בצורה אובייקטיבית ואולי לשקול חלק מהדברים שהוא אמר. אני יודע שאני עשיתי את זה.

    • ואני מזכירה לך שוב שטעם רע לא סותר גזענות (או שוביניזם). נכון, כל הפוסט היה רכילותי אבל ההתייחסויות שלך לאשתו של פדרר ולאמו של מארי השתמשו בביטויים ובסטריאוטיפים סקסיסטיים בוטים ונטולי כל סיבה או הקשר הגיוני. היה נחמד אם היית לפחות חושב על זה במקום להתחמק בסדרה של תירוצים, קודם שזה היה "בצחוק", אח"כ שלא השתמשת במילים המדויקות "מכוערת" ו"שמנה" — סבבה, רק כתבת "לזה הוא מסוגל?" ו"הלחיים הנפוחות מיותר מדי שוקולד", כנראה לא ציפית שנבין את הרמזים הדקים האלה. אבל אני מתעייפת מהוויכוח כיתה ג' הזה על האם מילים אומרות מה שהן אומרות. הדברים האלה נאמרו לך כבר מאתיים פעם, גם על ידי מגיבים בבלוג שלך שלאו דווקא נגועים בפמיניזם. מן הסתם כרגע אתה במתקפה אז אתה מתבצר בעמדה שלך, מה גם שיש לך תירוץ מן המוכן (פמיניסטיות שונאות גברים אז הן שונאות גם אותי) וגיבוי מחברים. אני מקווה שבהמשך כשתירגע תחשוב על זה יותר בכנות.

        • אלוהים אדירים. קראתי וקראתי אותך וגיליתי סבלנות על-אנושית פשוט בנסיונות חוזרים להסביר את המובן מאליו, וזה כאילו ניסיתי ללמד חתול לסרוג.

    • אתה מודע לכך שהפוסט שלך יכול היה באותה מידה להיות פוסט שמתלונן על למה פדרר לא מחליף את הסלולרי שלו לדגם שהוא יותר לטעמך, נכון?

      • אוי, אלוהים, זה כמו ללמד חתול לסרוג! (רק מצטט את בעלת הבלוג, מצטער). את מודעת לכך שזה בדיוק הפוך, נכון? תקראי עוד פעם, הפעם בלי דיעה מוקדמת ותראי שאני אומר שפדרר הוא אחד היחידים שלא מתייחס לאשתו כאילו היא עוד תכשיט. אפשר להתעלם מזה כמה שרוצים, אבל כמעט כל ספורטאי צמרת צמוד לדוגמנית או סלבריטי, שבואי נודה באמת – הוא לא בדיוק נמשך ליכולות האינטלקטואליות שלה (ולא, אני לא מתכוון להגיד שדוגמניות הן מטומטמות, כמו כל קבוצת אנשים יש שם אנשים חכמים ואנשים טיפשים – אני רק אומר שאינטלגנציה לא היה גבוה ברשימת הדרישות שלהן, בטח לא כמו מראה חיצוני) – ודווקא פדרר הוא איש אמיתי שמתעלם מהצורך של החברה לראות אותו עם איזה אישה יפה על השרוול.

          • אתה יודע מה, זה לא מה שאמרתי, אבל בוא נזרום עם זה. אם זה נכון – למה אני שוביניסט שהצבעתי על זה? מה אתם מעדיפים, שלא נדבר על דברים כואבים?

        • אתה יודע, אני מאמינה לך שזה מה שניסית לכתוב, וזה אגב טיעון בעייתי בפני עצמו, א' כי הוא נורא רכילותי ומיותר (אבל מה אני מבינה, אולי זה מה שאתם עושים שם במדורי הספורט שאני לא קוראת…) וב' כי עובדה שהתגובה האינסטינקטיבית של חלק מהמגיבים כאן ושם היתה "מה?! אבל מירקה נורא יפה!". התעלמת לגמרי מזה שאיך שזה נראה בראש שלך זה לא איך שזה נראה בראש של פדרר ו/או שאר העולם. בכל מקרה, מה שכתבת הוא הרי לא ביקורת חברתית אקדמית מכובדת ואתה יודע את זה, הכנסת שם חצי טונה של עקיצות וסטריאוטיפים מרושעים על שתי נשים שכל חטאן שהן ישבו בקהל בווימבלדון. פשוט לא חשבת שמישהו יתנגד לזה. ואתה יודע מה, יכול להיות שאם היית פחות בסרטים מלכתחילה מפמיניסטיות-שונאות-גברים לא היית ישר הולך לכיוון של תדהמה והתפוצצות מהתגובות שקיבלת, הרי אתה לא אידיוט ואתה יודע שזה נושא רגיש ואתה יודע שעסקת בו בחוסר רגישות.

          • אני מנסה לתרגם את זה למקרה שיותר מוכר לי, ותסלחו לי אם זה מוציא אותי גירלי גירל: אם הייתי עיתונאית בידור עכשיו שעושה כתבת פרופיל על ג'ון האם, שחקן חתיך עם הרבה מעריצות שנשאר עם אותה בת זוג, שחקנית אינדי ולא-יפהפיה-הוליוודית שהוא היה אתה לפני שהתפרסם כל כך — איך הייתי עוסקת בנושא הזה. ואני חושבת שהיה רועד לי העט. לא בקטע פוליטיקלי קורקט אלא באמת בקטע של אחריות ובחינה עצמית. מה זה אומר עליי שכל כך בולט לי לעין שהוא עם אשה רגילה למראה? האם זה באמת אומר משהו על היציבות או הבגרות הנפשית שלו, שהרי אין לי מושג בתכל'ס מה הולך ביניהם? האם באמת יש בזה עניין לציבור או רק לצד הכי אפל וילדותי באופי של הציבור, שאני נותנת לו עכשיו לגיטימציה בזה שאני כותבת על הנושא בהתפעלות? והאם יש דרך לכתוב על זה שאינה "אוכפת" את הסטנדרטים שאני לכאורה רק מעירה עליהם מהצד, כלומר, האם יש דרך לכתוב על זה שלא רק תפיץ ותחזק את המסר הדוחה שהבחורה הזאת לא מספיק יפה ושהוא עם בחורה לא מספיק יפה בשבילו?

            אז בקיצור, גם אם הייתי מחליטה לכתוב על זה טור שלם, שזה רעיון מפוקפק מיסודו, עדיין זאת חנות חרסינה על סף תהום והדבר האחרון שהייתי עושה הוא לרקד שם בחדווה עם פטיש ולכתוב על איזה עיני עגל יש לבחורה שאוכלת יותר מדי שוקולדים. (ושוב, אם הייתי עושה את זה, לא הייתי מתפלאת כ"כ שמתעצבנים עליי.)

            • טוב, לפחות עכשיו אנחנו מנסים לנהל משהו שנראה כמו דיון תרבותי. כמה דברים:
              1. אני לא עיתונאי. אני בלוגר. ברור שאם הייתי עיתונאי, לא הייתי כותב משהו כזה כי אין לזה ערך עיתונאי.
              2. אני לא יודע כמה את או אחרות פה עוקבות אחרי טניס הגברים או רוג'ר פדרר, אבל בהקשר שלו די נאמר כבר הכל. אז כן, קצת קשה לכתוב על הנושא בלי להגרר לקלישאות, זה מה שניסיתי לעשות פה.
              3. שוב, אני לא יודע כמה אתן עוקבות, אבל כמו שכתבתי בפוסט ההמשך שלי – אין נקודה בטניס שלא מראים את הנשים-של בקהל. אני מוצא את זה מגוחך וזה מה שניסיתי לעשות – להגחיך.
              4. מעניין שאת רואה בזה שהוא נמצא עם מישהי שמתאימה לו אפילו שהיא לא דוגמנית צמרת מסר דוחה. הייתי חושב שבתור פמיניסטית דווקא תהיי מרוצה ממסר כזה, לא?
              5. אני לא התפלאתי שהתעצבנו עליי. אין לי בעיה עם זה שאומרים לי שזה היה רדוד או בטעם רע. חלק מזה היה בכוונה גמורה וחלק, כמו שאמרתי, בחירת מילים לא מתאימה. כשאני אומר שזה היה בכוונה, אני מתכוון לזה שכתיבה לפעמים צריכה להיות קיצונית כדי להיות אפקטיבית (אני חושב שדווקא את ואחרות פה ייתחברו לזה). כדי להעביר מסר על הגיחוך שבמצב הקיים, צריך להגחיך אותו. ולכן אתה מגיע עם דברים כמו "אלמנה שחורה" או "האם הוא רצח את אביו בהתקף אדיפלי?". ברור שאין שום כוונה אמיתית לכך. יותר מכך – כחובב ספורט די רציני, אני יודע בדיוק מה מירקה עושה ומה השם של ג'ודי מארי והמצב המשפחתי שלהם. זוהי לא בורות, זה ניסיון להעביר מסר.
              6. את צודקת, הוא נעשה עם פטיש. ולכן, אני לא נפגע אם אנשים מתעצבנים עליי. התדהמה שלי היא לא על זה שאנשים התעצבנו על הביטויים שבהם השתמשתי אלא על כך שהפוסט הזה הפך אותי לשוביניסט ושונא נשים. כמו שאמרתי, ואין פה שום ניסיון התחסדות, ניסיתי להגחיך את כל המצב. את פדרר ואשתו ואת מארי ואמא שלו. לא היה פה משהו שכוון למין ספציפי, ולכן אני לא רואה את השוביניזם שאתם מחפשים פה.
              כמו שאמרתי, אפשר להגיד שזה היה בטעם רע – מקובל עליי (כמו שאמרתי, בכוונה זה היה רדוד, להדגיש נקודה). אתם יכולים להגיד שזה לא מצחיק וכתוב מחורבן – גם זה מקובל עליי. אף פעם לא טענתי שאני ההמינגווי הבא. אבל הטענה לשוביניזם והעליהום שבא בעקבותיה – זה מה שהביא לי את הסעיף. וכשניסיתי להסביר את הכוונה שלי, היה חוסר רצון ברור להתדיין על הנושא. קראו לי מכוער, טיפש כמו חתול ומתחסד – וזה רק הדברים הקטנים. אם הייתי מעז לכתוב משהו כזה על אחד הטורים פה חבל על הזמן מה שהייתם עושים לי. תחשבו על זה.

              דבר אחרון – מירקה באמת יפה. מצד שני, אף אחד לא יכול לטעות בה שהיא דוגמנית צמרת. וזאת היתה הכוונה שלי.

              • מעניין שאת רואה בזה שהוא נמצא עם מישהי שמתאימה לו אפילו שהיא לא דוגמנית צמרת מסר דוחה. הייתי חושב שבתור פמיניסטית דווקא תהיי מרוצה ממסר כזה, לא?

                אני מניחה שאתה מבין למה התכוונתי אבל רוצה שאני אסביר יותר במדויק… המסר הדוחה שהתכוונתי אליו הוא שזה מפליא ודורש פרשנות שהוא עם מישהי שנראית ככה. עובדה שזה לא מובן מאליו, לא כולם היו מעירים על זה. מישהי כאן למעלה שאלה בתדהמה איך ולמה מתפלאים שבן אדם מצליח לא מתגרש מאישתו בשניה שהיא מעלה כמה קילו. יש אנשים רבים שהזוג הזה נראה להם טבעי וסבבה. ברגע שהעיתונות עוסקת בזה, אז עוד כמה אנשים אומרים לעצמם, אוקיי, כנראה אני במיעוט, כנראה כולם חוץ ממני שמים לב, כנראה המראה שלה באמת יוצא דופן יחסית לעמדה שלה. בום — אכפתם סטנדרטים מסוימים לגבי איך אשה צריכה להיראות (ובעיקר כמה רזה היא צריכה להיות, נראה לי) כדי להיות עם סלבריטי. בפעם הבאה כל הקוראים ישימו לב היטב כמה היא שוקלת. :-\

                • הממ, אני מבין את הנקודה שלך אבל אני חושב שהיא לוקה במעט נאיביות. אם את חושבת שבגלל שאני כותב על זה אנשים פתאום יחשבו מה שאת אומרת, אז את חיה במקום אחר. התופעה של ספורטאים ודוגמניות היא תופעה ידועה ומפורסמת, בטח בעולם הספורט. כשאני כותב על זה, אני מניח שאנשים מכירים את זה ולכן הניסיון שלי הוא להדגיש כמה פדרר שונה. שוב, אני יכול להבין מאיפה את באה, אבל זה נראה לי טיפה תמים

        • אם זה מה שניסית להגיד, אז נכשלת בגדול. הטור שלך הוא גיבוב מילים וסטריאוטיפים (שוקולד שוויצרי! איינשטיין! טוב שלא כתבת כלום על בנקים, או שאולי פספסתי את זה). באמת לא היה מה לכתוב על ווימבלדון חוץ מאיך נראות בנות משפחתם של הטניסאים?

          • אה, ועכשיו גיגלתי את פדרר. כמו שמישהי כבר אמרה כאן, אשתו היא המנהלת שלו, שלא לדבר על ספורטאית לשעבר בזכות עצמה. לא היה לוקח לך יותר משתי דקות לבדוק "מאיפה היא הגיעה".

          • האמת היא, שכבר הכל נאמר על ווימבלדון. כמה כבר אפשר לכתוב שפדרר הוא הגדול מכולם? אז ניסיתי לעשות את זה בצורה שונה. עם הביקורת הזאת אין לי שום בעיה. כמו שכבר כתבתי קודם – על טעם ועל ריח, אני לא טוען שאני כותב גדול, ממש לא. עובדה היא שיש כן אנשים שאהבו אותו ואני חושב שמרביתם הם אנשים שמעורים ביום-יום של הטניס והבינו למה אני מתכוון. אני חושב שלפחות חלק מאלו שקפצו פה עשו זאת מתוך בורות מסוימת לגבי הנושא שעליו אני מדבר. הייתי יכול לכתוב את מה שכתבתי במילים מפורשות ואני מניח שהייתי מעורר הרבה פחות אמוציות – אבל לטעמי זה היה הופך את הטור להרבה פחות אפקטיבי, והאמת היא שלא ראיתי צורך – כי קוראי דה-באזר הם צרכני ספורט כבדים שמבינים את הכוונה שלי.
            אבל אני לא אנסה להתחמק בהסברים – חלק מהמילים שבהם השתמשתי לא היו במקום. אם הייתי כותב את זה היום, כנראה שלא הייתי משתמש בהן. אז כן, אני אשם בכתיבה גרועה, אם תרצי. על זה אני מוכן לקחת אחריות

              • אכן, נסיים פה. לך זה אולי נראה שזה התנפח מפרופורציה אבל אני חושב שא. חשוב לקיים אותו, כדי להפיק לקחים להבא (ואני לא מנסה סתם להגיד את זה) וב. תתארי לעצמך אותך קמה בבוקר ומגלה את עצמך מותקף על ידי הרבה מאוד אנשים שקוראים לך בשמות, מחפשים אותך באינטרנט ומוציאים דברים שאמרת מהקשרם. כן, אני חושב שזה יצא מפרופורציה ברגע שהתגובה הראשונה הוכנסה לבלוג הזה בערך, אבל אז אני מניח שזה פחות הפריע לך.

  19. אתם כל הזמן משתמשים בביטוי הזה, "פוליטיקלי קורקט". אני לא חושב שהוא אומר מה שאתם חושבים שהוא אומר.

  20. פינגבק: כותרות לרגע « האחות הגדולה

  21. בדיוק הופניתי לוידאו הזה ביוטיוב (מהטוויטר של לואי סי-קיי): http://www.youtube.com/watch?v=S5pM1fW6hNs
    וחשבתי שהוא מאד רלוונטי לדיון כאן: הוא מדבר בדיוק על ההנחות המקדימות שעומדות בשורש הפוסט של גרייזס. אמצעי התקשורת חוזרים שוב ושוב על התפיסה שהנכס העיקרי של נשים, והצורה העיקרית שבה הן נמדדות, זה הגוף שלהן, וזה מוחדר בכל כך הרבה צורות ובאופן כל כך מסיבי, שאפילו מי שהאידאולוגיה שלו הפוכה לחלוטין מוצא שהוא צריך להזכיר לעצמו שוב ושוב שזה לא המצב.

    בקישור רופף, גם נתקלתי היום בהפניה לוידאו על ה"angry feminist trope" באחד השרשורים אצל דובי, ושוב הופתעתי עד כמה מכונת התקשורת עובדת ביעילות נגד הפמיניזם ונגד כל רעיון רדיקלי, ועד כמה היא עובדת גם עלי. מומלץ מאד למי שלא ראה:
    http://www.feministfrequency.com/2011/09/tropes-vs-women-6-the-straw-feminist/

  22. לאחר שקראתי את כל ההתפלספויות רוויות-האגו של המגיבים/ות, ואת ההתממויות והתפלספויות-הנגד רוויות-האגו של המערכת/כותב, אפשר לסכם בקצרה:

    א. כן, הפוסט הזה היה רחוק מאוד מלהיות מבריק (ההשוואה המופרכת לאיינשטיין) או מוסרי (נושא האשה שלצדו) וכנראה לא ייכנס להיכל התהילה של הבלוגרים, אבל כבר היו ויהיו גרועים ממנו. גרייזס – תפנים. מגיבים/ות – קצת פרופורציה לא תזיק – לא מדובר במניפסט המוסרי של האנושות…

    ב. נושא הכותבות באתר – יש לשקול האם באמת מדובר במגמת-אתר, או שבאמת קשה מאוד "להוציא פוסט מכותבת" כדבר העורך, ואינני מתייחס כאן לסיבות אפשריות לבצורת כזו. שוב אני אומר – לנשום…לשקול…

    ג. לסוגיית המראה החיצוני בכללותה – עצוב לומר, אך זהו חלק מהאדם (אני מדגיש – אדם, לא נשמה!). סביר להניח שלכולנו יש איזו שהיא נגיעה לסיווג המציאות ע"פ מראה – משיכה או רתיעה ע"פ השוואה תת-מודעת לזכרונות ינקות/ילדות היא עניין מוכח, ומחקרים כבר הוכיחו ש"יופי" הוא עניין אוניברסלי (תגובות דומות סטטיסטית בקרב תרבויות שונות דרסטית לאותן תמונות לא-מוכרות) שקשור כנראה לפרופורציות של פנים (כנראה יחס-הזהב).
    אבל… אין צורך לקחת את זה מעבר לכך, לא לכאן (יופי כהגדרת-סטטוס) או לכאן (יופי מגונה). זוהי פשוט עובדת-חיים כמו הרבה עובדות שמגבילות את המציאות. שוב – לנשום…

    ובסיכומו של עניין, הרשו לי להתייחס לגברת שכל-כך חסרה לי בדיון פה – החמלה…

    ללא חמלה כל קורבן יהפוך לתוקפן ולהיפך במעגל אין-סופי של שנאה, צדקנות וחוסר-אחריות. השכל לבדו הוא רק משרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s