במחנה מגיש: תרבות אונס יום א'

תראו מי קיבלו פרסום חינם באדיבות צבא הגנה לישראל:

"זכר אלפא" – מונח השאול מתחום הביולוגיה. כשם שבטבע הזכר הדומיננטי זוכה בכל הנקבות, כך על פי האמנות גם באינטראקציה בין גברים לנשים.
"אפס" – הבחור הממוצע, שאינו שופע קסם אישי ושאינו בקיא בתחום הפיקאפ.
"סט" – מישהי או מספר נשים. לרוב יגיע בצורת הביטוי "לפתוח סט" – לגשת ולהתחיל עם מישהי, או עם מספר בנות.
"סגירה" – הישג מסוים, ובעולם חומרי כשלנו כמובן שהכוונה להצלחה בתחום הפיזי עם בחורה. לרוב בא כביטוי – סגירת נשיקה, סגירת מספר טלפון וכדומה.

אחרי שבמחנה ספג אש על הפרסום הזה, הוא הוריד את הלינק מדף הפייסבוק של העיתון ופרסם את ה"התנצלות" הבאה:

הכתבה ״חיזור ממוקד״ עוסקת בקורס שמעבירים חיילים בזמנם הפנוי ואינו קשור למסגרת צה״לית. אם תכני הכתבה פגעו או העליבו, אנו מתנצלים. לא זו היתה המטרה. שבת שלום

לא, חתיכת אידייטס, לא קיבלנו את הרושם שצה"ל מעביר את הקורס לחייליו באופן רשמי, וגם לא חשבנו שהמטרה שלכם היתה לפגוע. חשבנו שקיבלתם החלטת עריכה אטומה וגרועה הנובעת מבורות, מחוסר הבנה ומחוסר רגישות סופנית. לכל הפחות הייתם יכולים לגגל קצת את הנושא ולקרוא על הרעש שהיה ב-2010 בעקבות גל של הטרדות-רחוב שביצעו חניכי קורס וסיפור אונס שאחד מהם התגאה בו. ואז לכתוב על זה כתבה, פחות שיווקית ויותר מאוזנת.

נעבור על זה לאט.

מה זה אמנות הפיתוי: זה לא סתם "קורס שמעבירים חיילים בזמנם הפנוי". זה טרנד עולמי (באנגלית – pick-up artists), שבמסגרתו דושבאגז מגוחכים מלמדים גברים אחרים כיצד להפוך לגבר מהסוג ש"משיג" יותר נשים. הספרים והקורסים של אמנות הפיתוי משתמשים בז'רגון של אנשי מכירות (כיצד "לסגור" עם האשה, כיצד להתגבר על "התנגדויות") ונסמכים על ראיית עולם פשטנית ומטומטמת שבה נשים הן סמל סטטוס וגבר יכול להיות מצליחן (משיג הרבה נשים) או מפסידן. בישראל פועלים כמה קורסים כאלה, כשהידוע שבהם הוא "המרכז לאמנות הפיתוי".

למה זה רע לגברים: קהל היעד של הקורסים הוא גברים עם בעיות של בדידות, חוסר בטחון עצמי ולפעמים חוסר כישורים חברתיים ופחד מנשים. הקורסים לא רק מבטיחים להם פתרונות קסם לכל הבעיות הללו, בסגנון הפורום של לנדמרק, אלא גם מנצלים ומחמירים באופן ממאיר את הרושם המעוות שגברים כאלה לפעמים מפתחים: "כן, נשים הן האויב, כן, הן חייזריות, כן, אין לכם שום סיכוי לדבר איתן ולפתח איתן ידידות. אבל למזלנו אנחנו מכירים את החולשות של האויב ואנחנו יכולים ללמד גם אתכם". עוד משהו שהגברים האלה יוכלו לדבר עליו בעתיד עם פסיכולוג במקרה הטוב ועם בית המשפט במקרה הרע.

למה זה רע לנשים: "תרבות אונס" נשמע כמו ז'רגון פמיניסטי, אבל מדובר בסה"כ בעובדה הברורה שאנחנו מלמדים את ילדינו ממין זכר שהערך העצמי שלהם כגברים תלוי בכך שהם ישכבו עם כמה שיותר נשים. התאוריה היא שברגע שסקס הופך לשלל שצריך להשיג מהאשה שמולך ולא לאינטראקציה אנושית, אתה מוכן לעשות הרבה דברים כדי להשיג אותו — לשקר, לתחמן, לאיים ובסופו של דבר לעשות את זה פשוט בניגוד לרצונה.

דוגמה לאונס שהתבצע בישראל בעזרת שיטות אמנות הפיתוי, תואר באינטרנט על ידי האנס, וקיבל מחיאות כפיים מהחניכים ומהמורה ב"מרכז לאמנות הפיתוי":

זה מה שעשיתי אחרי זה …בלי לשאול פשוט לקחת אותה ולנשק ..זה מה שהם רוצות ( אל תקשיבו להן) .
מכאן לכאן העניינים התקדמו ..האמינו לי נתקלתי באין ספור התנגדויות
בדרך לסגור FC אבל התמדתי והייתי עקבי עד הסוף .
אוקיי התחלנו להתמזמז על המיטה והיא פשוט סירבה להוריד את הבגדים
וזרקה לי מלא תירוצים .. אבל אני קרנף עיוור היא לא מכירה אותי
השתמשתי בטכניקת פיתוי מהיר וזה בלבל אותה לגמריי , לקחתי את היד שלה ושמתי אותה על הזין
לאט לאט סגרתי BJC … לאחר מכן חשבתי להסתפק בזה וזהו אבל משהו בפנים אמר לי לא לוותר
מה גם שהחוזה של DURACULA עומד לי על הראש ..
לא ויתרתי והמשכתי להיות עקבי עד הסוף
ניסיתי להוריד לה את התחתונים והבחורה פשוט מסרבת בתוקף!!
ואז חשבתי או שאני עושה לה פריז אאוט או פיתוי מהיר ??
הזזתי את התחתון ימינה ובום ! . הבחורה בהלם תאמת גם אני ..
אחרי זה הכל זרם וגם הבגדים ירדו וFC נסגר .

(התיאור הוסר בינתיים מאתר "המרכז לאמנות הפיתוי", ניתן למצוא צילום מסך ומידע נוסף בפוסט הזה.)

לקריאה נוספת:

25 מחשבות על “במחנה מגיש: תרבות אונס יום א'

  1. חיכיתי לפוסט שלך מהרגע שראיתי את ה… דבר הזה מופץ ברחבי האינטרנטים.
    השאלה, בעיני, היא לא מה עבר לחיילים שיצרו את הכתבה הזאת בראש (אני יוצא גל"צ, וחיילים-עיתונאים בני 19 שזוכים בתפוצה ארצית עושים הרבה טעויות), או אפילו לאחראי הפייסבוק של "במחנה" שהוא גם כנראה חייל.

    השאלה היא איפה לעזאזל היה המבוגר האחראי, האזרח/הקצין בקבע, שיגיד "חבר'ה, אתם בטוחים שזאת הצגה מאוזנת ונכונה של קורסי אמנות הפיתוי? מה נשים חושבות עליהם?". המבוגר הזה, שחושב שנייה גם כשצריך למהר ולסגור עמוד כי אין זמן, לא חסר רק ב"במחנה" אלא בהרבה יותר מדי מקומות בתקשורת הישראלית. והוא אפילו לא צריך להיות מבוגר, סתם מישהו עם קצת ניסיון ושיקול דעת הגיוני.

    • החלק המרגיז הוא, ש"במחנה" הוא עיתון שבועי וככזה האמירה "צריך למהר ולסגור" אמורה להיות פחות רלוונטית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחלק המגזיני שלו, ולא בעמודי החדשות.
      והמבוגר הזה, אם יורשה לי להטיל אחריות על מי שצריך לשאת באחריות, הם קצין חינוך ראשי(!) תא"ל אלי שרמייסטר, ומפקד העיתון, רס"ן יוני שיינפלד.

      • אמת – בחלק המגזיני תירוץ כמו "מיהרנו" הוא עוד יותר קלוש. לא שזה באמת משנה, כתבה כזאת פשוט לא אמורה להתפרסם.

  2. בעיקר כדי להילחם בחרא הזה, צריך לחנך אחרת. מצטערת על חוסר הציניות, אבל כאשת חינוך אני יודעת שאפשר.
    החינוך לזה עובר דרך ההמשגות המשותפות. היום המושג תרבות אונס הוא אכן בז'רגון פמינסטי אקדמאי, אבל צריך להוריד אותו לעם. אני יודעת שכשאני נתקלתי בו לראשונה, נפלו לי הרבה אסימונים על קשר בין תופעות אלימות בחברה.
    הערך שלו בויקיפדיה רק לאחרונה תורגם מאנגלית עלי ידי חברים, אבל אם למישהי או מישהו יש משהו להוסיף זה יכול להיות טוב.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1

    • איך עושים את זה? כי אני מרגיש שברגע שביטויים כמו "חיפצון", "לימודי נשים", "פטראכלי" וגו' נכנסים למשוואה אנשים ישר נכנסים למעין מגננה מוזרה ועוטים את שריון ה "אוי. שוב הפמיניסטיות האלה!".

      ואני באמת שואל את דעתך כאשת חינוך – איך "מנרמלים" את זה לאוכלוסיה? כי אומנם דורה עושה פה עבודת קודש של ממש, אבל אני מרגיש שזה בלוג שמיועד לאנשים שמראש רואים את המיזוגניה והחיפצון מסביב, ולאו דווקא לאנשים שהורגלו לפורמולה הזאת, ופיתחו סבילות לכל הרפש הזה.

      • נראה לי שהצעד הראשון הוא לדבר על זה…

        הי ד.
        אני חושבת שאנשים לא פיתחו סבילות, אלא שהם חסרי מודעות. זוהי התרבות שאליה אנחנו נולדים. עד שלא מלמדים אותנו אחרת, נניח שזה המצב, ש*ככה זה*.
        זה בדיוק המקום שבו שיח פתוח יכול להביא לשינוי. ב"שיח" אני מתכוונת גם לפרסום פוסטים כאלה בפייסבוק והעלאת מודעות חברתית לנושא.
        לא חייבים להשתמש במושגים כמו "חפצון", פטריארכיה" וכד'. אפשר להפוך את זה לדיון ברמה הכי בסיסית ובינאישית, בעזרת שאלות כמו "מה הבעייתיות בזה שרואים בבחורה הישג שצריך לסמן עליו וי?", "מדוע אנחנו מקבלים כליגיטימית שיטה המתבססת על הקטנה והשפלה של הצד השני (עקיצות שמורידות התנגדות)? האם היינו רוצים שיתחילו איתנו ככה? למה בכלל נראה לנו הגיוני שעלינו *לנטרל* התנגדות?" דיון כזה אפשר לקחת גם לכיוון של שפת גוף, ואיך ניתן לזהות כשמישהי מעוניינת או לא מעוניינת.
        כשמדובר באנשים תמימים, שתומכים בקורסים מתוך חוסר מודעות, ניתן לדבר גם על פגיעה אפשרית: "האם אני באמת רוצה לקחת את הסיכון שאפגע במישהי? האם ככה הייתי רוצה להתחיל קשר? מה זה אומר עלי שאני סופר "סגירות" עם בחורה? האם המטרה היא לקבל מספר טלפון או ליצור קשר עם מישהי?" וכו' וכו'.

        אני גם נעזרת בפוסטים המעולים שנכתבו בנושא (על ידי דורה ואחרות). ניתן להגיע אליהם בחיפוש פשוט בגוגל ("דייט רייפ"), ורובם גם מובילים אחד לשני. במיוחד תורמים הדיונים שהתפתחו בעקבות הפוסטים – ניתן למצוא בהם גם דוגמאות וגם הסברים והמשגות נוספים, חלקם יותר בגובה העיניים.

      • מה שממש עוזר לי כשאני מדברת עם אנשים על הדברים האלה היא להסביר מה בעצם מפריע לי (או למישהי אחרת). במקום לדבר על "פטריארכיה" – שזה מושג גדול וגורף שאני לא בטוחה שאני אפילו מבינה עד הסוף – אני מתייחסת למצב הספציפי: בהקשר של "אומנות הפיתוי" אני מצביעה על כך שמלמדים אותם להתייחס לסירוב בתור דרישה לנסות יותר חזק, ואם מישהי רק רוצה שהבן אדם יפסיק – לא, באמת, ברצינות, רק שיעזבו אותה בשקט – איך היא יכולה לגרום לו להבין את זה, אם ה"לא" הוא מבחינתו משחק? ומה היא אמורה לעשות כשזה יותר מדיבורים?
        ואם האדם שאיתו אני מדברת לא מבין למה זה בעייתי (וגם זה קורה), אני בדרך כלל מפסיקה לדבר איתו כי הוא מפחיד אותי. אם את לא מסוגלת לעורר בבן שיחך אמפתיה כשאת מתארת מצב שהוא מאד לא נעים, אבל כנראה לא יקרה לו אף פעם – אני לא יודעת איך להמשיך ואני לא מנסה.

        • יש אפשרות לפתוח קורסים לנשים, כיצד להפטר מקרציות בוגרי קורסי פיתוי למיניהם. יש טכניקות יעילות ופשוטות ללמידה באותה מידה לפחות. ובמציאות הנתונה של תרבות אונס, לדבר ולהגביר מודעות זה טוב ויפה ונכון, אבל ללמוד להתגונן זה חיוני.

  3. נראה לי ש"אם-מישהו-נפגע-אנחנו-מתנצלים-זו-לא-היתה-המטרה" הפך לניסוח קבוע של התנצלות רשמית. כמובן שזו לא התנצלות בכלל אלא כסת"ח לשמו. אולי בגלל זה הוא כל כך פופולרי.

  4. פיכסה. אמרו את זה קודם, לפניי. אבל אותי הגעיל במיוחד שרבוב המילים "אהבה/אוהבת" לכותרת המשנה.
    ולמה בעצם אין קרדיט לכתב? (או ששמו הוא "מגע הקסם", כמו "יד הנפץ" או "תלונה כוזבת"?)

  5. יש ביקוש לחרא הזה. יש ביקוש ודווקא חסרי הבטחון שפוחדים מנשים ממילא ושזקוקים לעזרה ם הקורבנות המיידיים. אולי צריך לבדוק איך אפשר להציב אלטרנטיבה. איך אפשר ללמד גבר צעיר וחסר ביטחון לכבד את האשה שמולו, וגם איך להתמודד עם סירוב בלי להפנות כלפיה אלימות, מילולית או גופנית. כבר הייתי מרחיקה לכת ואומרת שאם תיקון אז עד הסוף וללמד את חסרי המושג האלה איך לענג אישה באמת, ולא כפי שהם לומדים בטעות מפורנו.
    אני אומרת צריך ללמד וברור לי שזה משהו שבמקום נאור צריך ללמד בתיכון או אפילו בחטיבה. אבל גם כעסק כלכלי, יכול להיןת לזה ביקוש. המרכז לאמנותהפיתוי ודומיו מצליחים כי הם מציעים פתרון לבעיה נפוצה ומטרידה. הפתרון שלהם נלוז, אבל למתקשים באמת באינטראקציה עם נשים גם אין כאמור אלטרנטיבה הומנית יותר.

  6. אחד הדברים הכי שנואים עליי זה ההתנצלויות-כאילו הללו.
    "אם תכני הכתבה פגעו או העליבו, אנו מתנצלים. לא זו היתה המטרה."
    ודוק:
    1. מילת התנאי "אם" – על אף שיש כזה עניין גדול, ביקורת ובעיות, אנחנו עוד לא באמת השתכנענו שיש דברים בגו.
    2. "פגעו או העליבו" – לא שיש בעיה עם התוכן, לא שהוא לא מוסרי, לא שהוא מעודד התנהגות בלתי חוקית וכדומה – סתם כמה רגשנים נפגעו או נעלבו.
    3. "אנחנו מתנצלים, לא זו היתה המטרה" – אנחנו מתנצלים, אבל לא בגלל שהבנו שעשינו משהו לא בסדר, אלא בגלל ש"זה היה בלי כוונה", הטיעון המפורסם מגן חובה.

    • אם את מצפה להנצלות בסגנון "הדברים שפרסמנו היו פוגעניים ושגויים, אנחנו מבינים זאת כעת ומתנצלים בפני כל מי שנפגע" את עשויה רק להתאכזב. מחלקה משפטית לעולם לא תרשה פרסום בנוסח שלא מתנער מאחריות מכיוון שלמחרת יהיו אלף תביעות נזיקין ועגמת נפש נגד המפרסם והם יפשטו רגל. לא צריכה בכלל להיות אופציה להתנצלות, ההתנצלות תמיד תהיה כסת"ח, שמטרתו לאפשר להמשיך באותה דרך. המדד היחיד שבו נמדדת ההפנמה הוא הפרסומים בעתיד- אתה לא יכול להתנצל, אתה יכול לשנות את דרכך. שינית, טוב, לא שינית, תוחרם.

      • אז למה המחלקה המשפטית לא התעוררה שבוע קודם לכן ובדקה אם מפרסמים כתבה על ארגון שמעודד את חבריו להתנהגות שיכולה להגיע לכדי אונס?

  7. אפשר להוסיף ב"למה זה רע לגברים": קודם כל, בגלל הדיכוטומיה בין "טבעי" ל"אפס". ואתה שקורא את זה כמובן אפס. זה ניסיון משעשע להחיל גם על גברים תאוריות של אומנות פיתוי. (אני לא יודע איזו מילה הכי מצריכה מרכאות, אז השארתי את זה ככה).

  8. הפוסט הזה הרס לי את השבת.
    הייתי רוצה לראות את עורך "במחנה" עף מתפקידו בעקבות הפרסום המבייש הזה. ויחד איתו את כל חברי המערכת, אם יש כאלה. לא לפני שיסבירו מה היה שיקול הדעת שלהם כשהחליטו להכניס את התוכן הזה לעיתון הרשמי של צהל.
    הייתי רוצה שהפוסט הזה לא יישאר נחלתן של "פמיניסטיות בלי חוש הומור" אלא יגיע עד ללשכת הרמטכ"ל ושהנושא הזה יקבל טיפול שורש.
    הייתי רוצה שהחייל והחיילת ש"מאיירים" את הטקסט הזה יתבעו את צהל, את העורכים, את מי שאפשר.
    הייתי רוצה שמשת"פ נורמלי ישתתף באחד ה"קורסים" הבזויים הללו ויעביר את "חומרי הלימוד" לאנשים ונשים נורמטיביים ונורמטיביות, ע"מ שהם/ן יכינו מערך הדרכה לכל אישה ואישה – כדי שתדע להריח מרחוק את התכסיסים והטיעונים ותוכל להתמודד איתם לא מתוך הלם וכניעה, אלא מתוך שליטה עצמית ו'ידיעת האוייב'.
    פר, הרסתם לי את השבת.

  9. על פי סעיף 30 לחוק העונשין "המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך אחרת שיש בה משום הפעלת לחץ, הינו משדל לדבר עבירה". על פי סעיף 34 לחוק זהה עונשו של המשדל לעונשו של עובר העבירה העיקרי. אני לא מכיר את התכנים של הקורסים האלה, אבל מצטיירת תמונה שיכולה לאפשר תביעה ייצוגית נגד המרכז לאמנות הפיתוי הזה. בעוון הטרדה כמעט בוודאות. בעוונות כבדים יותר, התנאים הנדרשים הם איתור מספר קורבנות של עבירות קשות יותר שבוצעו ע"י בוגרי הקורסים הללו, גבית עדויות מהקורבנות ומהעבריינים, תיעוד מפורט של תוכן הקורסים. הייתי מרים את הכפפה בעצמי, אבל מטעמים ציבוריים עדיף שזה יהיה אשה/נשים.

  10. פינגבק: פרסום רע « האחות הגדולה

  11. התהפכה לי הקיבה כשקראתי את הקטע של האונס.
    קשה להאמין וגם מחריד.

    הייתי שמח מאוד שלא להצטרך לקרוא את זה , מבחיל!

    כל הכבוד , דורה , את עושה עבודה חשובה. אני מקווה שהילדים שלנו כבר יגדלו בעולם אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s