[תודה לטל קורובקין]
הו לא! חברתי הטובה מתחתנת, בעוד שאני רווקה עדיין! היא השיגה אותי במירוץ לטבעת! נכשלתי בתפקידי כאשה! מה אעשה? לאן אוליך את החרפה? והכי חשוב: מה אלבש לחתונה?
רגע, יש פתרון! וויינט יחסים פרסמו מחדש טור ייעוץ מ-1956, במיוחד בשבילי!
1. גייסי כוחות נפש כדי להתעלות מעל הקנאה
העובדה כי החברה הטובה שלך מתחתנת לפנייך, כלל לא קשורה אלייך. נתיבי החיים שלכן שונים ואף אחד עדיין לא קיבל מדליה על חתונה (טוב נו, אולי מקדמה לדירה מאבא, אבל מילא).
אמצי לעצמך מחשבה לוגית שתהיה נכונה לך ביותר על מנת להתנער מרחמים עצמיים, וגייסי את מיטב כוחות נפש שלך כחברה ותיקה, כדי להיות שם לצידה של הכלה המיועדת.
להתעלות מעל הקנאה? אבל אני אשה! זה כל מה שאני יודעת לעשות — לקנא, לרחם על עצמי ולתקוע סכינים בגב! מה אני אמורה לעשות, להתנהג בהגיון? לפרגן?!
ביום החתונה, מבחינתך כל גורל החברות ארוכת השנים שלך עם הכלה מונח על הכף. דבר לא ייזכר לך אם לא תהיי המלווה המושלמת. לא יזכרו את אותן שיחות וחיזוקים, לא את כל אותם לילות חסרי שינה יחד ולא חוויות העבר. כל דבר או מחווה אחרים הינם זניחים לעומת היום הזה.
בתור המלווה את כרגע על תקן העוזרת, אך המטרה היא נעלה ומקודשת.
החתונה היא האירוע החשוב היחיד בחיי האשה. בשביל היום הזה היא גילחה, קילחה וטיפחה את עצמה מאז שהיתה בת שלוש, קשרה את כפות רגליה כדי שיישארו קטנות וענוגות, תפרה את קרום הבתולין מחדש ורקמה ממחטות.
תפקידי כחברה הטובה ביום זה הוא להיות נושאת הכלים, הסגנית לכהן הגדול, השליחה של ישו שעוזרת לו ליישר את השמלה ולקשור את הבירית ובתמורה זוכה לעמוד בשוליים של היפעה האלוהית והקדושה.
היי חברה טובה ונוחה לבריות, החזיקי לה את הזר/התיק/השמלה/את השקית ששכחו בבגאז' ובשום פנים ואופן – אל תהיי יותר יפה מהכלה!
אל דאגה — עם הקמטים שחרשו הדאגה והייאוש בפניי המזדקנים, אין חשש שאגנוב ממנה תשומת לב.
אבל יום אחד. יום אחד.
שק של נחשים 
דורה, כל מילה בסלע
את צודקת לחלוטין
מעולם לא הכרתי בחורות שמקנאות בחברות שלהן שהתחתנו לפניהן
מעולם!
נשים הן המין המפרגן וטמקא יחסים ממשיך להתכחש לזה
הערוץ הזה בושה וחרפה
איך אפשר לייחס לנשים תכונות מבזות כמו קנאה?
נשים לא מקנאות, לא מרכלות, לא שמחות לאיד ולא מתעסקות באובססיביות במראה חיצוני
תהליכי החיברות לא הובילו את הנשים למקומות האלה אלא לצד השני
מתי כבר יורידו את טמקא יחסים מהאוויר?
נ.ב
דורה, האם את היא זאת שהגיבה לאייטם עלייך באחד המקומונים במילים האלה:
"לפחות נראיתי טוב בתמונה"?
וואו, איך ניצחת אותי באיגוף! אתה צודק, חשוב לי להיראות טוב! ואני אפילו מקנאת בנשים אחרות לפעמים! סימן שכל הנשים הן כלבות אובססיביות ומטומטמות כמו שוויינט יחסים מניח. לוגיקה שלא ניתן להתווכח איתה.
כל הנשים, ואך ורק הנשים.
גברים לעומת זאת לא מקנאים בחברים שלהם שמתחתנים, כי נו באמת, הם גברים, למה שהם ירצו לחלוק את החיים שלהם עםע מישהו שהם אוהבים?
כי כשמתחתנים אי אפשר לגרבץ, לשתות בירה ולזיין בערימות. לא קראת בלייזר?
🙂
אתה טועה. בטח שאפשר.
למעשה זה אפילו יותר קל לעשות את הדברים האלו אחרי שמתחתנים. (אבל לפני שהילדים משתלטים על החיים)
תוך שקראתי את תגובתו של אסף, הכנתי את עצמי לתגובה שלך (חיממתי את מיתרי הצחוק) אבל בסוף היית עדינה אתו, חבל.
מה אתה רומז? שאני לא עדינה בדרך כלל?! 😀
אם אני אתנהג יפה ולא אראה שאני מתה מקנאה אני אזכה לשתות ראשונה מכוס הרווקות?? או לתפוס את הזר המעופף?? כי אם לא יתנו לי אני נשבעת שאני יורדת לחתן בשירותים…
אמא שלי תמיד אמרה לי שבחורות שיורדות לחתנים של נשים אחרות בשירותים אף פעם לא מתחתנות.
אימא שלך סתם קנאית.
תשמעי, אני חושבת שלטובת מטרת הבלוג, וגם הסקרנות החולנית שלנו באופן כללי, תצטרכי לשים נפשך בכפך ולדווח לנו גם על האייטם הקשור 'מסיבת רווקות: הרצחתן וגם ירשתן?'. הניחוש שלי לנושא ה'כתבה': איזה קטע הנשים האלה, מצד אחד כולן לחוצות-חתונה והפחד הגדול שלהן זה להשאר רווקות, אז הן גוררות את הגברים המסכנים מחיי הרווקוּת ההוללים אל החופה, ממש בניגוד לרצונם – ומצד שני הן מארגנות מסיבת רווקות לפני החתונה. נשים דעתן קלה וכו' וכו'. אני סקרנית לדעת אם צדקתי, אבל אין מצב שאני נותנת להם את הקליקים האלה.
אני דווקא מהמרת שזה הרצחתן – כלומר השגתן אותי במרוץ לחתונה הנכספת – וגם ירשתן – כלומר ועוד הכרחתן אותי לשמוח איתכן על המאורע העגום. אבל נגעלת לברר בוודאות.
קראתי את הטור ואני עדיין לא בטוחה אבל נראה לי שזה מה שמישהי אחת אמרה.
נו, אז טעיתי. זה כמו בצל רקוב ותפוח אדמה רקוב – לא אותו דבר, אבל מסריחים באותה מידה.
וואו. אסתר קובי חזרה השבוע מחתונה ממש מתישה, אה?
נו, דורה, כולם יודעים שאין דבר כזה 'חברות' בין נשים – נשים מתחברות לנשים אחרות רק כדי שיהיה להן עם מי:
1. לרכל (על נשים אחרות כמובן)
2. לצאת (כדי לחפש חתן)
3. לשים לק ולצבוע אחת לשניה את השיער
הכתבה רק נותנת טיפים כדי שלא תצאי הכלבה הקנאית שאת (זו תכונה ממש לא מושכת) כשחוגגים את ההצלחה של חברתך בהשגת גבר שמוכן להתחתן איתה.
"אל דאגה — עם הקמטים שחרשו הדאגה והייאוש בפניי המזדקנים, אין חשש שאגנוב ממנה תשומת לב.
אבל יום אחד. יום אחד."
שירה צרופה.
לול גדול.
ואני חשבתי ששיא הכלבתיות זה לקנא בגלל ציונים. מסתבר שגם חתונות מוציאות את השד הזה.
מה ירד לתהום הנשייה קודם- מוסד הנישואין או הסטיגמות האוויליות אודות נשים ונישואין… הממ… נחכה ונראה
גם אני נחרדתי מהכתבה. ואז עצרתי לחשוב. אם כל כמה שזה כתוב באופן טיפשי ודודתי ובאופן כללי דוחה, האם יתכן שזו כתב דסקריפטיבית, ולא נורמטיבית? כלומר, האם היה מפתיע אותך אם הגישה של רוב בנות ישראל להודעה שחברתן מתחתנת היא בדיוק כמו שאסתר קובי מתארת? אני לא יודע, לא בדקתי ולא עשיתי סטטיסטיקות, אבל עם ישראל עם גדול, לחוץ-חתונה ולחוץ-ילדים, ובכלל לא יפתיע אותי אם מה שמתואר בכתבה אכן מתאר את המצב הנפוץ. ואז השאלה היא אם פסול הדבר שכתבה בעיתון תפנה לרוב דרך החוויות שהם מכירים, ותנסה לשנות את המצב "מבפנים", לא תוך התעלמות מהעובדות. (שוב, לא בדקתי אם אלה אכן העובדות, אבל גם את לא בדקת שהן לא העובדות).
אני מרגיש צורך להדגיש שכל הנחות היסוד בכתבה דוחות אותי, מוסרית, אישית, וחברתית, ואני די בטוח שרוב מכריע של חבריי והאנשים שאני מעריך לא קרובים אפילו להלך הרוח שמתואר בכתבה. מצד שני, שמעתי דיווחים על מה שקורה בשאר מדינת ישראל, ולפי מה ששמעתי, בהחלט יתכן שהכתבה מתארת את המצב בשטח, ואם זה המצב, למה צריך להתעלם ממנו. סקס והעיר הגדולה תיאר את השחרור המיני של נשים עירוניות באופן דודתי ומעצבן, ועדיין הערכנו אותו על זה. אולי זה סקס והעיר הגדולה של הפריפריה לחוצת-החתונה.
מי זה "אנחנו"? זו היתה סדרה לא מאוד מתוחכמת עם תזה מאוד ברורה, שמרנית, ולא משכנעת לגבי גברים ונשים. לא הרגשתי שהיא מתארת בנאמנות אותי או אנשים שאני מכירה — הרגשתי שהיא מכלילה לגביי במיטב מסורת עיתוני הנשים המטומטמים, רק עם תוספת של יומרה לשובבות.
מה שכן, היה מצחיק, מה שאי אפשר להגיד על וויינט יחסים.
מה את מדברת? וויינט יחסים זה בידור צרוף.
בעיקר הפרקים שכתבו עירית לינור וקארין ארד.
כן, אני מסכים. עם זאת, אני מרגיש שלסקס והעיר הייתה השפעה חברתית חיובית בכך שהיא הנכיחה בדיון הפופולארי נושאים שלא היו נתונים לדיון קודם. לא בין האנשים שאנחנו מכירים, אלא בין הקהל הרחב. ובזה הייתה התרומה שלה לשיח. נניח, נוצרה לגיטימציה לדבר על האורגזמה הנשית באופן שאולי לא היה קודם בשיח הפופולארי (באשדוד, לא בשינקין). אני טוען שייתכן שהכתבה הזאת פועלת באותה צורה: אם יש חלקים בחברה שבהם הרבה נשים אכן מרגישות כמו שמדובר בכתבה הזאת כשחברה שלהן מתחתנת, אולי כדאי לכתוב על זה בכנות (אם כי באופן דודתי) ואולי יש לזה השפעה חברתית חיובית. הטון מרגיז וארכאי, אבל אולי לא לכולם מדברת ביקורת חברתית פמיניסטית פוסט-מרקסיסטית, ואולי צריך שיהיה מקום לכתבות שמביאות מסרים שלפחות חלקם חיוביים לקהל ששבוי בתפיסות מיושנות. גם רומא לא נבנתה ביום.
לא נוח לי לשבת ממרומי האליטה ולנתח את נשי אשדוד. אני מחדרה במקור, אגב. אני משערת שיש הרבה נשים בישראל שבאמת לחוצות חתונה. ויש כאלה שלא. וכל טור כמו זה סוגר על נשים עצמאיות עוד קצת את הכלא החברתי, ומסביר להן שוב שהן לא קיימות ואם הן קיימות זה רק תאונה. אין כאן שום דבר חדש ושום נסיון "לשנות את המצב מבפנים", כפי שאתה טוען. זה ממש לא חדשני או דורש כנות מיוחדת "להודות" בזה שכל הרווקות מקנאות בחברות מתחתנות ולייעץ לרווקה האומללה לבלוע את העלבון ולארגן מסיבת רווקות שווה. זה בדיוק הטקסט שהסבתא שלי היתה עשויה לשמוע מהסבתא שלה או לקרוא בעיתון נשים. אין לזה מקום ב-2012. לא צריך להיות פוסט שום דבר כדי לראות שזה אידיוטי ומעליב.
סתם הערה קטנונית: "הנשים העצמאיות"- אפשר להיות עצמאית ולחוצת חתונה, זה לא שעצמאית זה ההיפך ממישהי שרוצה להתחתן.
לייק לכל שאר התגובה 🙂
התכוונתי נשים עם ראש עצמאי — ביקורתיות לגבי מה שאומרים להן. כאלה שאולי לא חשות שהחתונה של מישהי אחרת אומרת שהן הפסידו במירוץ. כאלה שלא קיימות לפי הטור הנ"ל.
טוב, ניסיתי להיות פרקליטו של השטן. לא כל כך הצליח. לדעתי מסתתרת פה איפושהו שאלה האם אנחנו מצפים מכל כתבה בעיתון להפנים את עיקרי הפמיניזם והליברליזם, אבל אני בטוח שאני יכול למצוא כתבות טובות יותר להגן עליהן מהכתבה הדוחה הזאת.
ובכן, כן. לפחות באופן פאסיבי. אני מצפה מכתבות בעיתון לא להיות גזעניות, לא להיות הומופוביות, ולא לעשות תעמולה אנטי-נשית כמו שיש כאן.
קנאה זה לא כזה נורא, זה אנושי. ייתכן וביום בו אהיה לחוצת חתונה, אתחיל לקנא במתחתנות (מוזר, אני תיכף בת 27 ועוד לא שם). בכל אופן, אני שמחה שבאו לומר לי לרסן את הקנאה שלי ולא לתת לה להשתלט עלי, כי לא הייתי מנחשת את זה בעצמי. כנראה הייתי שורפת לה את שמלת הכלולות, מוזגת ציאניד לעוגה ותוקעת נוד באמצע ה"הרי את מקודשת לי", כי לא הייתי יודעת שזה לא יפה. כאמור, טוב שהסבירו לי. וברור שאני לא אהיה יפה יותר מהכלה. אני אדאג להיות הסגנית הכונפה של מלכת הכיתה, כנועה ומכופכפת ועכברית וצייתנית כמו שחברה טובה צריכה להיות, כמו שלימדו אותי בפרסומת לבריזר.
(אגב, הידעתן שהסימניה היפנית ל"קנאה" היא ציור של אישה, ולידו קשקוש שאמור לסמל מחלה? יענו, מחלה של נשים. המדהים הוא המסר הכפול שאנחנו מקבלות; מצד אחד, למה את לא יכולה להיות כמו הבת של השכנים, היפה והרזה והמושלמת והמחוזרת. מצד שני, למה את כל כך קנאית? למה את לא מפרגנת לבת של השכנים? למה את כל כך צרת עין ומרירה? אוי, נשים נשים…).
…שק של… אה, רגע…
嫉 = קנאה
女 = אשה
疾 = מהירות
אז קנאה= אישה מהירה?
לא. פשוט הרדיקאלים לא קשורים.
אפילו "חתול" כותבים עם הסימניות של "כלב"+"שתיל".
בגלל זה אני לא הולכת לחתונות. אני תמיד יפה יותר מהכלה… קשה להיות מהממת.
יש לי ערכה לכינוף עצמי, שכוללת שפם קטן להדבקה, כמה פלולות, בושם בניחוח מי ביוב ושאר דברים כאלה שיהפכו אותך לפחות יפה מהכלה. אם כיף בינינו, לא יעזור. אנחנו פשוט מהממות מדי.
LOL! זה בהחלט התירוץ החדש שלי (יותר קליט מ"אני נגד ההשתלטות של הממסד האורתודוקסי על חיינו, אני לא מאמינה בתשלום לאב עבור בתו, לא בא לי לדבר עם סבתא שלכם שעה, לא רוצה בקרוב אצלי, אף פעם אין מנה צמחונית נורמלית, המוזיקה תמיד מחורבנת והאלכוהול גרוע", ולא פחות נכון).
אני תמיד מקבלת את הרושם שכולם הולכים לחתונות אחרות לגמרי מאלה שהייתי בהן. החברים שלי עושים חתונות מגניבות! בלה בלה הממסד האורתודוקסי וכו', אבל אחלה פארטי. ואחד האירועים היחידים בחיי שמצדיקים להתלבש יפה.
אוי, לא. רק בקריאה השניה הבנתי שהחלקים הכתובים בהטייה הם ממש ציטוטים מתוך הכתבה, בקריאה הראשונה סירבתי להאמין.
(תגובה ראשונה מקוראת אדוקה ושקטה. בלוג נהדר לימים בהם אני מאבדת תקווה באנושות ומחפשת מי שיצחיק אותי למרות זאת).
תודה! ♥
פינגבק: אין גבול « האחות הגדולה