אוווו: אור ברנע כותב בוויינט תרבות על הקראש החדש שלו. מסתבר שהיא ממש מהממת ויש לה המון סטייל והיא מסתורית כזאת ורזה ושברירית.
כמה יפה היא פיונה אפל. עיניה כמו שני כדורים כחולים, גדולים וזוהרים. חודרות עמוק לכל מאזין שמגלה את שיריה ואחר כך גם מתאהב מעל הראש כשהוא מגלה את פניה. יש שיאמרו שזה לא חשוב, שכמובן לא צריך להסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו. אבל ברגע שנחשפים אליו, אי אפשר להישאר אדיש ליופיה יוצא הדופן של הזמרת והמוזיקאית. יופי שמעצים את המוזיקה שלה עוד יותר.
אה כן היא מוזיקאית. וגם המוזיקה שלה יפה ורזה.
[קישור לכתבה]
שק של נחשים 
הו אלי. זה כה מעצבן!!!
עיסוק במראה החיצוני של מוזיקאים (בעיקר נשים, אבל גם גברים מידי פעם) הוא אחד האספקטים היותר בעיתיים בביקורות מוזיקה בארץ. קורה יותר מדי, ומיותר לחלוטין.
אני חושבת על זה מאז שראיתי את הכתבה הזאת. זה יותר מורכב מזה — במוזיקה פופולרית, המראה של האמן והסקס-אפיל שלו הם חלק ממה שהוא מוכר, ומקובל שהחובבים מדברים על האמן במונחים מיניים או זוגיים (אני מאוהב, אני רוצה לעשות לו ילדים). בביקורות נהוג לעשות הפרדה בין מוזיקאים של פופ, שכאילו עוסקים בשואו והמראה שלהם הוא חלק מהמכלול, לבין מוזיקאים של רוק, שאצלם המוזיקה היא העניין המרכזי ונחשב פחות מנומס או מתוחכם להתייחס למראה שלהם. וזאת למרות שדייויד בואי או מיק ג'אגר עסקו לא פחות בליבוי תשוקה אישית אליהם מג'סטין ביבר.
זאת מערכת מסובכת של מוסכמות ואני לא מתיימרת להבין אותה עד הסוף, אבל ברור איפה היא משאירה את הנשים — הן יותר בפופ, ואיפשהו מה שהן עושות נחשב אוטומטית יותר פופ, ובקיצור מוצדק להתייחס יותר לאיך שהן נראות. כלומר אם מישהי היתה כותבת טור כמו הנ"ל על, לא יודעת, הכניסו שם של נער אינדי חתיך כלשהו, היא היתה נתפסת כפוסטמה שלא מבדילה בין מוזיקאי "אמיתי" לבין ג'סטין ביבר.
מסכים.
אבל זה ככה בכל תחום. אישה שתביע דעתה על המיניות של גבר בתחום עיסוק מסויים, מיד תתוייג כילדה מתלהבת בת 14 שלא מבינה מהחיים שלה ולכל דבר אחר שתאמר יתייחסו בהתאם.
לגברים מותר גם וגם.
אוי נו, את אומרת את זה כאילו שקריירה בת 15 שנה, גראמי ופלטינה משולשת הם פחות חשובים מהעובדה שיש לה עיניים גדולות ויפות כמו צלחות חללללב.
וכמה חופרים לנו על הגודל של אדל? על ההשמנה של כריסטינה אגילרה? על הרזון של נינט? העיסוק הבלתי פוסק בדיאטה של מארינה מקסימיליאן בלומין (למשל כאן: http://celebs.walla.co.il/?w=/3600/2511925 וכאן: http://www.nrg.co.il/online/7/ART2/320/450.html וכאן:
http://www.xnet.co.il/fashion/articles/0,14539,L-3094149,00.html)…
לא אין את הורסתותי!!! יפה ורזה חחחחחח
זה מזכיר לי את מפח הנפש שהיה לי לפני כך וכך שנים, כשהזמנתי חברים לצפות בקלטת ההופעה של קייט בוש, שהיתה (ועודנה) אחת היוצרות האהובות עלי. גודל האכזבה מכך שה"חברים" לא התייחסו כלל למוסיקה אלא אך ורק למאפיינים הפיזיים של הזמרת לא נשכח ממני עד היום.
הבחור מאוהב, ממש חמוד
בהמשך למה שדורה רשמה בתגובות למעלה, אני גם חושבת שבמוזיקה פופולרית הדימוי והתדמית הם חלק משמעותי מהאפיל המוזיקלי עצמו. גם ברוק וגם בפופ. לאהוב את ברוס ספרינגסטין – זה לאהוב עסקת חבילה שכוללת את המוזיקה, נכון, אך גם את המראה המחוספס, הישירות, מעמד הפועלים שהוא, בפועל, מזמן לא שייך אליו, אך עדיין חלק בילט אין מהתדמית שלו וכו'. זמרי Pאנק הקדישו רבות לאופנה ותדמית וכל מה שמסביב ולא רק למוזיקה… ומישהו אמר ג'ים מוריסון? יש נטיה של רבים להתעלם מזה ולהתייחס למוזיקה הפופולרית כאילו היא נקיה ועומדת בפני עצמה, אך כמובן שלא כך הדבר – החל מנענועי האגן של אלביס וכלה ברוק האורבני של הסטרוקס, וברוק הבלוזיסטי של הוויט סטרייפס (המעוצבים לעילא), האופן בו הם בונים את עצמם ויזואלית ותדמיתית מחובר ישירות לאופן בו אנו חווים את המוזיקה שלהם.
מדוע מה שנשים עושות נחשב יותר לפופ? אממממ… לצערי, כיוון שמעטות מדי עושות רוק (אחחחח.. פי ג'יי אהובתי), זה כבר אפיון מוזיקלי ולא רק עיסוק בתדמית חיצונית.
מדוע כה מעטות בוחרות לעשות רוק (או מנותבות לפופ דווקא) – אווו.. מוחות רבים מתחבטים בשאלה הרת גורל זו…
אולי כי רוקנרול זה מלוכלך וילדות צריכות להיות יפות וסקסיות, אבל סקסיות נעים (כמו פיונה אפל) ולא סקסיות רע… כי איך הן תיתפוסנה חתן בסוף? מי יודע?
הפעם אני לא ממש מתלהב מהשנינות. הכותב מודה שהוא אוהב את יופיה של הזמרת אבל לא מתעלם מהעובדה שהיא אכן זמרת ושגם המוזיקה שלה טובה. אולי לא במינונים הנכונים מבחינתך, אולי כגבר היופי שלה מעניין אותו יותר מהמוזיקה (אני די בטוח שאם היא הייתה צורחת כמו עורב צרוד היא לא הייתה מעניינת אף אחד, לא חסרות תמונות של בחורות יפות באינטרנט), אבל הוא לא התעלם מהיותה מוזיקאית או כתב מאמר שלם רק על המראה שלה.
חוץ מזה, יש לי חשד קל שפיונה אפל בעצמה השתמשה לא מעט במראה הזה כדי להגדיל את המכירות. אז עכשיו להעמיד פנים שהמראה שלה לא קשור בכלל לעובדה שאנשים מקשיבים למוזיקה שלה? נו באמת.
פיונה בתחום כבר 15 שנה ורק עכשיו היא בדרך לאלבום הרביעי שלה, אני די בטוחה שמזה אתה יכול להסיק שהגדלת מכירות אינה בראש סדר העדיפויות שלה כלל וכלל.
לא, אין לי ספק שזה קשור. ברור שלמוזיקאיות יפות הרבה יותר קל לעניין חברת הקלטות ולמכור דיסקים ולמשוך תשומת לב ראשונית מהקהל, וברור שלאחר מכן יש הרבה אנשים (דוגמת אור ברנע) שאוהבים אותן בעיקר בגלל המראה, וברור שאחרי זה יזלזלו בהן כי הן "משתמשות במראה שלהן" כדי להגדיל את המכירות. וכל הגלגל הזה מאוד בעייתי מבחינת יחס לנשים.
למען האמת, לא. תסתכל על עטיפות האלבומים שלה ותראה שפיונה אפל עשתה הרבה מאוד כדי לטשטש את המראה החיצוני שלה ולהפריד אותו מהמוזיקה שהיא יוצרת.
אבל מה לעשות שפיונה אפל באמת יפה (מאוד!) ? האם אסור בתכלית האיסור לכותב להתייחס ליופי שלה גם אם אכן מדובר ביופי יוצא דופן? האם זה שאני מזדהה עם מה שהוא חושב עליה אומר שהפנמתי את המבט הגברי למרות שאני מגדירה עצמי כפמיניסטית? בתור מישהי שאוהבת מאוד את המוזיקה של פיונה אפל והאזינה לכלל אלבומיה מאות פעמים (והתרגשה כל פעם מחדש והצטמררה מהכישרון ומדמותה של היוצרת) אני חייבת לומר שהמראה שלה הוא חלק ממנה (מן הסתם) ובכך גם חלק מהיצירה שלה. חומריה של פיונה מורכבים ממציאות נשית – הטרוסקסואלית מורכבת ורבת פנים, היא מרבה לכתוב על מערכות יחסים שבהם לעיתים מכאיבים לה ולעיתים היא זו שמכאיבה לצד השני, יש גם טקססטים של חיפוש עצמי או ניסיון להבין את "השגעון" של עצמה. במובן מסוים, נוצר דיסוננס חזק בין העולם שהיא מתארת (נצא מנקודת הנחה שהיא מבטאת את עולמה הפנימי) בשיריה לבין היופי שלה ולנו קשה מאוד ליישב אותו. אני ארחיב – יופי בעולמו מתקשר באופן ישיר להנחה שאם מישהי יפה (או מישהו) אז באופן אוטומטי יותר "קל" לה לעבור משברים בחיים (אולי היא אף אינה חווה אותם כלל), כאילו יש לה 'פור' עצום על האנשים הנראים רגיל (ופור ענקי על הכעורים, רחמנא ליצלן), אז אם אנחנו חיים בעולם שחי לפי אמת מידה זו – איך זה יכול להיות שפיונה אפל כל כך יפה אבל גם כל כך אומללה? איך זה יכול להיות שהיא חוותה אהבה נכזבת? איך זה יכול להיות שהיא לא מאוהבת בעצמה עד מעל הראש אלא כל הזמן נוברת בתוך נפשה? ודווקא כאן אנחנו לומדים את הלקח – יופי אינו שווה אושר. מה שעוד יותר נפלא ומושך בפיונה (כפי שציין הכותב) זה שהיא לא מתאמצת. היא לא עושה שום דבר מיוחד ולא זוממת איך למשוך אליה קהל או מעריצים, היא פשוט היא והיא פשוט יפה.
התגובה שלך מזכירה לי שיר של יהונתן גפן
בעייני לכתוב פיסקה על כמה היא יפה חיצונית בביקורת מוזיקה היא מגוכחת, בדיוק כמו בביקורת על סופרת או ביקורת על מדענית. הבעיה היא שלא רואים שזה מגוחך וזה מתקבל בטבעיות. לשאלתך האם הפנמת את המבט הגברי לדעתי כן, כמו שגם אני הפנמתי וכמו שכולנו הפנמנו. זה מה שמוכרים לנו בכל מקום, להסתכל ולהנות מהיופי של האישה.
התוצאה או חלק מהמציאות של הפיסקה שהוא כותב היא שפיטה של כל אישה על פי איך שהיא נראית לפני מה שהיא עושה, מחשבות של ילדות/נערות/נשים שבלי יופי הן לא שוות הרבה כי זה קודם כל מה שישפטו אותם לגביהם, טוקבקים על זוכת פרס נובל ישראלית שרובם עוסקים במראה שלה.
אהבתי מה שכתבת לגבי המוסיקה שלה ואיך המסר מראה ההפך, מנסים למכור לנו יופי כאוביקט, מסתכלים על אישה ומעריצים את יופיה והיא צריכה להיות מושלמת, ובשירים אנו מגלים שהיא בן אדם, ויכולים להזדהות איתה, הפיסקה שהוא כתב לא מדברת על כל זה, יש שם רק את הבולשיט – את השפיטה המגוכחת של היופי שלה עם כל התוצאות השליליות שנובעות מכך.
לא מסכים. המראה החיצוני – לטוב ולרע – הוא חלק מתעשיית המוזיקה וכבר כתבו על זה בתגובות שמעל. אני גם קראתי לא מעט כתבות על עמוס עוז שבהן המראה שלו הוזכר למרות שהוא סופר וזה לא קשור. אתה יכול לטעון שמגוחכת העובדה שאנשים קונים תקליטים של זמרת כי היא יפה אבל להעמיד פנים שזה לא כך ושהמראה החיצוני איננו שיקול – זו התעלמות מהמציאות.
קראת כתבות על עמוס עוז שהתחילו בכמה שהוא יפה, המשיכו בכמה שהוא מסתורי ומלא חן והציגו את כל זה כסיבה טובה לקרוא את הספרים שלו? באמת?
נראה לי שחלק גדול מהמגיבים כאן מתעלם מהעובדה שהכותב לא סתם ציין את יופיה של פיונה אפל, ככה, על הדרך, אלא ממש טוען שהיופי שלה גורם למוזיקה שלה להיות טובה יותר. שזו טענה שאפילו אם משום מה מסכימים איתה, היא מעלה כמה וכמה שאלות ותהיות.
מה גם שהמשפט "אבל ברגע שנחשפים אליו, אי אפשר להישאר אדיש ליופיה יוצא הדופן של הזמרת והמוזיקאית" הוא פשוט לא נכון. בהחלט אפשר.
מוזיקה פופולרית (פופ ורוק כאחד) משולבים בסקס, אין טעם להכחיש זאת. כל להקת רוק צעירה תדקלם לכם שהם בעסק בשביל הזיו%&*, המרכיב הסקסי כמעט תמיד קיים שם. מעריצות צורחות לא מגיעות להופעה רק בגלל המוזיקה המצויינת, אלא גם בגלל המטען הסקסואלי של הזמר והלהקה. לא ניתן להפריד בין השניים (טוב, אולי אצל רק אצל רדיוהד 🙂
עכשיו אפשר להכחיש ולהתכחש – ובאמת יש נטיה להתייחס למוזיקת רוק גברית כאיזה ז'אנר על טהרת המוזיקה בלבד, סטייל בטהובן ובאך, אבל בעיני זה מגוחך (ע"ע דייויד בואי).
וברור שזמרות פופ עושות שימוש אינסופי במשאב הזה, אי אפשר להקשיב לביונסה בלי לחשוב על איך שהיא נראית… חבל להכחיש זאת, וזה לא בהכרח רע, זו מוזיקה פופולרית וזו עסקת חבילה. אפשר פשוט להתייחס לזה כחוויה המערבת מספר חושים 🙂
גם זמרים כמו, טימברלייק, אנריקה איגלסיאס או רוקרים כמו ג'וליאן קזבלנקס מוכרים מיניות במודע, זמרי היפ הופ מסתובבים במפגן שרירים חשופים ואפילו אם אתה מקפיד על חולצת פלאנל וג'ינס – הרי שאתה עושה זאת כדי לשדר מסר תדמיתי מסויים. הויז'ואל הוא חלק מהמוזיקה הפופולרית ומהחוויה שלנו בשמיעת המוזיקה.
אוקיי, רק שפיונה אפל היא ממש לא ביונסה- היא מה שמכונה "סינגר סונג רייטר" והיא ממש לא זמרת פופ. התדמית שלה היא ממש לא של "היפהפייה" או "הסקסית" אלא דווקא של "מתוסבכת" – הבחורה ניסתה לחתוך לעצמה ורידים באמצעות הציפורניים שלה פור גוד סייק… (ויש עוד פריטי ביוגרפיה עצובים, למשל- פינוה היא קורבן אונס הסובלת מהפרעות פוסט טראומטיות, יש לה פוביה מגברים מבוגרים ונטיות אובדניות). גם המוסיקה שלה לא משדרת "סקס" למעשה היא כמעט לא עוסקת באהבה מהכיוון החיובי- היא בד"כ כותבת שירי תסכול שירי זעם או לכל הפחות שירים מאוד מאוד מורכבים על החיים והתסבוכים שלה. ההשוואה הנכונה כאן היא לג'וני מיטשל, לג'ניס איון או אפילו לג'ניס ג'ופלין, שאף אחד לא מצפה מהן להיות "יפות" ובאופן מסורתי מדברים רק על המוזיקה ו/או התסבוכים שלהן. הדבר האחרון שאפשר להגיד על פיונה הוא שהיא "משתמשת ביופי שלה על מנת למכור" זה כל כך רחוק מהמציאות שזה כבר ממש מעצבן.
לראיה – ניתן לכתוב על אותו דיסק של אותה זמרת בלי (כמעט) אף מילה על היופי שלה:
http://news.walla.co.il/?w=/202/2520058
(ואני לא מאמינה שאני מביאה את walla כדוגמה טובה למשהו…).
מה גם שזו כתבה הרבה יותר מעניינת ומעמיקה מהריור המתמשך של אור ברנע.
פינגבק: חברות לסדר « האחות הגדולה
"עיניה כמו שני כדורים כחולים"?!
כן, דימויים פיוטיים זה לא הצד החזק שלו.
מישהו שכח לקחת שני כדורים כחולים