גלובס: רצח-עם זה רווחי

פרס ה"WTF הם באמת פרסמו את זה אני צריכה דרינק" של החודש מוענק בזאת ל"טור הדעה" (בעצם תוכן שיווקי, אבל לא משנה) הבא שהופיע בגלובס. הכותבת היא אלה אלקלעי, מנהלת פיתוח עסקי בבית השקעות, שבאה לפאר אירוע שאורגן על ידי החברה שלה. במסגרת האירוע, חוקר בעל שם עולמי הציג מחקר שקושר בין הצמיחה הכלכלית בסין לבין חוסר האיזון בין מספרי הגברים והנשים במדינה. ככה זה נשמע:

לפרופסור שאנג-ג'ין וואי (Shang-Jin Wei) יש תיאוריה מעניינת מדוע כלכלת סין תמשיך לצמוח בעשור הקרוב. בבדיחות הדעת הוא קורה לה "חסך בסקס" (Sex Deprivation), בנימה רצינית יותר הוא מדבר על חוסר איזון מגדרי. […]

כיום היחס המגדרי בסין בשכבת הגיל של בני 15-25, אלו שנמצאים בתהליך מציאת בני זוג, הוא 115 גברים ל- 100 נשים. המשמעות היא שאחד מכל 9 גברים לא ימצא בת זוג. בהנחה שמרבית הגברים רוצים להתחתן ויותר מכך שמרבית ההורים רוצים שבנם היחיד יתחתן ויהיה להם לפחות נכד אחד ברור להם שהם צריכים לשפר את מצבם הכלכלי בכדי לשפר את סיכוייהם להמשכיות. […]

פרופסור וואי בדק ומצא מתאם בין חוסר האיזון המגדרי באזורים שונים של סין ובין חלק ניכר מהפרמטרים הללו כלומר כמה עסקים חדשים נפתחים (כמדד ליזמות), כמה אנשים עוסקים בעבודות המוגדרות מסוכנות כגון מכרות, בניין, חומרים מסוכנים וכו' היקף ההשקעה בנדל"ן של בתי אב והיקף החיסכון.

אתם מבינים, יש הרבה פחות נשים בסין מאשר גברים, אז הגברים עובדים קשה יותר כדי להצליח כלכלית ולמצוא אשה, ההורים שלהם מראש משקיעים יותר בהשכלה של הילד לאותה מטרה, והכלכלה הסינית צומחת! מגניב, נכון? חייבים לנסות את זה גם כאן!

אם אתם תוהים איך זה שיש פחות נשים בסין, זה כנראה כי אתם לא אנשי עסקים רציניים מהסוג שכותב וקורא את גלובס, ואתם לא מתמקדים בשורה התחתונה, ההיא עם הדולרים. מכיוון שגם אני לא אשת עסקים רצינית, אסביר לכם בלחש שמדובר בעניין קטן שזכה לכינוי "gendercide" — רצח-עם של נשים. תופעה עולמית ידועה שסין היא אחד המוקדים שלה. מגזין האקונומיסט הקדיש לזה גליון במרץ 2010 תחת הכותרת "מה קרה ל-100 מיליון תינוקות בנות?".

אתקצר את התקציר מהאקונומיסט — אוכלוסיות במדיניות רבות, במיוחד סין והודו, מבצעות הפלות של תינוקות ממין נקבה (כשידן משיגה לבצע בדיקה של מין העובר) או הורגות את התינוקות הבנות מיד לאחר הלידה (כשלא), מתוך תפיסה של ילדות כנטולות ערך וכנטל כלכלי על המשפחה. בסין נוספת לשנאת הנשים המסורתית גם ההגבלה החוקית על לידת יותר מילד אחד. כאשר באזורים כפריים ועניים החוק מאפשר לזוגות להוליד ילד נוסף אם הראשונה היתה ילדה, נראה כי ההורים מקבלים את הילדה הראשונה, וההפלות והרצח מתבצעים בעיקר על הילדות השניות.

בסין לבדה, ב-2020, צפויים להיות 30-40 מיליון גברים צעירים יותר מאשר נשים צעירות. הבדידות שלהם תהיה המצבה היחידה ל-30-40 מיליון הילדות שנעלמו בדרך.

אסון גלובלי מחריד? אחד הכתמים שהמין האנושי יישא עליו לנצח? עזבו אתכם מסוגיות שוליות כאלה. עבור גלובס, רצח הנשים השיטתי הוא מנוע צמיחה לכלכלה הסינית. זה גם משהו שאפשר להתבדח עליו, הכלכלה הסינית צומחת כי הגברים הרווקים מטביעים את התסכול המיני שלהם בוורקוהוליזם, טיהיהי.

למרבה הצער, יש מצב שהכיף הזה ייגמר בקרוב, מכיוון שנוצר "ביקוש" לנשים (כמעט כאילו יש להן שימוש כלשהו למין האנושי!):

בשנה שנתיים האחרונות כנראה שהתופעה מתחילה להתאזן כשההבנה לביקוש שנוצר לנשים מחלחלת ולכן בדור הבא יש הסתברות גבוהה שהתופעה תעלם.

הבשורות הטובות עם כן הן שיש סיבות להעריך כי סין תמשיך לצמוח בטווח של 8-10 השנים הקרובות.

החדשות הרעות הן שהדלק משני מנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה הסינית צפוי להיגמר פחות או יותר באותו הזמן, מצב שעשוי להיות משול לחריקת בלמים פתאומית על כביש מהיר ועמוס בתנועה.

אל דאגה. אם הכלכלה הסינית תקרוס ויהיה חסר להם אוכל, הם תמיד יכולים להרוג נשים בוגרות ולצלות אותן. זה שוק חדש לגמרי. בטח יימצאו בו המון הזדמנויות עסקיות.

[קישור לכתבה]

מודעות פרסומת

40 מחשבות על “גלובס: רצח-עם זה רווחי

  1. עיוות מוחלט שלך הכתבה המקורית:

    הביאו כלכלן שעשה ניתוח של השוק והציג את הסיבות שסין מציגה צמיחה כזאת אגרסיבית. ראשית לא ציינת שהם טוענים בכתבה שהסיבה העיקרית (לפחות 80%) נובעת מחוק כלים שלובים וצמצום פערים (מי שרוצה שייכנס לכתבה לקרוא) ורק לאחר מכן הוא הסביר שבערך 20% נובעים מכך שבסין יש יותר גברים מנשים. אף אחד בכתבה לא טען שזה חיובי והכתבה מסתיימת ב "האם הממשלה בסין תשכיל לנצל את העשור הקרוב לטפל בבעיות הבסיס של חוסר שוויון, שחיתות, זכויות אדם על מנת למנוע צניחה חופשית של המדינה והכלכלה? לא נותר אלא לקוות."

    זה שהם מעדיפים גברים זו בעיה, זה שמישהו חוקר את ההשלכות של הבעיה הזאת, זה לגיטימי. והתאוריה שלו ממש לא מופרכת – בהינתן מחסור בנשים, גברים משקיעים יותר בקריירה כדי להיות יותר אטרקטיבים. האם זה חיובי? לא. אבל זאת המציאות. הם לא מציעים פה "תוכנית לניהול מדינה", אלא הסבר למצב הכלכלה בסין.

    הניסיון לצייר את הפרופסור הזה כאיזה סקסיסט שקורה להפלות נשים ואת העיתון כמשווק של כלכלה המבוססת על מחסור בנשים, הוא מופרך. יש מספיק סקסיזם בעולם הזה. לא צריך לחפש בכוח.

    (ואל תתפוצצו עלי. זאת ביקורת – לא תקיפה אישית או אמירה סקסיסטית)

    • אין שום בעיה במחקר של התופעה, יש בעיה באופן שבו גלובס בוחרים להציג אותה. זה כמו להציג את הג'נוסייד שהבלגים ערכו בקונגו במונחים של צמיחת התל"ג הבלגי לנפש, בלי להזכיר את ההשפעה שהייתה לנ"ל על קונגו.

    • אני חוששת שלא הבנת אותי. נכון, המחקר לגיטימי ומעניין וגם לכתוב עליו בעיתון זה לגיטימי (אם כי הייתי מעדיפה שזה יהיה בכתבה ולא בתוכן שיווקי). ונכון, הם לא קוראים לישראל להתחיל לרצוח תינוקות בנות גם כן. אבל כשמדברים על הצמיחה ומתעלמים לחלוטין מהתופעה שעומדת מאחוריה, הם בהחלט מאירים אותה באור חיובי. הגברים עובדים יותר קשה ויוזמים ומשקיעים, הכלכלה פורחת, זהו, מה רע? אין רע, מבחינת הטור הזה. חפש כמה שבא לך ולא תמצא. גם הבדיחות על "חסך בסקס", שהגיעו אפילו לכותרת, לא נשמעות כאילו מישהו חושב שיש שם משהו רציני שלא לומר טראגי ומחריד.

      דמיין טור שמדבר בענייניות אופטימית על זריקת העידוד שמחנות העבודה נתנו לכלכלת גרמניה הנאצית*. הבחירה על מה לא לדבר אומרת יותר ממה שכן נאמר, במקרה כזה. כשיש אסון גלובלי מחריד ויש כסף שזורם ממנו לאיזשהו כיוון, אז כן, אתה יכול לדבר על הכסף אבל אתה חייב להתחשב איכשהו בקיומו של האסון. אין ממש אפשרות בחירה אם להזכיר את זה או לא, אם אתה בן אדם.

      ______
      * שיזדיין גודווין

      • אני לא חושב שהם טענו לחיוביות ערכית כלשהי של התופעה. הניתוח שם מאוד יבש. הכלכלן אומר "חסך-מיני" וצוחק כי זה מונח מצחיק. את כותבת פה על אותו הנושא ויש פה תגובות בהן נשים מספרות שזה הצחיק אותן. בכל מקרה זה לא משנה, זה רבע שורה בכל המאמר. חוץ מהפסיק הקטן הזה בתחילת הכתבה, כל הכתבה מתייחסת לנתונים יבשים ומסיימת עם אימרה מוסרית כנגד התופעה שמאחורי הצמיחה הכלכלית הזאת.

        זו כתבה על כלכלת סין לא על המוסר הסיני. וזה שאנו חושבים עצמנו נעלים מהסינים לא אומר שאנחנו באמת כאלה. המציאות היא שאין כלכלה שלא מבוססת במידה כזאת או אחרת על עניינים בלתי מוסרים. גם הכלכלה שלנו מורכבת מהיחס לפלשתינאים, מתמלוגים אמריקאים, ממכירת נשק, מקפיטליזם בלתי שיוויוני וגם, בין השאר, מיחסי יבוא-יצוא עם סין.

        מבחינתי הטענה שהעלית היא נכונה לכל דיון כלכלי וראוי ונכון שאנשים ידעו את ההשלכות של המעשים שלהם בכל תחום ובטח שבכלכלתם. אבל המציאות היא שאנשים לא ממש רוצים את הנושאים שלהם מעורבבים אלא סקטוריאלים וקצרים (אני יודע, אני כותב בדיוק להפך – באריכות וקושר את הכל בהכל).

        יש מקום לשפר את כל השיח האנושי ולייצר עולם בו אנשים טורחים לחקור מה מקור התופעה, מה ההשלכות שלה מכל הכיוונים ולאן היא הולכת. אבל את חוטאת בדיוק באותה צורה כמותם:
        הם רואים את הנישה הכלכלית ואת רואה רק את הנישה הפמניסטית. לצורך העניין ה 80% האחרים שמרכיבים את הצמיחה הסינית מבוססים על הקפיטליזם המושחת שלנו, ניצול העם הסיני, זיהום ברמות חסרות תקדים. את גם לא מדברת על החלק שלנו בתופעות הללו לדוגמה הצריכה הישראלית והמערבית של מוצרים מסין כזרז לתופעות הללו; עצם העובדה שאנו עושים עסקים עם משטר שנוגד את ההגדרות שלנו למשטר תקין ומוסרי; עצם העובדה שהרבה סינים עובדים פה בישראל.

        כך שגם את (וכולנו) חוטאים לאמת הרחבה בכך שאנו מדווחים את המציאות מתוך הבערות האישיות שלנו. בעיניי הדבר הכי נורא שיצא מסין זו תעשיית הפרוות ועד שלא ראית חיה צורחת בעוד תולשים מעליה את עורה, לא תדע זוועה מהי.

        אני מסכים בגדול עם מה שאת אומרת, אני אומר אל תעצרי שם. אני יודע שזה בלוג פמניסטי אבל בקטע הזה הפמניזם בעיניי מחמיץ ששיוויון לא יכול להתקיים בבועה. שיוויון מגדרי תלוי ביחס האדם לטבע, לחיות, לעצמו ולזולתו. כשם שהם יכלו להרחיב במקצת ולספר על הסלקציה המגדרית בסין, כך גם את יכלת להרחיב במעט ולספר על הזוועות האחרות.

        שימי לב שככל שהשיוויון הוא כלפי אוכלוסיה פחות חזקה, כך המאמינים בו מכילים לרוב את השיוויונים של כל האוכלוסיות היותר חזקות בדרך. לדוגמה – טבעונים יהיו כמעט כולם שמאלנים, פמיניסטים, אקולוגים. סתם נקודה למחשבה.

        • חוץ מהפסיק הקטן הזה בתחילת הכתבה, כל הכתבה מתייחסת לנתונים יבשים ומסיימת עם אימרה מוסרית כנגד התופעה שמאחורי הצמיחה הכלכלית הזאת.

          אני לא רואה אמירה נגד התופעה. בטור כתוב כך: "האם הממשלה בסין תשכיל לנצל את העשור הקרוב לטפל בבעיות הבסיס של חוסר שוויון, שחיתות, זכויות אדם על מנת למנוע צמיחה חופשית של המדינה והכלכלה? לא נותר אלא לקוות". כלומר, כשייגמר הסוס של "מנוע הצמיחה" הנוכחי, כדי שסין תמשיך לשגשג כלכלית הממשלה תצטרך לטפל בשאר הבעיות הידועות של המדינה.

          כך שגם את (וכולנו) חוטאים לאמת הרחבה בכך שאנו מדווחים את המציאות מתוך הבערות האישיות שלנו. בעיניי הדבר הכי נורא שיצא מסין זו תעשיית הפרוות ועד שלא ראית חיה צורחת בעוד תולשים מעליה את עורה, לא תדע זוועה מהי.

          אבל הם *לא* מדברים על כלכלת סין באופן כללי והם לא מדברים על החיים היקום וכל השאר. הם מדברים על נושא ספציפי — איך המחסור בנשים בסין תורם לכלכלה. במסגרת נושא זה, הם לא ראו לנכון להזכיר ממה נובע המחסור הזה בנשים ובטח שלא לבקר אותו, אפילו לא במילה. לצורך העניין, אם הם היו מדברים על הרווחים המצויינים של תעשיית הפרוות ולא מזכירים במילה את הביקורת נגד זה, אולי זה היה מזכיר איכשהו את הטור הזה.

          יחסית למישהו שאומר שצריך לדבר על הדברים האלה, אתה כנראה לא מרגיש שבאמת צריך לדבר על הדברים האלה. לפי מה שאתה אומר, אין לגיטימציה לכתוב בלוג פמיניסטי כי פמיניזם זה ראייה צרה מדי, אין לגיטימציה לכתוב שום בלוג שעוסק ב"סוגיה" ספציפית כזאת של אי צדק. כדי שתהיה לי זכות לדבר אני צריכה לדבר על כל אי-צדק אחר בעולם באותה העת (דבר בלתי אפשרי, אגב, הן במסגרת טור דעה בעיתון ובטח שבמסגרת פוסט), אחרת אני צבועה ועדיף שאני אשתוק.

          או לחילופין, שאני לא אדבר על פמיניזם אלא על התאכזרות לחיות, כי זה מה שיותר מעניין אותך אישית.

          • זה לא "צמיחה" במשפט האחרון של הכתבה. זו שגיאת כתיב. הם מתכוונים ל"צניחה". אין למשפט היגיון עם המילה "צמיחה".

            הם כן מדברים על כלכלת סין ומרבית הכתבה לא עוסק במגדר (למרות שהם כן עשות ניצול פופוליסטי של החלק המגדרי לעשות כותרת "מזעזעת").

            אני לא אמרתי שאסור לדבר על מסגרת אחת של צדק, אלא שעדיף לדבר על כולן. בכל מקרה, לא מפריע לי שאנשים מנתחים באופן סקטרואילי דברים, אלא שזה לא רק ניתוח טקסטואלי, אלא גם ראיית עולם אמיתית. זאת את שכעסת שגלובס עשו ניתוח סקטוריאלי לאפקט של מחסור בנשים על כלכלת סין ללא דיון נוסף על המקור של המחסור וההבט המוסרי שלו.

            הדירוג שאת עשית לטקסט שלי שכביכול אני קודם כל מעדיף "חיות" ואחרי זה דברים אחרים הוא מקור אי השיוויון. אני לא "מעדיף" שום דבר. אני פמניסט כדרך אגב, היות ואני שיוויוניסט באופן כללי. אני לא פונה אלייך עם דוגמאות לבעלי חיים ואקולוגיה כי זה "יותר" חשוב לי, אלא כי זה השלב הבא. הרוע הנדרש והתנאים הפיסים הנוצרים כתוצאה מההתנהלות שלנו כלפי בעלי חיים והעולם, הם כאלה שלא יכולים לתחזק שיוויון. ולמרות שמבחינה מוסרית אין להם עדיפות על פמניזם, מבחינה פרקטית הם הרבה יותר בוערים, כי בעוד עשרים שנה ככה, כשהמשאבים יתחילו להדלדל והעולם לא יוכל לתחזק אותנו, הגלגל יילך לאחור בדיוק באותו הסדר שהוא התקדם, ותהי בטוחה שנשים שוב יהפכו להיות עבדי הגברים, בעולם שישלט על ידי כוח פיסי.

            מקור אי השיוויון הוא בחשיבה שיש היררכיה בעולם. פעם זה היה שחורים-לבנים, יהודים-נוצרים, מערבים-ערבים וכולי… בכל פעם החברה האנושית התקדמה להבין (לפחות על הנייר) שהתרבות שלה לא יכולה להיות שיוויונית כל עוד היא מכילה אי שיוויון בתוכה. זכויות נשים באמריקה לדוגמא קשורות באופן ישיר למאבק השחורים באמריקה ומסתמכות על כל מאבק היסטורי אחר לשיוויון. פמניזם לא יכול באמת להתקיים בתוך חברה המחזיקה עבדים. רק ראיה שאינה מדרגת את העולם באיזו פירמידה תוצר אדם, יכולה לייצר שיוויון.

            אבל אני חושב שאנחנו חלוקים מידי בנושא. כמו שאמרתי אני לא חולק על הפוסט עצמו, פשוט חושב שיש לקבל את גלובס כעיתון כלכלה בינוני, או לעמוד בסטנדרטים שאנו דורשים מהם בעצמנו. לא ביקשתי שתכתבי פוסט על כל הנושאים, אבל נראה לי לגיטימי גם להזכיר בסוף הפוסט לדוגמא ש"גלובס גם לא טורחים להתייחס לשאר המרכיבים הבלתי מוסריים המרכיבים את הכלכלה הסינית כדוגמת ניצול כוח עבודה זול, פגיעה סביבתית קשה ותעשיית בעלי חיים מזעזעת."

            אבל בדיוק כמו שזה לא חשוב שגלובס ירשמו על מקור המחסור בנשים, כל עוד הם לא באמת חושבים שזה קריטי, כך גם לא באמת חשוב שאת תרשמי על האלמנט האקולוגי או הזאולוגי, כל עוד את לא חושבת שזה קריטי. אני לא מחפש שיוויון טקסטואלי – לזה קוראים פוליטקלי קורקטנס – אני מחפש שיוויון במציאות.

            בכל מקרה אני אפרוש בנקודה הזאת כי נראה לי מהטקסט שלך שקצת עצבנתי אותך וזה ממש לא הכוונה שלי.

            • או קי, נניח שיש מאמר על האבטלה בקרב דייגים שצדים לוויתנים בגלל שאין להם פרנסה יותר.
              האם המאמר על האבטלה לא קשור לעובדה שהשמידו אוכלוסיה של בעלי חיים עד לסף הכחדה ?

              • ברור שזה קשור. אבל אם המאמר הוא ספציפית על האספקט הכלכלי של הנושא אני אכבד את זה. אפשר וראוי להרחיב את הדיון לאספקט המוסרי של הריגה של אחת מהחיות היותר אינטילגנטיות על כדור הארץ, על החשיבות שלה בשרשרת המזון, על הכלכלה שמניעה אותה, על הקשר של החיים הרגילים שלנו לאותה פעילות, על כיצד יצורים שהשכילו להבין שמוצאם מהקוף לא מבינים שעקרונית לכל דבר יש את הפוטנציאל להיות אדם (שלא לדבר על כך שאנו ממש לוקחים קופים קושרים אותם לכיסא, מכניסים ברגים בגופם בכדי שלא יזוזו ופותחים את הקרקפת שלהם בכדי לחבר אלקטרודות למוח– לפני שאנחנו הורגים אותם).
                יש המון דברים לדבר עליהם וראוי לדבר עליהם. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים גם להרשות לעצמנו דיון ממוקד. אבל כאשר אנו פותחים את הדיון, ראוי שנפתח אותו לכל הכיוונים ולא רק לאלו שמתאימים לנו וחשוב שנשים לב שבדרישתנו לדיון מגוון יותר, אנו דורשים דיון המכיל את כל שניתן להכיל ולא פשוט מציבים את הרף, היכן שהמוסר שלנו כושל.

                • דווקא בתגובותיך שלמעלה קראתי והנהנתי.

                  לגבי התגובה הספציפית הזו: אני לא חושבת שזה רציני לטעון שצריך להתייחס יפה לקופים כי "יש להם פוטנציאל להיות אדם". ממש לא איכפת לי מה מנת המשכל של הקופים. הטענה שלי נגד התאכזרות לבעלי חיים היא פשוטה ומעגלית: היא גורמת להתאכזרות. היא הופכת בני אדם לאכזריים ומקשה את לבם. אני צמחונית על גבול הטבעונות כי (בין היתר) אני לא רוצה לתמוך בעובדה שיש אנשים שהעבודה שלהם היא לגרור פרות להישחט, לזרוק אפרוחים לזבל, או לגדל עגלי חלב בצורה מזוויעה כפי שקורה היום.

                  • אני לא טוען שעל הפוטנציאל שלהם להיות אנשים אנו צריכים להתייחס אליהם כאנשים, אלא שלהבין שמקורנו מהקוף ולהתעלל בקופים, זה כמו לבנות מכונת זמן, לחזור אחורה ולהתעלל בעצמך בתור ילד.
                    זאת לא הסיבה שאני לא אוכל חיות, אבל זה כן אבסורד אחד המתקיים כתוצאה מכך שישנם כאלה שכן.
                    באופן מעגלי וסופי (אך בשום צורה לא טיעון אמפירי) אני לא אוכל חיות כי ניכר בי בסימפטיה הטבעית שלי לעולם שלי, שזה פשוט לא הדבר הנכון לעשותו. לגבי התוצאות האקולוגיות, המוסריות, החברתיות וכולי… אלו חשובות ויש להן ערך כטיעונים רציונלים. אך כמו שכתבתי לפני כן, ללא הזיקה הטבעית לנושא, דהיינו החיות והסביבה, לא ייתכן שינוי מהותי ביחסו של המתדיין. לצורך העניין, תאורתית (וגם חלקית גם באופן פרקטי בעולמנו), אפשר שתעשיית החיות תהפוך לאוטומטית ותוציא מן המשוואה את המעורבות האנושית. זה אכן התהליך שקורה בימינו. היחס בין החיות שאדם הורג לחיות שהוא בא איתן בקשר או הורג בעצמו שואף לאפס. אבל רוע הוא בכוונת העושה, לא בהשפעה של העשייה עליו. אנו מרשיעים רוצחים לא כי לאחר הרצח חל בהם שינוי, אלא כי ברצח עצמו הם גילו את טבעם הפסול.

                    אז אני מסכים איתך על ההשפעה המשחיתה של התעללות בבעלי חיים על נפשו של המתעלל ואני גם מסכים שהשחיקה המוסרית הזאת היא נגיף חברתי. אבל אני חושב שההכאה של אב את בנו היא פסולה מראשיתה, ללא קשר לכך שהיא פוצעת גם את האב ואולי מורישה את האלימות הזאת גם לבן.

                • דורה,

                  מחקתי את התגובה הזאת כבר כמה פעמים וחיפשתי ניסוח שהוא לא ה"אני" הישן התוקפני וההיבריסי. אני לא רוצה להכנס לרמה האישית הזאת…

                  את יכולה יותר טוב מזה דורה. זה שיח נמוך. מה את רוצה? שאני אגיב כמו הילד שהייתי? שאני אעקוץ אותך בהתאם?
                  אני לא אחיה את המנטליות שאת טוענת להתנגד לה…

                  קדימה… תצחקי על הפלספנות… אני רגיל לזה מהערסים מהשכונה.

  2. "כשכל מה שיש לך זה פטיש, הכל נראה כמו מסמר". וכשההשכלה והחשיבה היחידים שלך הם כלכליים, הכל נראה כמו מספרים ומנועי צמיחה. תזכורת נאה ללמה כדאי להוריד את מקצוע הכלכלה מהמעמד הבלתי מעורער שהוא נהנה ממנו בחברה שלנו, ויפה נערי האוצר קודם.

  3. פחחח, זאת לא כתבה אלא סיכום שיעור של מישהי שאפילו לא הקשיבה טוב בשיעור. גלובס מעבירים את זה כתוכן עיתונאי כי זה חינם, ואפשר לשים את המילה סקס בכותרת. המון משנאת הנשים בעיתונות מגיעה יד ביד עם עצלנות ובורות – כשלא רוצים לעבוד, הכי קל לרוץ לסטריאוטיפים הישנים, או פשוט לכתוב "סקס" בכותרת.

    כמובן פרופ' וויי אומר את ההיפך המוחלט ממה שה"כתבה" הזאת טוענת שהוא אומר, כלומר שחוסר האיזון המגדרי הוא בעייה חמורה גם כלכלית ושהממשלה הסינית חייבת לטפל בה בצורה הרבה יותר רצינית משהיא עושה.

    אבל מודה שזאת כותרת שכנראה תמשוך פחות קוראי גלובס. דברים כאלה בטח מקלקלים להם את הסיגרים.

    בשוליים, יש לי הסתייגות מההקבלה בין ג'נדרסייד (שברובו המכריע נעשה היום דרך הפלות ולא רצח תינוקות) לבין רצח עם. לא שזה פחות נורא, אבל עצירה של זה מצריכה דרך מחשבה אחרת, כי הדברים האלה לא נעשים על ידי הרשויות או בעידודן, אלא מתוך מסורת של משפחות. אבל זה זה נושא אחר כבר

  4. בלי קשר לטמטום ושאר הדברים הגרועים שיש בכתבה. זה מרתיח לשמוע אותך קוראת להפלות (מסיבות מיזוגניות ככל שיהיו) רצח עם. זו זילות מטורפת במושג רצח עם. בנוסף לכך שזה נותן נשק בידיהם של מתנגדי ההפלות (בכלל).

    • אז תרתח. מי שמטומטם ומתעקש לעוות את דבריי יוכל למצוא נשק בעוד הרבה דברים שאני כותבת (ואכן מוצאים). ההפלות של עוברים ממין נקבה הן לא רצח — הרצח של תינוקות בנות הוא רצח. ויש גם הריגה אחר כך, ויש מניעת אוכל וטיפול רפואי מילדות, תקרא על זה בהזדמנות, מלבב מה שקורה בסין ובהודו. אבל כן, הפלות שמכחידות באופן שיטתי אוכלוסיה מסוימת מתוך ראייתה כנחותה זה בהחלט איום ומפחיד כשלעצמו.

      • בעיה נכון?
        מצד אחד נלחמים על זכותה של האישה לבחור ומצד שני כשיש הפלות מסיביות דווקא של נקבות זה לא בסדר.
        קשור לעוד נושאים כמו זנות, פורנוגרפיה ועוד דברים שעל פניהם הם 'דברים שנשים עושות מרצונן'.

        • נראה לי שאפשר גם להלחם על זכותם של (א)נשים לבחור, וגם לשאול למה אנשים בוחרים בחירות מסויימות ולשאוף ליצור חברה שבה יש בחירות נפוצות יותר או פחות.

          אני יכולה, למשל, לחשוב שזכותה של אשה לספק שירותים מיניים בתשלום, אבל להיות מודאגת מהעובדה שרבות מאלו שמגיעות לזנות, עושות זאת בגלל מצוקה וסובלות מאינספור החוליים הידועים בתחום, ולכן לשאוף שהנשים שכן עושות זאת, יעשו זאת מרצון ולא מכורח (נתעלם לרגע מהבעיות הפרקטיות באמירה הזו), מה שכנראה יקטין את מספר הזונות.

          כמו כן, אני יכולה לחשוב שזכותו של כל אדם ליטול את חייו, אבל לשאוף שלכל מי שזקוק לכך תהיה נגישות לעזרה נפשית הולמת, מה שכנראה יקטין את מספר ההתאבדויות.

          באותו אופן, אני לא יודעת מה עובר על ההורים לבנות בסין. אני מתארת לעצמי שלא כל הנשים מפילות בשמחה. אני מניחה שמעורב בעניין לחץ סביבתי לא קטן, ואיום כלכלי מוחשי מאד, ואני מאמינה שללא המסורת והבעיה הכלכלית, הסינים היו מולידים ומגדלים בנות באותו שיעור כמו כל חברה אנושית אחרת. לכן, אני תומכת בזכותה של כל אשה להפיל מכל סיבה, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לשאוף למצב בו אף אשה לא רוצה או נאלצת להפיל את העובר שלה רק כי הוא ממין נקבה.

          (ברשותך, אני לא אתייחס לנושא הרצח\מניעת הטיפול הרפואי וכיוב' כי שם אני בטוחה שהדעות שלנו אינן חלוקות.)

      • א. אני חושב שהיתה פה אי הבנה איומה, כשדיברתי על הטמטום שבכתבה התכוונתי לכתבה בגלובס, לא לפוסט שלך.
        ב. אני מתנצל, לא שמתי לב לחלק (שהוצנע בכתבה לכדי משפט אחד), על הרצח אחרי הלידה. התופעה שאת מתארת היא באמת רצח-עם.

  5. טוב, אני רואה שכתבו לך את זה לפני, אבל רציתי להוסיף את קולי לאלו שמבקרים אותך. הייתי בהרצאה של הכלכלן שעליו את כותבת בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ואף כתבתי עליה בפוסט האחרון בבלוג שלי, כמו גם על מחקרים נוספים שעושים ב sex-ratio, יחס הגברים לנשים באוכלוסיה. אף אחד לא טען שלהפיל תינוקות ממין נקבה זה משהו חיובי (על רצח תינוקות אני שומע פה בפעם הראשונה).

    הוא בסך הכל השתמש ב sex-ratio על מנת להצדיק תופעות כלכליות מסויימות, כגון גידול בריבית. זה טרנד חזק עכשיו בעולם הכלכלה, ויש הרבה מחקרים על איך יחס הגברים-נשים משפר את מצבן של הנשים בשוק הנישואים. אף אחד לא טוען שזה טוב או רע, פשוט מנסים להבין איך זה משפיע על העולם. התגובה שלך היא הבלבול הקלאסי בין טענות נורמטיביות לטענות פוזיטיביות.

    אני לא מבין מה את מציעה כאן – שנתעלם ממשתנה שמשפיע באופן חשוב על הכלכלה? שנגיד שזה לא קורה? אם אני זוכר נכון, היו אפילו מחקרים כלכליים שניסו לבדוק האם מחנות עבודה בגרמניה הנאצית וברוסיה תרמו משהו חשוב לכלכלה, וגילו שלא.

  6. אוף, כל הבולשיט הלכאורה אובייקטיבי כאילו שעצם בחירת נושא המחקר היא מדעית טהורה וחפה מאינטרסים. לorikatz – ההחלטה לבודד ולהאיר דווקא את נקודת המבט הזו, עד כמה נשים מרוויחות (לכאורה) מדילול האוכלוסיה מנשים, היא בחירה מעוותת. הקביעה 'משתנה שמשפיע באופן חשוב' / 'שנגיד שזה לא קורה' היא דמגוגית, ושוב מציעה מבט סובייקטיבי במסווה של אובייקטיבי. יש כל כך הרבה משתנים שאפשר לבדוק את השפעתם, כדאי לחשוב על האינטרס הסמוי שמציף מחקר אפשרי א' ומטביע מחקר אפשרי ב'.

    לנשים הסיניות – הפתרון הוא פוליגמיה.

  7. זה מזכיר לי אגדה על הטכניון שבאיזה קורס ביקשו מהם לבנות צינור שיוביל דם מירושלים לתל אביב. הסטודנטים שאלו על הצמיגות של הדם, טמפ' קרישה, כמויות הדם, הכל, חוץ משל מי הדם שיובל בצינור.

  8. סין היא שלטון החושך.
    היא שלטון זוועה.
    התינוקות הנירצחות , הסחר באיברים – מה נותר להגיד? – סדום ועמורה.

  9. פינגבק: פמיניזם למתקדמות « האחות הגדולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s