איך זה אף אחד לא שלח לי את הטור הזה בשבועיים שחלפו מאז פרסומו? הייתכן שאיש מקוראיי לא קורא נרג'? כפרה עליכם, אתם אולי בעלי הגיון בריא ויצר שימור עצמי אבל מתרשלים בתפקידכם כמלשינים.
nrg מעריב, אם לא ידעתם, מאמין במחויבות של התקשורת לקהילה. לפיכך האתר אוסף אומללים נמוכי מצח ומזילי ריר שמוחם הרפה אינו מסוגל לעבד את מורכבויות המאה ה-21, ונותן להם לכתוב לו טורים, בתקווה שהדבר ישמש להם כריפוי בעיסוק ויעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה הנורמטיבית. זוהי יוזמה חברתית מרגשת ומעוררת הערכה. אחד הכותבים האלה הוא גיל רונן, מייסד עמותת הפמיליסטים, שמשנתה האנטי-נשית ההזויה והמשעשעת מזכירה מאוד קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות בארה"ב.
בכנות, אין לי סנטימנטים ליום האשה. זה יום שבו אידיוטים מברברים על פמיניזם וציניקנים מוכרים קוסמטיקה, ואם יש לו שימוש, זה בעיקר כתאריך שמוציא את שונאי הנשים מהחורים כך שאני אדע להיזהר מהם. אבל תאוריית הקונספירציה של גיל רונן לגבי מטרת היום הזה היא סאטירה עצמית מצוינת, שמאפיינת במדויק את הפרנויה השמרנית מפני כל מה ומי שמעודד נשים לצאת מהמטבח:
עד לפני כ-20 שנה, נזכיר, צויין בישראל החג השמח והמשפחתי שנקרא יום האם, בו ילדים ואבות נתנו לאמא מתנות ופינוקים. אז עוד האמינו כאן – חילונים ודתיים כאחד – ב"משפחה" במובן הישן והטוב, שבנויה סביב דמותה של אמא אוהבת ומקריבה, המשמשת כמרכז הבית שהכל סובב סביבו […] בארצות הקומוניסטיות, לעומת זאת, "יום האם" נחשב לחג בורגני מאוס, משום שלקומוניסטים היה חשוב מאוד לחבל במעמד המשפחה. משפחה היא גוף חזק ועצמאי, ודיקטטורות לא אוהבות אנשים חזקים ועצמאיים. לפיכך היה חשוב לעודד נשים שלא לראות את עצמן בתפקיד משפחתי, ולדחוף אותן לעבודה במפעלים, שם כבר השתלטו עליהן ביתר קלות מוסדות השלטון ושטפו את מוחן.[…]
בעשורים האחרונים הצליח השמאל הקיצוני ליצור בארצות המערב הדמוקרטיות סוג של משטר-בתוך-משטר. בהקמת המשטר הזה נשענו אנשי השמאל הקיצוני על הטכניקות שמוכרות להם מהארצות הקומוניסטיות, כולל פירוק המשפחה באמצעות שכנוע נשים לבעוט בתפקיד האמהות.
"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?
שק של נחשים 
פחזנית היא ביסלי גריל D:
אני אוהבת את הפמיליסטים. הם מספקים לנו אמריקאים-רפובליקנים-שמרנים-מגוחכים תוצרת הארץ.
כן, גם אני אוהבת את זה. מרגישה קצת ג'ון סטיוארט #לגעתבזוהר
טוב מאד. המשיכי ככה!
וחוץ מזה, חוץ מזה, יש להם שגיאת הקלדה (!) בשורה הראשונה (!!).
כי הגהה זו לא מילה גסה. או שמא…
זאת טקטיקה אמריקאית ישנה ומנוסה: תקרא למשהו קומוניסטי (ועוד יותר טוב, קומוניסטי נסתר) ומייד הוא יהפוך לחשוד ומסוכן.
ובישראל היא לא בהכרח אפקטיבית, כי אין פה את הקומוניזופוביה המטורפת של האמריקאים (אלא לפעמים אפילו להיפך – חיבה נוסטלגית לימי הקיבוץ שבהם כולנו חשבנו אותו הדבר וחלבנו ביחד פרות ברפת).
כן, אבל למרות שהציונות הסוציאליסטית פעם ממש חיבבה את סטלין… צירוף שלושת האותיות 'מקי' עדיין משחרר אצל הרבה ישראלים רצף אסוציאציות שמתחיל בהזויים, מנותקים, טוטאליטרים… וכו וכו
נרג' – כי לעוות עובדות היסטוריות זה מגניב.
מילא הוא מטומטם, אבל לא לדעת שיום האישה ויום האם זה לא אותו יום? הוא פספס את גן החובה או משהו כזה?
לדעתי יום אישה בין לאומי בארץ הוחדר בהדרגה על יד עליה רוסית. אני זוכרת את עצמי מסבירה לחברות שלי בילדותי שהיום הוא יום האישה בינלאומי. בארץ בכלל לא היתה מודעות אליו בזמן שברוסיה זהו חג אביבי ורומנטי. זה אותו דבר כמו מה שקרא לשנה אזרחית החדשה.
מעניין ונשמע נכון. גם אצלי יום האשה הבינלאומי הוא חלק מהשורשים המזרח אירופיים (אם כי אמא מעדיפה לקרוא לו "יום האשה הבינלאומית" — ברומנית המילה "יום" היא ממין נקבה והיא לא רצתה להיפרד מהבדיחה). אבל כמה שהוא לא יהיה קומוניסטי, זה לא הופך אותו לקונספירציה.
במקור זה הייה יום הפועלת העולמי שבא לציין את מרד פועלות המתפרה בניו יורק בתחילת המאה . הוא לא חג קמונסטי כמו שהוא חג פועלים ( לפני שהייה איחוד בין שני המושגים ) . בהדרגה ברוסיה הוא הפך פשוט ליום בו חוגגים נשים . בנות בגן היו מקבלות פרחים ונשים בעבודה היו מקבלות מתנות .
יום המשפחה הוא יום שונה ואנדמי לישראל . בארצות הברית יש גם יום האם וגם יום האב כשני חגים נפרדים ושונים בתאריכים שלהם . יום המשפחה כפיתוח של יום האם בתאריך שלו הוא סיפור שלא קשור בשום צורה ליום האשה .
הקומוניזם כן מדבר על םפירוק המשפחה ( זה נמצא במניפסט ) אבל בהתחשב בניסוי האומלל של בתי הילדים בקיבוצים נראה לי שישראל היא אולי הדוגמה הכי קיצונית לנסיונות למממש את העניין וממש אין לנו צורך ביבוא של יום האשה כדי ללכת בכיוון הזה
גדול! כל הכבוד!
הלוגיקה שלו די מגוחכת, הרי הסיבה שיום האישה (וראש השנה האזרחי, ויום האהבה, ועוד כמה ימים) נהיו כל כך פופולרים ברוסיה הקומוניסטית היא דחיקתם החוצה של החגים הדתיים והפיכתם למוקצים. באין חגים דתיים, מוצאים סיבות אחרות לחגוג וימים אחרים לציין. לבוא בטענות לקומוניסטים, ואז לנסות בעצמך לדחוק החוצה חג/ יום לציון בטענה שהוא לא ראוי, זה קצת כמו להרביץ לילד בגן כי הוא אלים, או להפיץ שמועה שקרית על מישהו שהוא רכלן.
זה הרבה כמו להיות פונדמנטליסט הזוי.
דורה, זה לא מסוכן החשיפה הקבועה לחומרים האלה? שלא תגמרי כמו מאדאם קירי רק בלי הנובל.
(ויום האם לדעתי, הוחלף על ידי יום המשפחה, יום האישה זו תוספת מאוחרת)
LOL!
אבל זה כל כך יפה איך שהטורים האלה זוהרים בחושך באור ירקרק…
הקומוניסטים האלו
"הקרבה עצמית למען החברה כמימוש עצמי אולטימטיבי של הפרט" זה ציטוט נבחר מתוך משנתו של פרידריך הגל. עד היום כל מי שהביא את הציטוט הזה, איכשהו, מעולם לא עודד אנשים למשהו חיובי. באופן שהוא מאוד חשוד בעיני, תמיד מי שבא ודורש הקרבה מכולם, יוצא נשכר מהעניין באופן פרטי/אישי.
תודה רבה, זה היה מאוד משעשע ומצחיק.
פינגבק: מרבות בכתיבה « האחות הגדולה
לתפוס את גיל רונן בשטויות זה לא חכמה. פשוט צריך לחכות שהוא יתחיל לדבר. לפני 7-8 עוד טרחתי וגזרתי מאמר שלו מעיתון דתי, תליתי על קיר הישיבה שבה למדתי וצרפתי מכתב תגובה מנומק. כשהבנתי את כמות המלל שהטמבל הזה מייצר הבנתי שזה פשוט לא לעניין לעקוב אחריו.
כמה טיפש אפשר להיות, בחיי.
גם אם מקורו של יום האישה הבינלאומי הוא אכן בארצות קומוניסטיות, וגם אם זה באופן אוטומטי אומר עליו מייד משהו נורא ואיום, הוא אומץ בישראל *בנוסף* ליום האם – שחל בל' בשבט (שהוא יום מותה של הנרייטה סולד שאגב למיטב ידיעתי לא היו לה ילדים "משל עצמה") ושבכלל נקרא היום יום המשפחה (כנראה בגלל שמשפחה היא גוף חזק ועצמאי – לפוקו במקרה יש הרבה מאוד מה לומר על זה).
כמו שאת רואה, הקדשתי בלוג שלם למחקר בסוגיה החשובה הזו.
קומוניסטים, הם בכל מקום.
הניחוש שלי הוא שגיל רונן פחות או יותר תרגם את המאמר הזה מאיפה שהוא (אבל אין לי ראיות לעניין). זה פשוט נראה כמו טענות ממוחזרות של אמריקאים שמפחדים מקומוניסטים, כמו שציינו בתגובות קודמות.
גדי לבדוק את העניין, גיגלתי communism women's day family, ואכן בין ההיטים הראשונים מקבלים טקסטים מאד דומים בתוכנם (הלינק הראשון הוא פשוט פנטסטי, ומאחד מיזוגניה, אנטישמיות, גזענות סתם, שנאת הומואים, תיאוריות קונספירציה, ועוד גודיז, שמוכלות כולן בטקסט קצר למדי):
http://www.henrymakow.com/why_we_celebrate_communist_fes.html
http://fanaticforjesus.blogspot.com/2011/03/100th-anniversary-of-international.html
ובעצם, אם מישהו לא שם לב, יש פה גם ירידה סמויה על העליה הרוסית שהביאה איתה לארץ את הרעה החולה הזו שנקראת "יום האישה הבינלאומי". אוי הרוסים האלה… צצצצ מה יהיה איתם?
כעולה מבריה"מ לשעבר, נעלבתי.
😦
"הקומוניסטים החליפו לנו את יום האם ביום המשפחה" זאת לא טענה אמריקאית ולא יכולה להיות. כאן באמריקה מבינים טוב מאד את המהות האמיתית יום האם – זה אחד מימי האשמה שבהם האזרחים (סליחה, הצרכנים) נדחפים להוציא כסף על מתנות, לתפארת הקמעונאות והכלכלה. דבר כזה הם לא יחלמו לשנות, קומוניסטים או לא. במקום זה הם הוסיפו עוד ימי מתנות ואשמה – יום האב (בתאריך אחר כמובן), ויש אפילו "יום המזכירה" (שבו הבוס, גבר כנראה, מעניק מתנה למזכירה שלו, אשה כנראה, ובדרך תורם גם הוא את דולריו למערכת המסתובבת והמאיצה לנצח).
פינגבק: על הדעות המעניינות של גיל רונן, בעל טור ב-nrg מעריב | שק של נחשים
אני מתעניין בפמיליסטים, ומאחר והטיפוס הזה מרכיב בעצם את רוב העמותה…
לאחרונה הייתה לי מחשבה עליו.
חשבתי על זה שיש לא מעט ממידיניות הממשלה וזרועותיה, שפוגעת באופן ברור בתא המשפחתי. שמפרקת אותו.
לדוגמא, תוכנית פראוור — גובה המענק שאתה מקבל כשאתה מחליט לשתף פעולה עם השלטונות תלוי בכמות האנשים במשפחתך המורחבת שעשו את אותה החלטה. ככה רבים אחים, אישה עם גיסתה וכו'. האפקט המצטבר הוא פירור המשפחה. כנ"ל לגבי כמה וכמה סעיפים בתקנות הביטוח הלאומי. כנ"ל גם לגבי מיני חוקים לגבי נישואים, ביחוד בין פלסטינים מהשטחים ואלו שבתוך הקו הירוק.
בעיקר חשבתי, על זה שאני באמת מאמין במשפחה כקונספט. שאני רוצה להקים משפחה. שאני רוצה לחזק את המשפחה שלי… ושאני רוצה לחזק את הרעיון של משפחה.
אבל הארגון הליצני הזה מתרכז בתעמולה מטומטמת ומיזוגנית…
זה אחד מהדברים הכי רקובים בימין…
הכל בלה בלה בלה…
פינגבק: מעצבות דעת קהל « האחות הגדולה
פינגבק: נתחיל מהבסיס: מה זה ג'נדרקוויר? « הלא אנושית מהר כרוב