"|שיט, הכותרת של הכתבה כלל לא עוסקת בזה שהיא אשה! הקוראים שלנו עלולים להתבלבל ולחשוב שמדובר בסתם בן אדם. חייבים להכניס קצת וגינה. אין איזה סיפור הטרדה מינית מעניין? צירי לידה באמצע פגישה עם תורמים? היא בוכה כשמעבירים עליה ביקורת פוליטית? ומה אם היא בדיוק במחזור?"
"ובכן, היא מספרת בראיון שהיא לא בכתה כשהיא איבדה קרובי משפחה".
"טוב, דחוף את זה פנימה איכשהו".
שק של נחשים 
הם לא יודעים שבכי הוא מנגנון התמודדות חשוב?
נו, שווין.
גרר. לפחות הם ידעו שהיא לא תבכה כאשר תראה איזה חארות ראיינו אותה. כי כידוע, דמעות הן נשק יום הדין – בנשים.
יש לנו גנטיקאיות בולטות ומבריקות, וחרא של עיתונ(א)ים.
טוב, את יודעת איך זה דמעות של נשים. הן מפיצות מלריה וכאלה.
אני חשבתי לתומי שזה החומר הפעיל בהעשרת אורניום. למה חשבת באירן יש כזה שוביניזם? שהם יוכלו לקרום לנשים לבכות ולהשתמש בדמעות שלהן!
יותר גרוע.
http://www.bbc.co.uk/news/science-environment-12138280
קראתי את הכתבה המדוברת וקיוויתי שאגיע ביום א' בבוקר למשרד ואמצא פוסט חדש ב"שק של נחשים", כי הכתבה הייתה ללא ספק ראויה לפוסט. שימו לב שבמהדורה המודפסת החלק שבחר עורך "הארץ" להדגיש היה ציטוט של פרופסור כרמי מאזכרת את נעלי העקב שלה בהקשר של הנעליים הגדולות שהשאיר אחריו קודמה (הזכרי) בתפקיד.
תענוג.
פינגבק: התמונות מדברות בעד עצמן « האחות הגדולה
יו, איזה כיף! אני אחמיא לעצמי ואחשוב שהעלית את הפוסט באופן שקשור להמלצה שלי, טוב?
(ובואפן כללי פשוט תודה על קיומו של הבלוג הזה).
תודה ששלחת! מה שכן, קיבלתי את זה מארבעה אנשים אז לא היית היחידה שזה הטריד אותה. 🙂
למה לא לשים את המשפט הזה בכותרות של המאמר?
"אין תקרת זכוכית, רק שכבה עבה של גברים"