בוויינט יחסים יוצאים נגד תופעת אכילת האוכל בקרב נשים

כן, שרית בראל, "בואו נתהה לרגע על המשמעות העמוקה יותר" של מה שקרה כאן. חברך סער שיינפיין, סוג של סלב כלשהו, ישב עם חבר בחומוסיה, כאשר לפתע קרה דבר נורא — אשה זרה שישבה לידם אכלה מלאווח. ממש כך, בפומבי, בלי בושה. ייתכן אפילו שהיה ניתן לראות עליה שהיא נהנית מכך. זה היה מפלצתי.

שיינפיין וחברו כמובן נתקפו "מבוכה שנוצרה מהסיטואציה" וחשו סחרחורת וחולשה, שכן מעולם לא פגשו אשה ובוודאי לא שיערו לעצמם שנשים מרשות לעצמן לצרוך מזון. לאחר שנפנפו על פניהם במלחי הרחה, הם פנו לאשה הזרה (אמיץ מצדם! אין לדעת מה היא עוד עלולה לעשות, אם היא אוכלת מלאווח!) ואיחלו לה "בתיאבון". אולי הם הוסיפו עוד כמה מילים? איכשהו זה נשמע ככה. בכל מקרה ברור שהיא הבינה ששני הבחורים הזרים הנ"ל מעבירים עליה ביקורת ומצפים ממנה להסביר את התנהגותה האיומה והלא מקובלת. כדי להגן על עצמה, היא הסבירה, אולי ברצינות ואולי בהומור, שהיא כבר נשואה ולכן "מותר לה".

שיינפיין היה מספיק מזועזע כדי לדווח על התקרית בסטטוס בפייסבוק, שאותו קראה שרית בראל. וכאן קרה דבר מעניין: במקום להוריד את הניאנדרטל הדוחה הזה מרשימת החברים שלה במיידי, במקום לשאול אותו מתי דוד היינריך מינה אותו לאוברשטורמבאנמלאווחפיהרר, במקום לערוך חשבון-נפש ולהבין איזו פניה לא נכונה בחיים הביאה אותה למצב שבו החברים שלה עד כדי כך חזיריים, מתנשאים, חצופים וגסי רוח, עד כדי כך מרי-נפש ושטופים בשנאת אשה ואדם — היא החליטה לכתוב טור על זה שנשים נשואות חושבות שמותר להן לאכול.

כרגיל בוויינט יחסים, זה בא עם קשקוש פסיכולוגיסטי. "הרי אין יעד באמת, אין איזו משאת נפש שכשנגיע אליה נגמור את ההלל. היעד הוא הדרך עצמה, ואל לנו לקחת כמובן מאליו את עצמנו כשאנו צועדות בה". בתרגום מהיר לעברית? סתמי את הפה, פרה. לא הרשינו לך לאכול קודם, וזה שהתחתנת לא אומר שאנחנו מרשים לך לאכול עכשיו.

[קישור לכתבה]