קשה לקחת ברצינות את "טור" ה"דעה" הזה של לילך סיגן במוסף סופשבוע של מעריב, שמתחיל בקישור לשיר פופ גלגל"צי ביוטיוב (לפחות בגרסה שעלתה לנרג') ונגמר בטאגליין עם ציטוט של עלי ג'י. חסרות רק תמונות של לילך סיגן עם החצאית המהממת סוף מפוראבר 21. הציטוט הבא לא משפר את הרושם: "אני לא יודעת אם אי פעם התווכחתם עם פמיניסטית מושבעת, אבל זה יכול להיות נורא מעייף. מתישהו מבינים שמדובר בוויכוח עקר וחסר סיכוי, ושעדיף לעבור לנושא אחר, כמו גידול סנאים בתנאי החורף הישראלי, למשל".
אבל דווקא יש לטור הזה נקודה מעניינת, מעבר לירידות על מכשפות פמיניסטיות טרחניות וארסיות. סיגן לא שמחה שיש שלוש מפלגות בישראל שנשים בראשן. זה לא הישג פמיניסטי בעיניה. זאת משום ש"לזהבה גלאון, לדוגמה, לקח בדיוק 30 שניות מהרגע שבו נבחרה לראשות המפלגה עד שהתחילה לרדת על יאיר לפיד… האם זאת הסיבה שבגללה לבני, יחימוביץ' וגלאון שאפו להגיע לצמרת? כדי להתנגח בשותפיהן העתידיים למען עוד איזו כותרת עלובה?" (ההדגשה שלי).
סיגן מצטטת את שריל סנדברג מפייסבוק, ש"מפריע לה שאין מספיק נשים בעמדות כוח בעולם". נדמה שגם סיגן מכירה בכך שזה לא בסדר. אבל לפי סיגן, אשה שמתברגת למשרה פוליטית רמה זה לא מבורך בפני עצמו. היא צריכה להצדיק זאת בכך שתתנהג בצורה נשית בתוך המערכת. היא שם כדי "להוביל דרך אחרת", כדי "להשתמש בתבונה שבאה ממקום של רוך". שהרי "זו המטרה האמיתית של הפמיניזם".
מה מפריע לנשים להפוך את הפוליטיקה לצמרירית? חוסר בטחון אישי. "אנחנו, הנשים, סובלות יותר מרגשי נחיתות, גם אם נדמה לכולם שלא… פתאום הזדהיתי עם זהבה, עם ציפי ועם שלי. גם ככה נורא קשה להן. גם ככה הן מרגישות בעמדת נחיתות, ולכן חוששות שאם לא ייאבקו במלוא הכוח, יירמסו".
בקיצור, זהבה, ציפי ושלי, מתוקות, די לדבר לא יפה. לכו הביתה, תעבדו על הבטחון העצמי שלכן, ותחזרו כשאתן מוכנות להיות נחמדות.
בזאת השקעתי יותר מחשבה בטור הזה משהושקעה בכתיבתו ובעריכתו.
שק של נחשים 
"ציטוט מגניב מהתרבות הפופולרית" (סאות'פארק)
את מוזמנת לקרוא גם את מה שיובל דרור כתב בשבוע שעבר על לילך סיגן וכישרון הפובליציזם שלה.
http://www.popup.co.il/?p=8278
לי היה כואב יותר ממך לקרוא את הטור העילג הזה, כי אני קיבלתי אותו במהדורה המודפסת של סופשבוע מעריב. זה המוסף הכי עבה, המקבילה של 7 ימים ומוסף הארץ, מה שנחשב פעם לחלק הכי יוקרתי בעיתונים. רציתי להיות עיתונאית כי אהבתי מאוד לקרוא עיתונים, בזכות המוספים האלה. לשם השוואה, עד לפני חצי שנה איכלס את הדפים האלה אביב לביא המבריק. עכשיו יש בעיקר זבל כזה.
לפחות בפרינט זה לא בא עם embed של השיר הגלגלצי המבחיל הזה.
'CAUSE SHE'S A SUPERGIRL
AND SUPERGIRLS DON'T CRY
את לא רואה איך חוסר הבטחון של הנערה בשיר משתלב באופן פיוטי עם המסרים בטור? אולי צריך להשמיע אותו לציפוש וזהבוש.
עדיף כזאת:
ראיתי את הלול הזה וישר תהיתי מתי תתבייתי. חזקי ואומצי אומצי.
הבנתי שלסנאים חם מדי בארץ, אז לא נראה לי שהחורף הישראלי יהווה בעיה.
ואף אחד לא סיפר לה שלהתווכח עם סתומות זה גם נורא מעייף?
איכס פיכס
ואני אומר, מוטב לנו שהפוליטיקה שלנו תהיה יותר פלאפי, גם במחיר הפמיניזם.
אני בעד שהדרישות מנשים לא יהיו גבוהות יותר מהדרישות מגברים. שוויון, וזה.
השאלה היא האם השיוויון הוא כלי או מטרה. אם כל גבר היה מקבל כל בוקר ארבע סטירות , את מן הסתם לא היית רצה לדרוש שיוויון .
לכן אני חושב על התמונה הכללית של הפוליטיקה הישראלית ואני אומר שאם באמת הפוליטיקאיות יביאו לפוליטיקה יותר רכות , זו תהיה סיבה מצויינת להעדיף פוליטיקאיות על פוליטיקאים – בלי קשר דווקא לשיוויון.
אם תמורת הסטירות האלו הייתי מקבלת יחס שווה – הייתי רצה לקבל אותן.
ואם כבר – כל הקטע בפמיניזם זה להתנגד לסטירות שמקבלים כל המגדרים.
לא ברור לי מה אתה מגדיר כ"רכות". האם אתה מתכוון שצריך לספק לפוליטיקאיות נייר טואלט לילי?
יש הרבה ג'יפה בפוליטיקה. הרבה חוסר הגינות. הרבה רמאות. נראה לי אלו בעיות יותר בוערות מרכות, שהיא עניין של הגדרה.
סירייסלי?…
http://www.mako.co.il/video-blogs-specials/Article-f366d78dbe49531006.htm
זה אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי. זה אפילו יותר מרגיז כשזה בא מנשים. הטענה שנשים לא צריכות "לאמץ התנהגויות של גברים", אלא להיות רכות ורגישות ולהקשיב לקולה של אמא אדמה הבוקע להן מהרחם. יש נשים שהן קרות, שכלתניות ואינרסנטיות שחיות עם זה בסבבה.
פינגבק: כיסוי ראש « האחות הגדולה
פינגבק: כיסוי ראש « האחות הגדולה
רציתי להקיא מהכותרת והחצי הראשון של ה"כתבה" ההיא, שנראה לי שכתבה את כל הדברים האלו גם כדי שלא יתפסו ממנה "פמיניסטית", כי עמוק עמוק בין המילים יש לה כמה (רק כמה) תובנות לא רעות. אבל שתיתפס כמכשפה (סליחה, אהם, פמיניסטית) – חלילה וחס!
הכתבה מציגה דילמה נושנה: האם יש הצדקה להתייחס ברצינות למסר כה עילג, מטופש, לא מודע לעצמו, ירוד, ילדותי וריקני?(ואני אפילו לא רוצה להתייחס לרמת ההומור).
אם נתעלם- יופיעו עוד ועוד כאלה עד שהצתברותם לכדי ערימה ענקית כבר תהפוך למשהו משמעותי. אם נתייחס ברצינות ונמחה ונזעק, ניתן משקל והכרה (ובמה נוספת) לטקסט שחסר אותם קודם. אבל אם כבר אני מגיב אז ברצוני לומר: א) היום התוודעתי לבלוג הזה ואני מניף שני אגודלים לרוב תשבוחות. ב) בעניין הנידון: הזרם המתיימר להיות פמיניסטי(והוא אכן מתיימר) הגורס כי מטרת השוויון לנשים הוא לאפשר להן להביא "גישה אחרת" לעולם, גישה "נשית", מביא למסקנה שיש לקדם נשים שמקיימות את הסטיגמות של העולם השוביניסטי ולקבע את מעמד הקישוט ותו לא, פוגע אנושות במטרת המאבק הפמיניסטי האמיתי שגורס כי נשים יכולות לבצע כל משימה ביעילות לפחות כמו גברים ובסגנון שנחוץ לאותה משימה, נקודה.
מי קבע מהו ה"סגנון שנחוץ לאותה משימה"? האין זו ההיסטוריה הפטריאכלית שקידשה ערכים שלגברים היה קל יותר לבטא, לאו דווקא הערכים שהחברה מעדיפה לקדם?
האם לא נכון שתינתן הזדמנות שווה לנשים להוכיח שניתן לבצע את המשימה בסגנון אחר? האם אנחנו מוותרים מראש על האפשרות לסגנון אחר?
הפמיניזם שמנסה להביא גישה אחרת מנסה לערער את המוסכמה שדורשת שניתן להגיע למטרה רק באלימות, בדורסנות ובלעומתיות. דווקא קיבוע ה"סגנון" הקיים שעוצב ע"י גברים כאמצעי הבלעדי לביצוע המשימות הוא ליבה של הדרת הנשים ודחיקתן ממוקדי הכוח וההשפעה.
הטור של סיגן מתחיל ומתעצב סביב ביקורת על פמיניזם רדיקלי. הביקורת הזו כתובה בטון מתנחמד ולא ענייני.
כמצופה מהפמיניזם הרדיקלי, התגובה כאן מתנגחת בטון, מתעלמת מהביקורת, עוקפת את הנושאים לדיון, מגחיכה את הכותבת. התגובות כבר הופכות לעליהום אישי לחלוטין.
האם טוב או רע לנשים ולציבור בכלל שיש שלוש נשים בראשות מפלגה? האם הפמיניזם הרוויח מזה? האם דרך הפעולה נכונה או לא? למי איכפת? העיקר שאפשר ללכלך.
זהו שיח סגור שפונה לעדת מעריצים, שלא לומר אספסוף מוכה וחבול שמחפש הנהגה-חדשה-ומהפכה-ישנה.
הנהגה אמיתית פותרת את הבעיות. הנהגה מדומה מלבה את השנאה ומרעה את מצבם של אלו שרוממו אותה.
לכן הפמיניזם הרדיקלי מושווה שוב ושוב לדיקטטורה אפלה – בגלל השילוב בין משטרת המחשבות והפגיעה בציבור המוחלש שאמור היה להרוויח מהמפכה.
ובשורה התחתונה? שנאת נשים, או יותר נכון אישה ספציפית. וכל זה בחסות הפמיניזם. אבל זה מותר כי האישה הזו דיברה נגד הפמיניזם הרדיקלי. שנאת נשים (מסוימות) היא לא רק פריווילגיה בלעדית של פמיניסטיות, היא לפעמים ממש מצווה אצלכן בכת.
תתביישי. שוב.
אני לא יכולה להתבייש *שוב*, עוד לא גמרתי להתבייש מהפעם הקודמת.
you wrote:
בזאת השקעתי יותר מחשבה בטור הזה משהושקעה בכתיבתו ובעריכתו
the problem it's true about every one of your (brilliant) posts.
It's very important to show the stupidity of the writers, but then you give these stupid columns more space than they deserve.
catch 21
catch 22 🙂
and a stupid typo from me