בכל הטררם האחרון סביב החוק להפללת צרכני זנות, ודאי חזרתם ושאלתם את עצמכם: אבל מה מנחם בן חושב על זה? אז הרגעו, יש תשובה:
אני אקצר לכם: בלה בלה מה יעשו הגברים המסכנים והחרמנים אם לא יוכלו ללכת לזונות בלה בלה פרנסת הזונות (שזה דווקא טיעון רציני, שיש עליו דיונים רציניים). הכל דובר כבר במקומות אחרים. מה שחדש כאן היא הפסקה הזו, לקראת סוף הטור [ההדגשות שלי]:
נשים כמו ח"כ אורית זוארץ אומרות בעצם לגברים: אין לכם ברירה אלא להסתפק בנו. ובכלל, אתם צריכים להתאמץ יותר כדי לקנות את ליבן של נשים ללא תשלום. כך יעלה הביקוש לכל אחת מאיתנו, ויימנעו גירושים, פרידות, הברזות. וכולם ירצו להתחתן. תלמיד חכם שגובר עליו יצרו, יילך וישא אשה (או יילך למקום שאף אחד אינו מכיר אותו, ויעשה מה שליבו חפץ, על פי גירסה אחרת). כלומר, מדובר בעצם לא רק בדאגה מוסרית למיגור הזנות, אלא גם ואולי בעיקר בדאגה להעלאת ערך עצמן בשוק. אם אין זונות, אם אין חשפניות (כי גם במופעי החשפנות נלחמות הפמיניסטיות), אז כל מה שנשאר לך הוא אשתך או מקסימום אשת חברך (כי גם הפמיניסטיות, המתחברות אמנם בכל מיני אופנים לתרבות החרדית, הרי לא יעזו להילחם, כפי שעושים החרדים, בבגידות במשפחה, שהן לפעמים עניין מכוער הרבה יותר מאשר הליכה לזונה, אלא שחלק מן הפמיניסטיות, מה לעשות, הן בוגדות מפורסמות בבעליהן. ח"כית ידועה אפילו כתבה על זה ספר).
האם זה מפתיע אותי שאיש-המערות ההזוי והמרייר הזה, שמטיף כבר שנים נגד כל סוג של קידמה ונאורות, מרשה לעצמו לכתוב בפומבי שפמיניסטיות בכלל וח"כ זוארץ בפרט פועלות נגד זנות מתוך טינה לזונות שגונבות להן את הגברים? לא, זה לא מפתיע. אבל זה עדיין מפתיע אותי, כל פעם מחדש, שגופי תקשורת מיינסטרימיים, שבהם עובדים גם (יש להניח) אנשים שפויים ומתפקדים בחברה, מוכנים שהלוגו שלהם יופיע מעל טקסטים שלו.
ברצינות. זה לא מביך אתכם, נרג'? אתם לא מרגישים מלוכלכים? אין איזו תחושת אשמה ביום שישי כשאמא שלכם שואלת מה שלומכם ואיך היה השבוע?
על דבר אחד דווקא ממש מגיע לו קרדיט וזאת העקיצה שלו על הצביעות של הארץ.
שהשם יעזור לי, אני חוששת שמנחם בן צודק. לפחות בסיכום טור הדעה הבזוי שלו.
הוא אומר:
"נשים […] אומרות בעצם לגברים: אין לכם ברירה אלא להסתפק בנו. ובכלל, אתם צריכים להתאמץ יותר כדי לקנות את ליבן של נשים ללא תשלום. […] מדובר […] בעיקר בדאגה להעלאת ערך עצמן בשוק. אם אין זונות, אם אין חשפניות (כי גם במופעי החשפנות נלחמות הפמיניסטיות), אז כל מה שנשאר לך הוא אשתך או מקסימום אשת חברך"
ותכלס, המאבק כנגד קיומה של תופעת הזנות, הוא חלק בלתי נפרד ממאבק נגד חיפצון, הכפפה, אינוס וניצול של הגוף הנשי. וכן, כשימוגרו כל אלו (הלוואי, מנחם, הלוואי), לא יישאר לגברים, אלא להסתפק בנשים אמיתיות. כלומר בנשים שאותם הגברים (שוביניסטים ככל שיהיו) מכירים באנושיות שלהן, ביכולת שלהן להגיב (ונניח, לכעוס כשמתייחסים אליהן בזלזול, אולי אפילו עד כדי שלא יתחשק להן לקיים יחסים עם המזלזל).
המאבק הוא בפירוש מאבק להעלאת ערכן של נשים. בשוק ומחוצה לו. נשמע לי הוגן.
אני רק מגיב בשביל לקבל הודעות על רשומות חדשות.
יום אחד, תהיה בידינו הטכנולוגיה שתאפשר לעשות זאת גם בלי להגיב. (אה, זה בטיפול!)
בעעעעעעעעע
(אין לי תגובה יותר אינטליגנטית, פשוט דוחה)
ותודה לעידוק שבזכותו הכרתי גם את הבלוג הזה שלך.
מנחם בן המציא את הטאוטולוגיה
את מודעת לזה שזה נרג ולא נרג׳, כן?
אני עבדתי שם ואני קוראת לזה נרג' (מבטאים narj או במקרים של כתבות גרועות מהרגיל — nurj)
אני עובדת שם, והיום כנראה כבר לא קוראים לזה ככה. אבל איך שבא לך- זה הבלוג שלך.
מנחם בן צריך להיות תכנית ריאליטי בפני עצמו. הוא בדיוק הדבר הביזארי שמחפשים לדברים האלה.
אז מה למדנו:
1. גברים הם סוג של משאב שנשים נלחמות עליו
2. גברים שהולכים לזונות הם משאב נחשק במיוחד, חלומה הרטוב של כל פמיניסטית, עד לנקודה שבה הן נאלצות להיפטר מן התחרות בחקיקה.
פינגבק: תרבות, חינוך, פיקוח, צרכנות « האחות הגדולה
אני חושב שאם נרג' כגוף עיתונאי היה מסוגל לחוש אשמה או מבוכה, הוא היה נסגר כבר מזמן.
רגע, זה לא אמור לקרות כל רע או משהו?
כשעבדתי שם פיתחתי תאוריה שנרג' הוקם ע"י אינטלקטואלים נואשים בנסיון להוכיח שלא כל מה שנמוך מצליח
פינגבק: גברים, זכרים, וחיות אחרות « m0rebutter
פינגבק: וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע | שק של נחשים
פינגבק: רשות השידור נגד קרן נויבך | שק של נחשים